בתור קלאסיקה, אין ספק שמעטים אלו האמיצים המצליחים לחצות את יוליסס בשלום. לצערי אינני אחד מהם.
מזל שיש כאלה שמכריחים אותם ואפשר למצוא ברשת כמה

רוּחַ וְצִלְצוּלִים – קלאסיקות ספרותיות מנקודת מבטה של סטודנטית מתוסכלת למדעי הרוח


יוליסס. כבר בתחילת הסמסטר התנוסס לו השם הזה בתחתית הסילבוס של "ספרות מופת המערב ב'", נועץ בי מבט מאיים, טורד את מנוחתי.

כל הקלאסיקות שקראתי במהלך יותר משנתיים של

יצירת מופת. לבנת חבלה. מעיין נובע. בור בלי תחתית. תיבת נגינה. מעצור לדלת. יקום בכף היד. הבל יצוק. ביצת הפתעה. סם הזייה. קנה של תותח. פלסטיק שרוף. שיר הלל. פגר עופות. סימן שאלה. נזר הבריאה. הר של אשפה. רכבת הרים. שפך ביבים. נוסח תפילה. נעימת קבורה. פרח נדיר. ראש בקיר. תמוה. דפוק. מבריק. חלול. יקר מפז. זול ורדוד. עשרה כוכבים או מינוס תשעה –

והכל נכון. 841 עמודים שהם מפגן להטוטים וירטואוזיים של "

כל יום הולדת אני קונה לעצמי ספרים. מין מנהג שכזה. ביום הולדת האחרון קניתי את "יוליסס" ואת "הגיבן מנוטרדאם". המוכרת בחנות הסתכלה על הספרים, ואמרה לי "יוליסס? בהצלחה עם זה.אני התייאשתי". לא הבנתי על מה המהומה. נכון, ספר עב כרס, אבל התמודדתי כבר עם ספרים עבי כרס.
"יוליסס" נח לו על המדף למשך שנה, עד שהחלטתי שזה הזמן, it's now or never. אז לקחתי את יוליסס לידיי, והתחלתי לקרוא.
ואז נרדמתי.
והתעוררתי.

העיר אנק-מורפורק היא העיר בה גרות האגדות שסיפרו לנו. והן לא חיות בשלווה, "עד עצם היום הזה", הן נלחמות זו בזו כמו בחיים האמיתיים. אנשי המשמר הם שוטרי הלילה של העיר. לא מכבר נפתח משמר הלילה לאפליה מתקנת וגוייסו טירונים חדשים. בהם גמד, טרול ואשה. עלילותיו של המשמר הזה, המנסה באמצעיו המוגבלים להתמודד עם פשעים חמורים בעיר הנשלטת על ידי פוליטיקה חשאית, דמי חסות, גילדות מקצועיות כמו גילדת קבצנים, ליצנים,

לפי וירג'יניה אם אישה תיכנס לחדר של הגבר באותם ימים, להקות חדשות של מילים יצטרכו להתעופף ולפלוש לחדרו. כי החדרים בינו לבינה כה שונים.

כשהייתי צעירה יותר, הרבה יותר. הראש שלי כל הזמן היה עסוק בשאלה מי מנהל את העולם, מי בעל הבית? רציתי אמת, רציתי הוכחות, חיפשתי מתחת כל ספר ועץ. היה לי אז חבר טוב שחזר בשאלה אבל המשפחה הייתה דתית מגבעת שאול בירושלים. דנו הרבה בפילוסופיה ואז אמר בואי לרב שלנו הוא רב

על יוליסס שמעתי כמובן כבר לפני שנים רבות, אך לא העזתי לנסות ולקרוא את הספר הענק הזה תרתי-משמע, כי ידעתי מראש שהוא איננו קל לקריאה... לעומת זאת קראתי בכיף גדול ובקלות ואפילו באנגלית יצירות אחרות של ג'וייס כמו "דיוקנו של האמן כאיש צעיר" וכן את קובץ הסיפורים הנפלא שלו "דבלינאים", שהיה אחד מהספרים שהייתי חייב לקרוא בקורס לספרות כללית שלקחתי, כשלמדתי באוניברסיטה. דרך-אגב המרצה שלנו בקורס הזה הייתה דוקט

איך מתארים עולם שלם במילים? בשביל ביצוע משימה זו צריך ולו מעט מכישרון הכתיבה של ג'ויס. אני אומנם אוהבת את כול הקשור בכתיבה ומילים, אך לא ניחנתי ולו באלפית מכישרונו של זה. בכול זאת אנסה לתאר את חוויתי מן העולם ש-"יוליסס" טומן בחובו.

"יוליסס" אינו ספר פשוט. הוא ארוך למדי (841 עמודים הכתובים בכתב צפוף); מלא באזכורים של ספרות, שירה והיסטוריה שלא תמיד מובנים למי שלא חי בתקופתו של ג'יימס ג'ויס; משובץ

אני נוהגת לקרוא הרבה קלסיקות, ספרים שדורשים קצת מחקר, ידע כללי ובעיקר אורך רוח. את חלקם אני קוראת פעם שניה ולפעמים אף שלישית, כי אני מודעת לעובדה שפעם אחת אינה מספיקה, ושבפעמים הבאות אבין אותו אחרת, אולי באופן עמוק יותר. בכל-זאת, אני לא זוכרת שקראתי אי-פעם ספר ונזהרתי מלומר או לחשוב שאכן קראתי אותו. "יוליסס" הוא לבטח הספר השונה והמשונה ביותר שיצא לי לקרוא, לא רק מבחינת הנושא אלא מבחינת המבנה והכתי

"חייו של כל אדם הם מצבור של ימים רבים, יום ועוד יום. אנחנו עוברים דרך עצמנו, פוגשים שודדים, רוחות, ענקים, זקנים, צעירים, רעיות, אלמנות, גיסים מגיסי־לב. אבל תמיד פוגשים את עצמנו" (המשפט היפה בספר, עמוד 256).

בשבוע הבא אני טס לחופשה עם אשתי בדבלין. החופשה הקרבה גרמה לי להחליט בשישי האחרון החלטה נחושה כי הפעם, בניגוד לשלושת הניסיונות הקודמים אתחיל ואסיים את הרומן האירי הגדול מכולם, "יוליסס" מאת