ביקורת ספרותית על מספרת הסרטים מאת ארנן ריברה לטלייר
ספר טוב

---

ספר שכוחו הגדול הוא בכתיבה המאופקת, נעדרת הדרמה. דרך איפוק וכתיבה שהיא לכאורה פשוטה עד כאב המחבר יוצר הנגדה טרגית בין עולם הבדיון של הקולנוע לבין העולם הדל והמסרס שבו חיה ילדה קטנה שכישרונה הוא להחיות סרטים הוליוודיים גדולים מהחיים.
באותו פער בין החיים העלובים לבין הקולנוע המלודרמתי (שבא למשל לידי ביטוי בסרט הענק "בן חור" שהיא מספרת) טמון הפרדוקס שהופך את הסיפור הזה למקסים בעיני. חייה של הילדה שחיה בתוך עוני נורא, אינם נמנים על החומרים שמהם עושים את הסרטים ההוליוודיים הגדולים. עוני, אונס וניצול אינם פוטוגניים. אבל דווקא היא, הקטנה, כשהיא מספרת את הסרטים משהו ממקסם השווא דבק בה והיא הופכת לרגע קצר לחלק מאותה האשלייה, היא הופכת לכוכבת: "ואז משהו השתלט עלי. בשעה שסיפרתי את הסרט – תוך העוויות, הנעת זרוועתי, שינוי בנימת קולי – הלכתי ונפתחתי, השתניתי, החלפתי צורה, הפכתי לכל אחת ואחת מהדמויות..." אבל בניגוד לקולנוע, בחיים האמיתיים העוני, האלימות, הניצול אינם נעלמים והם שולחים טלפיים לעברה. הנגיעה "בזוהר ההוליוודי" מקצרת את ילדותה ומשלחת אותה חסרת הגנה אל עולם המבוגרים שבו אין גיבורים כמו צ'רלסטון הסטון, ואין מושיעים. אבל טיפוסים נצלניים יש לרוב.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על מספרת הסרטים