ביקורת ספרותית על שנת המנוחה והמרגוע שלי - ספריה לעם #814 מאת אוטסה מושפג
ספר טוב

---

#
"...וכשהיא עצובה אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן?"
אף אחד לא יודה שהוא מאמין בקונספט הזה. אם תשאל ישירות, יגידו לך שכמובן יופי, עושר או רזון אינם מביאים אושר. ברור. אבל במחבוא של המוח שלנו אנחנו בטוחים שלו רק זכינו ביופי או בעושר, היינו יודעים להפוך אותם לאושר מוחלט.

הגיבורה של מושפג – צעירה בת 26, שהוריה המתים השאירו לה ירושה נאה, יפה כמו דוגמנית ורזה כמו החלום של אלפי נשים – מנסה לאתחל את חייה חסרי המשמעות והאומללים על ידי שינה במשך שנה. היא יוצרת קשר עם פסיכיאטרית משונה, המספקת לה מרשמים ודוגמיות של תרופות לכל מיני חוליים, שחלק ממה שהן עושות זה לטשטש ולהרדים את הפציינטים המאמינים-לכל-דבר. אלה פונים לרופא כמו שפעם פנו לשמאן או לאיש דת: כדי לקבל מזור למכאובים שהם חושבים שהם גופניים. הצעירה הזו מדירה עצמה מרוב הקשרים הבין-אישיים, יש לה חברה אחת (חוץ מהפסיכיאטרית) שהיחסים ביניהן מבוססים על קנאה והערצה (של החברה את גיבורת הסיפור), שהיא בטוחה שכל הדברים הטובים שיש לחברתה – יופי, רזון, כסף די צורכה, היו מביאים לה (לחברה) את האושר הנכסף.

ז'אן אשנוז כתב נובלה הנקראת "שנה", בה תיאר תהליך של הפיכת אישה צעירה המתגוררת בפאריז תוך שנה לחסרת בית חסרת כל, יצור שקוף שאינו מעניין איש כולל את עצמו, מעבר להישרדות פיזית. מושפג – שהיא הרבה יותר מוכשרת מאשנוז - מנסה בספר הזה לקלף את שכבות התרבות לה אנו סוגדים. מאדם בעל נכסים כה משמעותיים אנחנו מצפים למנף אותם, להשתמש בהם כדי להשיג הישגים ראויים בעינינו, לכתוב את חייו כסאגה ולא כנובלה. אנחנו לא נותנים את דעתנו על הנטייה גוברת שלנו לטשטש כל כאב ולהשתמש בסמים מותרים – תרופות מרשם הנרשמות על ידי רופאים - כדי להתמודד עם ההנחות שלנו בטשטוש נעים ובלבד שלא לבחון אותן ואת תוצאותיהן.

הכתיבה מצויינת. גם בספרה הקודם, "איילין", התפעלתי מסיגנון הכתיבה ומדרך טוויית הסיפור האמינה, גם כשהיא כותבת על דברים מחרידים ו(אני מקווה) לא מתקבלים על הדעת. מושפג עוסקת בחפיפה המתקיימת בין הרצון הטבעי לסגת מכאב, לבין הנכונות לענות את הגוף על כאבים לא גופניים. היא עוסקת בחומרנות ובתאוות רכישה של "דברים", שרבים שוכנעו שבעלות עליהם תגרום אושר והיעדרם יוכיח את אפסות זה שלא הצליח לרכוש אותם. מושפג כותבת על קינאה ועל העדפת החיקוי (לחיים) על פני החיים שנועדו לך.

קשה לקרוא את הספר הזה, למרות שהוא קריא מאד. מושפג מקרבת פנס רב עוצמה לעיני הקורא(ת), ואינה מרפה, עד שיבחן את המסלול המחריד שהיא מתארת. הסיפור קשה וקודר, לא מציאותי ומדוייק.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שנת המנוחה והמרגוע שלי - ספריה לעם #814