“ספר טוב ומרתק. הסופר הוציא מספר ספרי שירה ולכן לא מפתיע שהוא מעדיףך סיפורים קצרים. כמו שיר.
ואופן הסיפור שלו הוא מאד יהודי, סיפורים קצרים עם פואנטה, לא תמיד ברורה.
וכאילו הוא סבא טוב שיושב על ידך ומספר לך סיפור אחרי סיפור, כך כתוב הספר.
הסופר מצליח להפוך את השואה וחיי הגטו למשהו מאד אנושי, מציאות מתמשכת שאינה רק אימה. יש בה גם אהבה, וחשק, וצחוק. והרבה חיי רוח. ואימה. ומוות.
אין כאן טיוח של העובדות, אבל גם אין הקצנה לכיוון השני. הכל פשוט מאד, אנושי וזורם.
ואני עדיין מחפש את התשובה לשאלות שלי "איך הם חיו שם, איך הצליחו הגרמנים להרוג אותם כל כך בקלות, למה איש לא התקומם במשך תקופה כל כך ארוכה?" וכאן אי אפשר למצוא את התשובות... רק קסם של חיים אמיתיים במציאות קשה.
ספר מקסים ואנושי מאד.”

“יש בקריאת "ספרי שואה" משהו מאוד מפתה ובמדינת היהודים שלנו, יצאו ספרים כל כך רבים של ניצולים... אך אני משתדל שלא להגזים בכך כי זה עלול להפוך לאובססיה...
רק פה ושם... ובכן הספר הנ"ל יוצא דופן מכמה בחינות: קודם כל בכך שהוא תורגם מאנגלית שבה נכתב ע"י מחברו ג'ייקוב ג' רוזנברג שהיגר לאוסטרליה וחי בה שנים רבות. הספר גם יצא ע"י הוצאת "דביר" המכובדת (שדווקא איננה מרבה להוציא ספרים מסוג כזה...)
והחשוב יותר; בניגוד למירב הספרים הללו, רוזנברג כמעט שאיננו מספר על עצמו וכיצד ניצל, אלא יותר הוא מספר על אנשים ונשים שחיו לפני המלחמה ובזמן המלחמה באותו עולם יהודי מפואר שגווע שם יחד עמם, בעירו הפולנית לודז'. עיר תעשייתית חשובה בפולין שהתפרסמה בתעשיית הטקסטיל שלה. אביו של רוזנברג היה אחד ממנהיגי ה"בונד", אותה תנועה סוציאליסטית אידישאית ואנטי ציונית, כך שלמשפחתו היו ידידים רבים. הוא מספר על אהבות שפרחו בתוך הנישואים ומחוץ להם, על אמנים ויוצרים על אנשי רוח ועל סתם ידידים. כל אלו חיו ב"ממלכתו" של רומקובסקי ראש היודנראט, "מלך היהודים", ששלט על לודז' תחת המגף הנאצי... על כל אחד מאלו הוא מספר סיפור קטן ובאיזו צורה הלך לעולמו וגם פה ושם על הבודדים שניצלו...
לשונו של רוזנברג היא שירית ומיוחדת וקטעים מסוימים בה נקראים לעתים כמו שירה ויש בהם שקורעים את הלב. את לודז' הוא מכנה: "העיר שאין בה נהר" הספר כתוב בקטעים אפיזודיים כאילו ממבט מרוחק, אבל המבט הזה מלא געגועים ועצב על אותו עולם שנעלם.
לדעתי זהו ספר ראוי ומומלץ.
זה מזכיר לי שגם לי יש עניין אישי בעיר הזאת שמעולם לא ביקרתי בה, כי סבי קבור בה (נקבר בה לאחר המלחמה) אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה, שאבקר בפולין אעלה לקיברו...”

“ממזרח לזמן
ספר על נושא כאוב אולם כתוב בצורה "נעימה"
כאשר נושא כבד מובא אלינו מנקודת מבט אישית של אדם אחד קל יותר להזדהות עם הנושא
כתוב יפה -כן בגטו אנשים חיו ולא מספרים או עובדות
ספר חובה לנוער לדעתי כדי להבין לחוות דרך עיניו של הכותב את מה שאנחנו קשה לנו לקלוט עבר על אנשים בשואה
ממליצה לקרוא
יהודית”