ביקורת ספרותית על וזה הסוף מאת דלית אורבך
ספר מעולה

---

דלית אורבך היא כנראה סוג של קוסמת כי היא מצליחה לכתוב שונה מכל סופר ישראלי אחר בימינו והיא עושה זאת בכישרון רב. אחרי שנתקלתי בספר הראשון שלה, "קונפטי", בפעם השנייה, ורק אחרי שקראתי אותו נזכרתי שכבר קראתי אותו פעם והוא השאיר עליי רושם רב בלי שזכרתי את שם הספר והסופרת, נתקלתי בספר הזה בחנות יד שנייה ומיהרתי לרכוש. הרעיון של לחיות אחורה מרתק בעיניי והספר "וזה הסוף" הוא התגשמות כל הסיוטים והמשאלות שיש לי לגבי החיים והמוות מאז שאני זוכרת את עצמי.

הסיפור מתחיל בסוף, קמיליה, אחת מגיבורות הספר, מתה בתחילתו ואז קמה לתחייה ומתחילה לחיות הפוך, ככל שהשנים עוברות היא הופכת צעירה יותר בגופה, כשנפשה ונשמתה ממשיכות להתקדם קדימה, ואז אחורה, ואז להיתקע במקום. איך מתמודדים עם הרעיון שהגוף הופך צעיר עם כל יום שעובר אבל בפנים מתחוללות סערות של עשרות שנים של זכרונות, געגועים, אהבות, כעסים וכל רגש שאי פעם חווית? בספר יש דמויות מגוונות ומרתקות מלבד קמיליה, והוא נוגע ממש קצת בבעיות של השחורים קצת אחרי ששוחררו מעבדות וקצת לפני שהם באמת משוחררים גם מהכבלים הפנימיים שלהם. זה סיפור של הזדמנויות שניות וראשונות, של דמויות שטעו בדרך ומחפשות את עצמן בעולם המשוגע שלנו, של חרטות ושל אהבות. זה לא נושא שקל להתמודד עם כל הסתירות הפנימיות בעיסוק בו אבל הספר הזה ענה על כל שאלה שצצה לי בקריאותו עוד לפני שסיימתי לתהות איך הסופרת תתמודד עם זה בסיפור.

הספרים של דלית אורבך לא קלים לקריאה או לעיכול אבל הם שווים כל דקת קריאה. קצת אחרי שסיימתי בקריאה נשבר לי קצת הלב שלא אקרא יותר על מעללי חבורת הדמויות הנהדרות שבספר, אבל הסיפור השאיר לי המון חומר למחשבה. אורבך היא סוג של קוסמת כי ברגע שנשבתי בקריאה של הספר הזה, כמו הקודם שלה שקראתי, לא יכולתי לחכות עד שאתפנה שוב לקרוא בו מצד אחד, אבל גם לא רציתי שיתקדם אל סופו וייגמר מהצד האחר.

מומלץ לקריאה, גם לאנשים החרדים מהעולם ותוצאות החיים והמוות כמוני, הספר הזה מתמודד עם המון פחדים פנימיים שיש לכל אדם באשר הוא, עשיר או עני, צעיר או זקן, חכם או טיפש, והוא עושה זאת בצורה נהדרת ומנחמת.

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על וזה הסוף