יש ספרים של חורף. ספרים שכשקוראים אותם מרגישים עצב בתוך הלב. עצב שמשתלט על הנשמה בגלל התפאורה של הסיפור וגם בגלל הסיפור עצמו.
שני חברים טובים נפגשים אחרי שנים רבות שבהן לא היה ביניהם קשר, כי אחד מהם החליט שלעת זיקנה הגיע הזמן לברר למה חברו נעלם. הוא אמנם היה די בטוח בסיבת ההעלמות, אבל משהו מזוכיסטי בתוכו החליט שהוא רצה לדעת את פרטי הפרטים של הפרשה. החבר מגיע ואכן מגולל את פרשת התאהבותו באשתו של

#
כשהייתי נערה ביקרתי פעם בביתם של קרובי משפחה שהגיעו ארצה. הם היו אנשים אמידים, עם יומרה אריסטוקרטית, נחשבו (בעיקר בעיני עצמם ושיכנעו גם כמה מאלה שהכירו אותם) תרבותיים מאד. כשנכנסתי לביתם – נחנקתי. זו היתה דירה עירונית רגילה, שרוהטה וקושטה בדרך שלא היכרתי עד אז. הקירות היו עמוסים בתמונות בגדלים שונים, שהציגו תמונות פיגורטיביות בסגנון ריאליסטי עם מסגרות מוזהבות ובעלות פיתוחים. על החלונות היו וילו

העולם שמעולם לא היה

יש לי פטיש לטירות עתיקות, בכל טיול לאירופה אני מבקש להעפיל אליהן. אני טוען שכל אחת מהן היא קפסולת היסטוריה השמורה במבנה מרשים על רקע נוף מדהים, תפאורה גותית לסיפורים מסתוריים. צריך רק להביט בהן בכדי להתחבר לזמנים אחרים.

יום אחד בקשתי לטייל עם משפחתי באזור טרנסילבניה והרי הקרפטים, בהם עדיין מרחפת רוחו של ולאד השלישי (המשפד) המכונה דרקולה. באופן לא צפוי סופת שלגים שהתרחשה

אשתי ואני נסענו לבודפשט למספר ימים, חיפשתי בספריה ספר של סופר הונגרי שיארח לנו חברה במסענו. להפתעתי מצאתי בספריה שני עותקים של ספר זה, כנראה שכחתי שרכשתי אותו בעבר ורכשתי אותו שוב, יש לי כמה ספרים כאלה. שמחנו מאוד, כך שנינו נקרא ספר של יהודי הונגרי מבודפשט שחי שם באמצע המאה הקודמת וגם זכה בפרס נובל לספרות.

אוטוביוגרפיה של שנה בחייו של הסופר. מדובר בשנים 1944-1945, השפעת הנאצים בשיאה על הונגריה

על מגדה סבו לא שמעתי לפני כן, וסיפור על יחסים בין מנהלת משק בית קשישה לבין המעסיקה שלה שהיא גם המספרת, לא נשמע מי יודע מה מרתק. אבל טעות. זו לא סתם עוזרת בית קשישה, זו אמרנץ. והיא "טיפוס". היא גם פועלת הנקיון של כל השכונה. היא בעצם מנהלת את השכונה וגם את בעלת הבית שלה. יש לה סודות לאמרנץ והם נחשפים כבדרך אגב לאורך הסיפור. חייה לא היו קלים, חלקם גם חריגים והם הפכו אותה למה שהיא. יש לה גם דירה שאיש

תשעה באב, שהוא יום אבלות על חורבן כפול של שני בתי מקדש, הוא יום שבו אני קוראת על חורבן של דורנו, על שואת יהודי אירופה. הספר הזה היה בספריית הבית שלי. אני נשואה לבן הדור השני לשואה, שאביו נולד בהונגריה בשנת 1942, וזה לא היה זמן ומקום טובים להיוולד בהם למשפחה יהודית. בן הזוג שלי הוא קורא אדוק של ספרי שואה, כנראה בגלל הקשר המשפחתי שלו, אבל אולי זה לא קשור ואני סתם מחברת דברים בראשי. כך או כך יש לנו ב

אחד הספרים היפים הרגישים והכתובים נהדר שקראתי. תאורי מהי ערכת הידידות שבספר, הינם יחודיים וראויים שיקראו עי רבים.
הספר מספר על מפגש בין שני אנשים זקנים לאחר 41 שנה שלא ניפגשו. ובערב אחד נפתח סיפור של מערכת היחסים הסבוכה והסיום המסתורי שלה.
מערכת יחסים בין שני אנשים שהכירות כילדים ,בפנימיה צבאית בוינה, בראשית המאה הקודמת והפכו לידידי נפש. האחד עשיר בעל יחוס ונכסים רבים השני עני המקוה שהשרות הצבאי

בואו נדבר על פרקים בספרים. פרקים, אמר מישהו, הם הזמן שבו הדמויות יכולות לנוח קצת וללכת לשירותים. זה כמובן מצחיק ומשעשע, אבל פרקים מסייעים לקורא לנוח ולחשוב, לפעמים לעזוב את הספר בנקודה הגיונית, לפעמים להמשיך הלאה, אבל להרגיש שהוא בחר בזה. ספרים בלי פרקים, טרי פראצ'ט אני מסתכלת עליך, מעייפים את הקורא בעיקר בגלל שהם שוללים ממנו את תחושת הבחירה הזאת.

בספר הזה אין פרקים. רק שלושה "חלקים" ארוכים מא

סיפור חייה של עוזרת בית פשוטה, פעילה ללא הפסקה, מורדת במוסכמות, בדת ומלאת סודות.
עוזרת הבית אמנם אשה פשוטה אך דמותה מורכבת ומעניינת.
אמרץ, עוזרת הבית, באה לעבוד אצל הסופרת, שלימים תספר את סיפורה.
במהלך הספר נחשפים אט, אט סודות שונים הקשורים לחייה המוקדמים של אמרנץ.
לאחר מכן נחשפים סודות נוספים הקשורים לתקופת מלחמת העולם והשנים שלאחר המלחמה בהונגריה.
הקשר המורכב והמוזר בין הסופרת ובין האישה הפ