ביקורת ספרותית על הנרות בערו עד כלות - מהדורה מחודשת מאת שאנדור מאראי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 בנובמבר, 2017
ע"י רץ


העולם שמעולם לא היה

יש לי פטיש לטירות עתיקות, בכל טיול לאירופה אני מבקש להעפיל אליהן. אני טוען שכל אחת מהן היא קפסולת היסטוריה השמורה במבנה מרשים על רקע נוף מדהים, תפאורה גותית לסיפורים מסתוריים. צריך רק להביט בהן בכדי להתחבר לזמנים אחרים.

יום אחד בקשתי לטייל עם משפחתי באזור טרנסילבניה והרי הקרפטים, בהם עדיין מרחפת רוחו של ולאד השלישי (המשפד) המכונה דרקולה. באופן לא צפוי סופת שלגים שהתרחשה, גרמה לנו לשנות את התוכניות לאגר, מבצר הונגרי בגבול רומניה, שקנה את תהילתו במאבק נגד התורכים.

את הטיול שלא קיימתי, המשכתי דרך הנובלה של שאנדור מאראי, מי שכתב את הנרות בערו עד כלות, המספר על מפגש לילי בטירה עתיקה למרגלות הרי הקרפטים, בין שני חברים שלא התראו ארבעים ואחת שנים, לאחר שאחד מהם נעלם בצורה מפתיעה והותיר אנשים שמהלך חייהם השתנה לחלוטין. כעת במפגש מצפה המארח להבין את המניעים. האם זה משנה להבין סיבות, או האם באמצעות הבנה מאוחרת, אנחנו יכולים להשלים ולהתפייס עם החיים שהיו ועם אלו שנותרו?

את אותה אווירה שבקשתי למצוא בטיול לקרפטים, מצאתי ברומן של מאראי, המתאר טירה עתיקה הסגורה לסביבתה, כאחוזת קבר המשמרת רוחות רפאים של בעליה, כל אחד מהם בתורו היה חלק מפאזל הקיסרות האוסטורו הונגרית, שהתנהלה כאימפריה דו ראשית, הראש האחד בבודפסט והשני בווינה, כסמלה הנשר הדו ראשי. ישות אימפריאלית משונה, שתחת שלטונה היו עמים רבים, כצ'כים, סלובקים, סרבים, אוקראינים, פולנים ורומנים. כיצד שולטים על עמים רבים, ועל מרחב המייצר קונפליקטים פוליטיים בעייתיים, ומלחמות ללא סוף?

אחד ממוסדות השלטון היה הצבא וקציניו שחונכו בפנימיות קיסריות, כחלק מתהליך החיברות שהפך אותם נאמנים לקיסרות. הם חושלו להיות חלק מאליטה צבאית, רכשו גינונים אצילים, סייפו ברומחים ורכבו על סוסים כחלק מפוזת מנהיגות. בערבים הם רקדו ואלסים וינאים עליזים, נהנים ממנעמי השלטון שעוד רגע יקרוס. בחינוך השמרני הזה בלטו ערכי, נאמנות, חברות והשתייכות לאליטה הצבאית כמחויבות.

מאראי, מספר על שני חברים, החל מילדותם וכלה בזקנתם, מתאר לא רק סיפור אנושי, אלא את סיפור אחרית האימפריה האוסטרו הונגרית. הנריק וקונרד היו ילדים בני עשר, כאשר נשלחו לפנימייה צבאית. הנריק היה שייך למעמד אצולה, ששרת בצבא באופן מסורתי. קונרד השתייך למעמד בורגני נמוך. הוריו השקיעו את כל הונם, בכדי לתת לו סיכוי לחיים מכובדים, אבל הוא מעולם לא היה חייל, אלא בעל נפש אמן שאהב לנגן ולשמוע את שופן, ונמנע מבילויים קלילים. הנריק היה ילד חולני, חברותו עם קונרד גרמה להחלמתו. קונרד חש ביטחון בחברת חברו בעל תואר האצולה שהיה חייל מלידה. הם יצרו חברות, שחיזקה את שניהם. האם אלה אינטרסים בלבד, או משהו גדול ורוחני המכונה חברות. מאראי מציב שאלה גדולה, האם החברות הזאת תעמוד במבחן הזמן?.

חלקו השני של הספר מתאר את פגישתם של הנריק וקונרד, כעת האימפריה האוסטרית הונגרית כבר לא קיימת. שניהם אנשים זקנים, המבקשים לסגור מעגל. כל אחד מהם מייצג השקפת חיים אחרת. הנריק למרות התמוטטות האימפריה, דבק עדיין בערכיו הישנים, הסתגר בטירתו מבלי לצאת ממנה, הבדידות הופכת לנוראית. הוא המתין שנים על שנים לקונרד שיחזור ויסביר למה הם נפרדו במפתיע, מה השתבש. האם אדם יכול לחיות את מרבית חייו בציפייה לקבלת מענה לעברו?

קונרד לעומתו מעולם לא האמין במחויבותו לצבא, ולא בזכות קיומה של האימפריה המקרטעת. הוא עזב לילה אחד ללא הודעה, לקולוניה בריטית רחוקה, לכאורה הוא בחר בגלובאליות, אך למעשה הוא ניתק את עצמו במודע מאירופה הבוערת, ממולדתו, מחבריו ומשפחתו, בז לילדים, וחיי את סבל הסביבה הטרופית בתלישות מייאשת. שאלה גדולה מרחפת לאורכו של הסיפור, מדוע קונרד עזב, מה היו מניעיו, האם הוא בגד בערכיו ובחברו, האם הבחירות שעשה בחייו היו נכונות ומוסריות?

כעת קונרד חוזר ללילה אחד לפגישה עם הנריק. מאראי, מעניק רקע מבריק למפגש השניים. בחוץ משתוללת סופה, ברקים ורעמים, כהד לסערה נפשית, הגורמת להפסקת חשמל ולהדלקת נרות. אור הנרות המהבהבים הוא מטפורה נהדרת לזמניות החיים, הם גם כשעון המודד חשכת לילה אחד, עד שהנרות יכבו, איתם יסתיים הסיפור וכל איש יפנה לדרכו.

הספר הזה הוא רומן היסטורי טוב וסיפור פסיכולוגי עמוק, המעניק תובנות לחיים. הוא מתייחס לאירועים תקופתיים המשולבים באירועים אישיים. הוא סיפור על בדידות ואומללות, על רציונאליות, לעומת אי רציונאליות, על אהבה ותשוקה לעומת חברות, על כאוס ורצון להשתייך לסדר ולארגון שמעניק ודאות, אך הסדר הקיים קורס, ומעמיד למבחן אידיאלים אישיים ואידיאליים חברתיים חדשים, לעומת אידיאלים ישנים.

חלקו הראשון של הספר מותח, ויש בו תובנות מעניינות, בחלקו השני מאראי, מתחיל לחזור על עצמו, המתח מעט מתפוגג, שלב בו הספר מאבד מתנופתו ודועך. אני התקשיתי להתחבר לחלקו האחרון של הספר וכאן לדעתי נקודת התורפה שלו.

צוויג בספרו העולם של אתמול מדבר על העולם שהיה, מאראי, מדבר על העולם שמעולם לא היה, העולם מבחינתו הוא לא מערכות שלטון, או קיסרות ואנשים הפועלים בשירותה, אלא עולם מוסרי הנובע מנפשם של בני האדם, אצילים כמשרתים.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
רץ, האצולה בעיניך היתה רק גינוני טקס נפוחים. היום הכל מתנהל בהיגיון רב, בתום לב ובמקצועיות. תרשה לי לגחך.
מושמוש, גילך לא מרשה לך לגחך.
בר (לפני שבוע וחצי)
רץ, כתבת נפלא.
העולם שמעולם לא היה וסביר כי גם לא יהיה- "אצילים כמשרתים" לרוב מהווה ביקורת מעניינת על החברה ואפשר למצוא בו עומק פסיכולוגי רב.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מרתקת על ספר מסקרן.
רץ (לפני שבועיים)
מושמוש - גם אני מחפש את מה שהפריע לי בספר, אני חושב שהמתח ההולך ומתפוגג משאיר אותנו בתחושת ריקנות, יש בהלך הרוח הזה אמירה גדולה, על האופן שבהם חיים שלמים יכולים להיות מבוזבזים, על דברים חסרי ערך, כבוד, טינות ישנות, פגיעה שנפגעתי בעבר, ומעל הכל גינוני טקס חסרי ערך כמו שהיה מקובל בבית הבסבורג שניהל את האימפריה האוסטרו הונגרית כעסק פרטי כולל גינונים נפוחים, ואז אתה מבין שבעצם העולם אז, התנהל כאיוולת ולא משהו שיש בו הגיון, או מוסר ( מצטער על ההרצאה, אני בבסיס השכלתי מורה להיסטוריה)
מושמוש (לפני שבועיים)
לא קראתי הרבה מהספר. נדמה לי שבביקורת מצאתי את הרתיעה ממה שמפריע גם לי: המחבר או גיבוריו מאוד אצילים. תרבות אצולה הונגרית או משהו, מגוחך..
רץ (לפני שבועיים)
אירית - תודה - קראתי את הביקורת שלך והיא כל כך יפה בעיני, אנסה שוב לקרוא את סיום הספר, אולי בעיתוי אחר, זה יהייה טוב יותר.
אירית (לפני שלושה שבועות)
"40 שנה יושב לו אדם, סגור בטירתו שבאמצע היער וטווה לאט לאט את דרכו להבנת השאלה הגדולה שמטרידה אותו ולא נותנת לו מנוח - ,,,היה או לא היה,,,
וגם עכשיו תוך כדי כתיבת המשפטים האלו , אני ממש מצטמררת,,,
מדי שנה אני שבה אליו כמו אישה מאוהבת, לחבוק אותו שוב ולרדת אל נבכי נשמתו,
קריאה בהחלט מהנה" . ציטוט מתוך הסקירה שלי ...
אצלי הוא קיבל 5 נקודות...
מאראי הוא מאראי הוא מאראי הוא מאראי ....
רץ (לפני שלושה שבועות)
חני - תודה, ולאד זה מיתוס במקמות שבהם עדיין קיימת סביבה כפרית שכמעט לא התפתחה.
רץ (לפני שלושה שבועות)
סנטו - תודה
רץ (לפני שלושה שבועות)
אנקה - תודה, לא בקשתי לראות טירה מסויימת, אלא בעיקר כנסיות כפריות, וכפרים סקסוניים שהיוו האוכלוסיה הגרמנית.
רץ (לפני שלושה שבועות)
מחשבות - תודה, אני חושב שבכתיבה של מאראי מעניינת, אך אני לא התחבררתי לסוף הספר.
חני (לפני שלושה שבועות)
ולאד והמיתוסים סביבו זו פנטזיה נפלאה. מחכה כבר לראות את הטירה שלו בעצמי.
והסקירה יפה כתמיד.
סנטו (לפני שלושה שבועות)
ספר מצויין לטעמי.
אנקה (לפני שלושה שבועות)
נשמע ספר מעניין לקריאה, כנראה שמשהו השתבש בדרך אל הסוף :)
אגב, האם אתה מתכוון לטירת בראן ליד בראשוב ? היא באמת לא משהו ואם לא ביקרת לא הפסדת.
נדמה לי שולאד צפש לא גר שם באמת.
ארמון יפה באמת שכדאי לבקר הוא ארמון פלש בסינאיה.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
יופי של סקירה. אני אוהב את הכתיבה של מאראי מאוד.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ