יש בקריאת "ספרי שואה" משהו מאוד מפתה ובמדינת היהודים שלנו, יצאו ספרים כל כך רבים של ניצולים... אך אני משתדל שלא להגזים בכך כי זה עלול להפוך לאובססיה...
רק פה ושם... ובכן הספר הנ"ל יוצא דופן מכמה בחינות: קודם כל בכך שהוא תורגם מאנגלית שבה נכתב ע"י מחברו <mark>ג'ייקוב</mark> ג' רוזנברג שהיגר לאוסטרליה וחי בה שנים רבות. הספר גם יצא ע"י הוצאת "דביר" המכובדת (שדווקא איננה מרבה להוציא ספרים מסוג כזה...)
והחשוב י

ספר טוב ומרתק. הסופר הוציא מספר ספרי שירה ולכן לא מפתיע שהוא מעדיףך סיפורים קצרים. כמו שיר.
ואופן הסיפור שלו הוא מאד יהודי, סיפורים קצרים עם פואנטה, לא תמיד ברורה.
וכאילו הוא סבא טוב שיושב על ידך ומספר לך סיפור אחרי סיפור, כך כתוב הספר.
הסופר מצליח להפוך את השואה וחיי הגטו למשהו מאד אנושי, מציאות מתמשכת שאינה רק אימה. יש בה גם אהבה, וחשק, וצחוק. והרבה חיי רוח. ואימה. ומוות.
אין כאן טיוח של העו