ביקורת ספרותית על וזה הסוף מאת דלית אורבך (אלון דה אלפרט)

ביקורת ספרותית על וזה הסוף מאת דלית אורבך
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 במרץ, 2023
ע"י אלון דה אלפרט

****

בדומה ל"בדידותו של קורא המחשבות" - אחד מספריה הקודמים של דלית אורבך, גם נקודת המוצא של "וזה הסוף" היא ניסוי מחשבתי מעניין של "מה היה קורה אילו", וכמו קודמו הספר לא משכנע, תפל ומתפזר בין תובנות צפויות וחסרות עוקץ.
קמיליה בת השמונים נמצאת בסוף חייה, מרותקת למיטתה במוסד לדיור מוגן. בסופו של דבר, כצפוי, היא מתה, המוניטור שלצד מיטתה מנגן את סימפוניית המוות בעלת התו האחד, אך הפלא ופלא, לאחר כמחצית השעה הצפצוף פוסק, קמיליה שבה לתחייה ומאותו רגע ממשיכה לחיות כמי שביצעה פניית פרסה במשעולי החיים ומתחילה לחיות לאחור, נעשית צעירה ובריאה יותר מרגע לרגע, מיום ליום ומשנה לשנה.
לא ברור למה סופרת ישראלית תבחר למקם סיפור כזה דווקא בארצות הברית, במיקום גנרי, חסר ייחוד, עם דמויות שלא מעוררות אפילו בדל של הזדהות אצל קורא ישראלי. אולי לא רצתה שהסיפור יזדהם בישראליות הפמיליארית שתהפוך אותו למקומי מדי, ובכל זאת, הבחירה מרגישה לא אותנטית. בנוסף, שפת הכתיבה מלאכותית, פלסטיקית, כזו שמתאמצת להישמע גבוהה, מלאה בביטויים מאולצים ומילים נפוחות כמו "זאטוטים" "פומית הטלפון", או אנשים ש"עלולים לאבד את שפיות נפשם".

meh

****

28 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על וזה הסוף

טוקבקים

+ הוסף תגובה

אלון דה אלפרט	אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-7 חודשים) את "בדידותו" הפסקתי באמצע. זה לא הלך לשום מקום והרגיש בנאלי ומאומץ. ופואנטה, בטח shfoferet
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-7 חודשים) אולי דווקא בארצות הברית כי זוהי ארץ מוצאו של בנג'מין באטן וסיפורו המופלא ולכי תדעי...אולי סרט... איך אומרים 'פומית' באנגלית?
מושמוש	מושמוש (לפני שנתיים ו-7 חודשים) תודה על הביקורת. רק התחלתי לקרוא את בדידותו של.. הצטעצעות לשונית מסכים. תוהה כמה אפשר עם זה. הבן יודע שאביו אוהב את אחיו ואותו לא. אז זה לא כזה פשוט: יכול להיות בגלל הציפיות העצומות של האב מבנו הבכור הכול מתחרבש להם. ההסבר שם לא יודע על מורכבות.
מורי	מורי (לפני שנתיים ו-7 חודשים) דווקא את בדידותו של קורא המחשבות אהבתי מאוד.