העיר אנק-מורפורק היא העיר בה גרות האגדות שסיפרו לנו. והן לא חיות בשלווה, "עד עצם היום הזה", הן נלחמות זו בזו כמו בחיים האמיתיים. אנשי המשמר הם שוטרי הלילה של העיר. לא מכבר נפתח משמר הלילה לאפליה מתקנת וגוייסו טירונים חדשים. בהם גמד, טרול ואשה. עלילותיו של המשמר הזה, המנסה באמצעיו המוגבלים להתמודד עם פשעים חמורים בעיר הנשלטת על ידי פוליטיקה חשאית, דמי חסות, גילדות מקצועיות כמו גילדת קבצנים, ליצנים, מתנקשים וגנבים (שכל מה שצריך הוא לשלם להם סכום שנתי שאפשר לעמוד בו שיפטור אותך מעונשם...) והבנה שרק פשע מאורגן יכול לשמור על שלוותם של האזרחים...
הספר שייך לסדרת "עולם הדיסק" המונה 39 ספרים שבניגוד לטרילוגיות למינהן אינם קשורים עלילתית זה לזה, אך כולם מתרחשים בעולם שפראצ'ט יצר. הוא עוסק בביקורת חברתית ומעלה תופעות שונות שאנחנו מכירים לאו דווקא מספרות הפנטסיה כמו גזענות, הצורך של בני אדם במנהיג, אי הרצון לחשוב באופן עצמאי ושונה מהכלל, ההתכנסות לחבורות של "אנחנו" ו"הם" ועוד. הסיפור הוא כמובן פנטסיה - עם דמויות כמו גמדים וטרולים, דרקונים, בני אדם זומבים ואנשי זאב. אבל למעשה הספור הוא אליגוריה והסופר הורג בהנאה את כל הפרות הקדושות שהוא מוצא בסביבה. "...אין כמעט סיכוי להיות ברחוב בלי לעבור על איזשהו חוק. לרשותו של שוטר עומד מצבור שלם של עבירות אפשריות, משוטטות בכוונה תחילה עד לחסימת התעכבות במקום ציבורי תוך אי השתייכות לזן/מין/צבע/צורה הנכונים..."
זה הספר השני של פראצ'ט שאני קוראת והוא כה עשיר ברעיונות ובשנינויות, שיש לי הרגשת שיכרון קלה. כמעט כל משפט בו הוא סאטירה או פארודיה צינית להפליא על חיינו, כל סיפור מתייחס למקורות תרבותיים וספרותיים שמן הסתם לא הבנתי את כל הקשריהם, לצערי. עלילת הספר מפותלת ולקח לי קצת זמן להיכנס אליה, אבל מהרגע שהתחלתי להבין מה קורה הנאתי היתה שלמה. הספר תורגם נפלא ע"י יעל רנן, שיצרה שפה עברית מקבילה לשפתו המיוחדת של פראצ'ט. אהבתי אותו מאד. לדעתי הספר הזה יתאים מאד למבוגרים המחבבים ציניות והומור נונסנסי פרוע, המוכנים לקרוא אגדות ולפענח צפנים.
















