יש בקריאת "ספרי שואה" משהו מאוד מפתה ובמדינת היהודים שלנו, יצאו ספרים כל כך רבים של ניצולים... אך אני משתדל שלא להגזים בכך כי זה עלול להפוך לאובססיה...
רק פה ושם... ובכן הספר הנ"ל יוצא דופן מכמה בחינות: קודם כל בכך שהוא תורגם מאנגלית שבה נכתב ע"י מחברו ג'ייקוב ג' רוזנברג שהיגר לאוסטרליה וחי בה שנים רבות. הספר גם יצא ע"י הוצאת "דביר" המכובדת (שדווקא איננה מרבה להוציא ספרים מסוג כזה...)
והחשוב יותר; בניגוד למירב הספרים הללו, רוזנברג כמעט שאיננו מספר על עצמו וכיצד ניצל, אלא יותר הוא מספר על אנשים ונשים שחיו לפני המלחמה ובזמן המלחמה באותו עולם יהודי מפואר שגווע שם יחד עמם, בעירו הפולנית לודז'. עיר תעשייתית חשובה בפולין שהתפרסמה בתעשיית הטקסטיל שלה. אביו של רוזנברג היה אחד ממנהיגי ה"בונד", אותה תנועה סוציאליסטית אידישאית ואנטי ציונית, כך שלמשפחתו היו ידידים רבים. הוא מספר על אהבות שפרחו בתוך הנישואים ומחוץ להם, על אמנים ויוצרים על אנשי רוח ועל סתם ידידים. כל אלו חיו ב"ממלכתו" של רומקובסקי ראש היודנראט, "מלך היהודים", ששלט על לודז' תחת המגף הנאצי... על כל אחד מאלו הוא מספר סיפור קטן ובאיזו צורה הלך לעולמו וגם פה ושם על הבודדים שניצלו...
לשונו של רוזנברג היא שירית ומיוחדת וקטעים מסוימים בה נקראים לעתים כמו שירה ויש בהם שקורעים את הלב. את לודז' הוא מכנה: "העיר שאין בה נהר" הספר כתוב בקטעים אפיזודיים כאילו ממבט מרוחק, אבל המבט הזה מלא געגועים ועצב על אותו עולם שנעלם.
לדעתי זהו ספר ראוי ומומלץ.
זה מזכיר לי שגם לי יש עניין אישי בעיר הזאת שמעולם לא ביקרתי בה, כי סבי קבור בה (נקבר בה לאחר המלחמה) אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה, שאבקר בפולין אעלה לקיברו...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
