ביקורת ספרותית על השחקניות - רומן משפחתי הסטורי מאת אורלי קראוס-ויינר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 בינואר, 2017
ע"י סבטלנה כהן


מישהי בעבודה דחפה לידי את הספר. "אולי בא לך לקרא אותו?" שאלה.
"הוא מאד נחמד, אהבתי אותו", הוסיפה "הספר חזר אלי מידיה של ג' שקראה אותה גם ואהבה.
האמת? לא בא לי לקרא את הספר.ניסיונות העבר שלי לקרא מפרי עטה של המחברת היו לא לרוחי וטעמי.
אך בגלל שנתקעתי ללא ספרי קריאה, ובגלל ה"לא נעים?" לקחתי את הספר לקריאה.
אמרתי לעצמי, מי יודע אולי עוד אופתע לטובה?
אז זהו, שלא!!!
בעיני ספר רע, כקודמיו, בצורה זו ו/או אחרת. הפעם מה שעצבן זו הפרסומת לספר אחר שלה עצמה,
שחזרה שוב ושוב במהלך השליש הראשון, אותו קראתי (מתוך רצון לתת הזדמנות לספר, הסיפור והמחברת).
אחרי זה החלטתי שמספיק, מה"טוב הזה".
נשבעתי לעצמי, לא להתפתות ולא להיכנע ולא לנסות את ספרי המחברת.
הספר ראוי בעיני לנקודה 1 - בזבוז זמן.
כוכב נוסף נתתי, כי בכל זאת לא קראתיו עד הסוף...אולי בכל זאת משהו משתפר בהמשך?
אז למען הספק הקלוש, קיבל הספר את כוכבו הנוסף השני!
בקיצר? - ספר לא משהו!!!!
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ההיסטוריונית (לפני שנה)
סבטלנה יקרה, עד כמה שאני זוכרת משיעורי ספרות - התייחסות הסופר ליצירות אחרות שלו בספריו נקראת ארס פואטיקה שזוהי בעצם רפלקציה על תהליך הכתיבה. ב"השחקניות" קראוס ויינר עושה זאת דווקא בהצלחה כשהיא מסבירה בעצם שגם כשסופר כותב על דברים שקרו במציאות - הוא תמיד מכניס פרשנויות משלו לאותה מציאות. לכן אין צורך להתעצבן, אלא אם כן חיפשת דרך להתעצבן
אפרתי (לפני שנה ו-1 חודשים)
כמו דני. הכריכות שלה נורא יפות, יש לומר.
דני בר (לפני שנה ו-1 חודשים)
בעיני אורלי קראוס היא רם אורן בגרסה נשית.
אני ניסיתי לקרוא את "התרוממות" עם צאתו לאור, הניסיון עבר בהצלחה אמנם, אולי בשל עסיסיותו, אבל החולה מת.
לא עוד!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ