ביקורת ספרותית על השחקניות - רומן משפחתי הסטורי מאת אורלי קראוס-ויינר
ספר טוב

---

אין לי ספק שאורלי קראוס-ויינר יודעת את מלאכת הרקיחה כהלכתה. כמו בספריה הקודמים גם פה תמצאו שילוב של עבר, הווה וגם מתח.

אורלי, "אישתנאם"... בהחלט יכולה להיות ברמנית מצוינת לקוקטיילים משובחים, שהרי זה הקסם שבכתיבתה... מינון נכון, בכלי הנכון ובזמן הנכון, ולכן לא אתפלא אם הספר הזה יהיה לרב-מכר.

כאחת שקראה את רוב ספריה של אורלי קראוס-ויינר, "השחקניות" הזכיר לי את "דיוקן הונגרי" ו"זאבים בשלג" שלא תטעו, כבודם של ספרים אלה עומד במקומם ואני אישית אהבתי אותם. כשתקראו תבינו גם למה שני הספרים הללו הוזכרו בסקירתי.

הספר כתוב על גבי שני צירי זמן, ומתחיל בדולי שפיצר שבסיום לימודיה, הודיעה להוריה שהיא רוצה להירשם למגמת תיאטרון בעמק יזרעאל. הוריה ניסוי למנוע ממנה את הגשמת חלומה... אולי מחשבים? אבל זה לא עזר.

עמוד 10: "דוליקם, כל מה שאנחנו רוצים זה שיהיה לך מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו"... אבל דולי בשלה... "אל תדאגו"..."אני משוכנעת שאם אלמד תיאטרון ברצינות, אצליח גם להתפרנס ממנו, ובגדול!"

הוריה הקיבוצניקים לא הצליחו לעצור את דולי. דולי הצליחה במגמת התיאטרון בהצטיינות, שיחקה בתפקידים ראשיים בהצגות שונות ומגוונות, ובצבא התקבלה ללא קשיים לתיאטרון צה"ל וללהקות צבאיות. כל רצונה של דולי היה שיהיו לה חיים מעניינים. אבל אצל הסינים חיים מעניינים נחשבים לקללה... 

בצבא היא הכירה את רן אלמוג שכונה "מוגלי" . רן ניראה טוב, הוא התברך בשיער חלק ושחור שצנח על מצחו בשובבות, עם גוף שרירי וחסון. כל חלומו של רן היה להתקבל לסיירת מטכ"ל.

בינתיים דולי השתחררה מהצבא, שיחקה בטלנובלות שהיוו עבורה מקור פרנסה, ורן השתחרר והחל ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה, כשבסיום לימודיו הקים חברת סטרטאפ עם כמה חברי מהצבא. כשהכל טוב והשגרה מתמקמת בפינתה הקבועה, מתחיל הכרסום...אומנם דולי שיחקה בערוץ הילדים והאודישנים הוסיפו לה כבוד אך לא רווחים. מאידך, רן הצליח גם לעשות אקזיט בחברת הסטרטאפ שלו, שנרכשה על ידי חברה אמריקאית. בעקבות כך חשבון הבנק התמלא בשלמונים, וזיכה אותם במגורי קבע... ו... כשהכול טוב מתחילות לצוף מחשבות על הקמת משפחה. רן התחיל ללחוץ על משפחה ודולי המשיכה להתחמק... עד שבאחד הימים דולי קראה במדור התרבות בעיתון "ידיעות אחרונות", שבמאי ידוע ממוצא הונגרי החליט, לעבד שני ספרים אהובים עליה במיוחד, והיו לספרי פולחן של הקיבוץ שבו היא גדלה, שרובם היו ממוצא הונגרי איך לא? "דיוקן הונגרי" ו"זאבים בשלג".

למרות רצונו העז של רן אלמוג להקים משפחה, ולוותר על רעיון הריצות אחרי האודישנים של דולי, רן תמך בהחלטתה אבל בתנאי, שאם היא לא תעבור את האודישנים, דולי תפרוש מהתאטרון לאלתר. אלא מה? אף אחד מהם לא העלה בדעתו שההסכם שהזוג ערך בינו לבין עצמו, יעמוד לרועץ וירעיל את יחסיהם הזוגיים בעתיד.

את האודישנים דולי לא צלחה בגלל מניעים של ההפקה, והלחץ על נישואין והקמת משפחה התגבר והתרחב גם למעגל של הורי הצדדים... אבל דולי לא נכנעה עמוד 27: "אז מה הלחץ? אני פשוט לא מבינה. סיכמנו על שני אודישנים, נכון? אם לא אעבור את השני, אני מבטיחה שנתחתן, גם אם זה יהיה בחורף ברבנות." "סבבה, תזכרי את זה," הוא נופף מולי באצבעו, "כי אני לא מתכוון לשכוח את מה שהבטחת."

דולי בעקשנותה הצליחה להתברג לתיאטרון, וגם כאן קנאת נשים לא דילגה בין השחקנים, עד כדי כך שדולי הואשמה בניסיון לרצח השחקנית עיינה, שהיא עצמה החליפה אותה בהצגה עקב תאונה.

במהלך עבודתה בתאטרון דולי התחברה לאלכס, ששיחק איתה באותה הצגה, ואת החזרות הם ביצעו בביתו. תוך כדי חיסול פירושקי לצד כוס וודקה, אלכס הזרים לאוזניה מידע על חיו לצד אשתו יוסיפובה – זמרת אופרה מפורסמת, שאת רוב ימיה מבלה בסיבוב הופעות באירופה וברוסיה.

אלודי ביאטריצ'ה ובקיצור ביאטה פורצת לחייה של דולי, בדמות האחות של הסבתא, והופס העלילה קופצת לשנת 1918 ולשנת לידתן של התאומות: הלנה ואנה שבבגרותן התפרנסו ממשחק.

ביאטה הקשישה בת התשעים, מתחה את מפת תולדות המשפחה ושורשיה בפני דולי בהמשכים. החל מלידתן של אנה והלנה ב-1918 ואילך.

שתי אחיות תאומות אבל כל כך שונות. הלנה שברירית שנזקקה לגבר שייתן לה תחושת הגנה, לעומת אנה הדעתנית והנחרצת, ועל אף הטעויות שאנה עשתה בדרך אהבתי את תעצומות הנפש שלה. ובינינו לבין עצמנו מי לא עושה טעויות?

משפחת שפיצר עלתה לארץ בשלהי מלחמת העולם השנייה ישירות לקיבוץ. התאומה הלנה נישאה לסמק שהיה לה לכתף, ואנה נותרה עם אהבתה למרק הצעיר ממנה בכמה שנים, ובארץ עיברת את שמו ליפתח גלעדי בהמשך.

יפתח גלעדי ואנה עבדו יחדיו וניהלו רומן אכזרי וכואב. כל התנהגותו של יפתח התאפיינה ברודף שמלות עם אהבה עצומה לאנה, ומאידך בניתוח מעמיק ניתן היה להבחין בחוסר ביטחונו בכל תחומי החיים. יפתח המציא לעצמו ביוגרפיות והתהולל עם נשים, שלא הייתה להן משמעות בעיניו.

הסיפור חולש על תנועות הנוער הקומוניסטי, המהפכה נגד בוריס ילצין, כיבוש צ'כוסלובקיה ב-1939, מלחמת העולם השנייה בהונגריה, האנשלוס, פרטיזנים, החיים בצל השלטון הנאצי בהונגריה, מחתרות, פרטיזנים, העלייה לישראל, השלטון המנדטורי, הפלמ"ח, הלח"י ההגנה, כ"ט בנובמבר, מלחמת השחרור, המצור על ירושלים, הבילויים בקפה "כסית" הידוע בדיזינגוף שהיה מקום בילוי של אנשי הבוהמה ו"בית הקפה "עטרה" שעד לא מזמן פעל ועוד.

בסיפור הזה תמצאו הרבה גולש, וקומפוט עם לא מעט ביטויים בהונגרית, וכל הכבוד לעריכה שדאגה לבאור בתחתית כל עמוד בהתאמה לתוכן.

זהו סיפור שמתחיל במאה הקודמת ולפני מלחמת העולם השנייה, עד לאמצע המאה הקודמת. אפילו תמצאו כאן ציטוט מהשיר "וידוי" של אלכסנדר פן. בסוד אגלה להם שיפתח גלעדי הזכיר לי בהתנהגותו את הסיפורים שפורסמו על אלכסנדר פן בזמנו.

כשתקראו תוכלו להבין איך ומדוע דולי חשודה ברצח? מה הקשר של דולי לעיינה? האם רן עמד באולטימטום שלו? מה הקשר של העבר וההווה? כיצד עיינה ודולי קרובות משפחה? למה הוריה של דולי הסתירו ממנה את עבר המשפחה? ועוד

ברבע האחרון של הספר ניחשתי מי רצה במותה של עיינה, למרות שהחיצים הופנו לגורם אחר עם מניע קצת הזוי.

למרות הקטעים שיכולים לגרום להאצת מחזור הדם, לא הייתי מגדירה את "השחקניות" כספר מתח.

הפרוזה "השחקניות" היא עלילה מרתקת, מסקרנת, משפחתית, היסטורית על קנאה, אהבה ובגידה משולבת דמויות מגוונות.

לכל מי שמחפש לעצמו ספר שהוא גם רומן, גם היסטוריה וגם מתח זה הספר! אז אם אתם בעניין "גם וגם" מצאתם!

נהניתי מספר נהדר עם עריכה הדוקה, פרקים קצרים, כתוב בגובה העיניים עם מעברים חלקים בין עבר להווה, וקצביים...

בשורה התחתונה הספור הזה הוא פפריקה הונגרית קצת משוחזרת אבל עדיין טעימה!
שאפו לאורלי קראוס-ויינר
מומלץ בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על השחקניות - רומן משפחתי הסטורי