ביקורת ספרותית על יוליסס [מהדורה מחודשת] - כריכה קשה מאת ג'יימס ג'ויס

---

כל יום הולדת אני קונה לעצמי ספרים. מין מנהג שכזה. ביום הולדת האחרון קניתי את "יוליסס" ואת "הגיבן מנוטרדאם". המוכרת בחנות הסתכלה על הספרים, ואמרה לי "יוליסס? בהצלחה עם זה.אני התייאשתי". לא הבנתי על מה המהומה. נכון, ספר עב כרס, אבל התמודדתי כבר עם ספרים עבי כרס.
"יוליסס" נח לו על המדף למשך שנה, עד שהחלטתי שזה הזמן, it's now or never. אז לקחתי את יוליסס לידיי, והתחלתי לקרוא.
ואז נרדמתי.
והתעוררתי.
חזרתי לקרוא.
ושוב פעם נרדמתי.
וחוזר חלילה.

וסוף סוף, לאחר 3 שבועות, הצלחתי לסיים את "יוליסס".
ידעתי למה אני נכנס שהתחלתי את הספר. קראתי כבר את ג'ויס,וידעתי שג'ויס לא עושה הנחות לקוראיו.הכתיבה של ג'ויס עמוסה בדו משמעויות שלא לומר תלת משמעויות,ציטוטים מכל דבר אפשרי ומבנים תחביריים שמקשים על כל קורא נורמלי.ובכלל,ג'ויס שייך לזרם התודעה,וכחבר מכובד בזרם זה הוא כותב לא רק את מה שהדמות עושה אלא גם את מה שהיא חושבת.וכך מקשה אפילו יותר על הקוראים להבין מה הולך בספר.

טוב,ועכשיו לספר עצמו. "יוליסס" הוא לא ספר פשוט. הוא גדוש באזכורים של כמעט כל יצירה ספרותית ומוזיקלית שנוצרה, ציטוטים בלטינית,צרפתית,ספרדית,יוונית,גאלית ואפילו עברית.קיימים רפרנסים לכתבים של אריסטו וסוקרטס,לכתבי הקודש ולכתבים של אובידיוס ומשוררים לטיניים נוספים. כל הציטוטים הללו נשזרים במארג של הסיפור, שמורכב גם ככה בגלל סגנון כתיבתו של ג'ויס. בפרק (סליחה,אפיזודה) מסוים ג'ויס בוחן כ-30 סגנונות כתיבה, ומחקה שלל כותבים וסופרים.

אבל על מה הספר עוסק בעצם?
או,שאלה טובה.
הבנתי לעלילת הספר מסתכמת בערך במה שכתוב בכריכה האחורית+כמה דברים שהצלחתי ללקט לאורך הספר.להלן:
1.יש את ליאופולד בלום,שהוא יהודי אבל התנצר והוא ממש מעצבן.
2.יש את סטיבן דדאלוס (שמופיע גם ב"דיוקנו של אמן כאדם צעיר") שהוא אפילו יותר מעצבן מבלום.
3.יש איזה מגדל.
4.יש איזה קטע עם חתולה.
5.בלום הולך לשירותים.
6.נשים נמשכות אחרי בלום משום מה.
7.שאר האנשים אוהבים להציק לבלום ולהרביץ לו.
8.אנשים איריים אוהבים ללכת מכות ולהשתכר.
9.יש הלוויה.
10.איכשהו הכול קשור לפוליטיקה ולמאבק של אירלנד לעצמאות.
אלו בערך העובדות שליקטתי. הגעתי בערך באמצע הספר להבנה שאני לא אבין בו כלום. אחרי 400 עמודים גיליתי שבכלל אין לי מושג מה הלך עד עכשיו, וחוץ משמות של דמויות לא ידוע לי עוד שום דבר אחר.
וזה הפספוס אצל ג'ויס.הרגשתי שעל כל אפיזודה (שזהה בשמה לחלקים באודיסיאה של הומרוס) אפשר לכתוב עבודת תזה מושקעת ולקבל ציון מושלם.אבל כדי להבין את ג'ויס צריך ידע עצום,מינימום דוקטורט במדעי הרוח, וזה פשוט ידע שאין לקורא ממוצע.וכך הקורא נתקע ברובד הראשוני והשטחי, הלוא הוא העלילה, שאינה קיימת בספר זה.
האגדה מספרת שהאפיזודה האחרונה,הלוא הוא המונולוג של מולי בלום (בת דמותה של פנלופי,אשתו של אודיסאוס), כל כך מדהים עד ששווה לקרוא את כל הספר הארור.אז זהו,שהגעתי למעיין אבל המים היו לא משהו בכלל. המונולוג של מולי היה קריא יחסית לספר (היו בספר בדיוק שלוש אפיזודות נסבלות-האפיזודה כתובה כשאלה ותשובה,האפיזודה שכתובה כמחזה [כולל הוראות בימוי!] והאפיזודה של מולי), למרות שהוא היה בלי סימני פיסוק,כאילו כדי לעצבן בכוונה את הקורא עם הפרעות הקשב שזקוק להפסקות אכילה.

מקריאה בביוגרפיה של ג'ויס,נאמר שהספר הקים עליו את הכנסייה ועורר סערה בעולם.תגובתי הראשונה הייתה "באמת?באמת?". אחרי הרהור בנושא, הבנתי שכדי שהספר יעורר סערה אנשים היו צריכים ממש לקרוא את הספר,וזה כבר שאפו.ג'ויס חי את רוב חייו מחוץ לאירלנד, והרומנטיקנים מבינינו היו אומרים ש"יוליסס היא שיר אהבה למולדתו האהובה".אבל אני פשוט אומר שג'ויס כתב את גלולת השינה הכי יעילה שיש.עובדת כמו קסם!

ואסיים באנקדוטה-איכשהו (סיפור ארוך) יצא לי לדבר עם אירית. אירית אמיתית, אחת שנולדה שמה והכול. בשיחה היא אמרה לי שהם לומדים את "יוליסס" למשך שנה שלמה (!) בתיכון. אז יכול להיות יותר גרוע. ולמי אמליץ על הספר? סביר להניח שלאף אחד. בעיקר כי אין לי מושג מה העלילה. תמיד כשאני מסיים ספר, יש מין תחושה שאני נפרד מחבר לתקופה ארוכה. כשסיימתי את "יוליסס",הרגשתי שנגמר העונש שלי להישאר בחדר. זה לא אתה ג'ויס, זה אני.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על יוליסס [מהדורה מחודשת] - כריכה קשה