ביקורת ספרותית על לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו מאת עמרי אסנהיים
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 באוקטובר, 2016
ע"י מירה רוזנפלד



זה היה יכול להיות ספר מתח מעולה, אם זה לא היה סיפור אמיתי!
את האלמן שרצח את שתי נשותיו כולנו מכירים בעקבות התחקיר שחשפה התכנית "עובדה" בערוץ 2.

הספר לתפוס רוצח מגולל את סיפור החקירה מא׳ ועד ת׳ כפי שתיעד אותו עמרי אסנהיים.
עמרי אסנהיים הוא מבכירי העיתונאים החוקרים בישראל. הוא נמנה על צוות הכתבים של התוכנית עובדה.

"תיעוד אישי של שבע שנות מסע בלשי מטלטל".

תחקיר שהחל מדיווח של אמא בגן הילדים של בנו של אסנהיים והסתיים בהרשעתו של שמעון קופר ברצח כפול - של אשתו הראשונה ושל אשתו השלישית.
קופר ניהל מערכות יחסים עם שבע נשים, רובן ככולן, נוהלו במקביל. תוך כדי נישואיו הראשונים, החלה מערכת יחסים שניה וכן הלאה.
לנשים קווי דמיון, כולן חיפשו אוזן קשבת, בן זוג דואג, מכיל ומחבק.

לכולן 'מכר' סיפורי גבורה בדמות היותו איש ביטחון, איש שב"כ, איש מוסד שבאמתחתו מבצעי חיסול גדולים. בהיותו בוגד בנשותיו, דיווח על עוד מבצע גבורה אליו יצא. כמה בדיות, כמה סיפורי מעשיות, פשוט לא ייאמן. שמעון דאג לגבות את סיפוריו בטלפונים ממקורביו לנשותיו. בנה סיפור מסגרת שלם סביב המצאותיו.
את הורי הנשים ׳קנה׳ קופר בלשונו החלקלקה ובאישיותו הכובשת. את כולם כיבד ואת כולם כינה אבא ואמא. אותם הורים שהיו חסרים לו בילדותו לכאורה.
נוכל ממדרגה ראשונה, אדם בעל מוח מעוות, בעל דמיון פורה, ובעיקר מטורף.

בעקבות קווי הדמיון בין מות אשתו הראשונה (אורית דורון זכרה לברכה) לבין מות אשתו השלישית (ג׳ני מלמד זכרה לברכה), בזכות חקירה עיקשת של צוות חקירה יוצא דופן, ובניגוד לכל התחזיות, הצליחו להגיע לחקר האמת, והיא תאוות הבצע של האדם הנתעב והעלוב הזה העונה לשם שמעון קופר ורציחתן של שתיים מנשותיו עקב כך.
התחקיר המפורט בספר מדהים. הספר כתוב בצורה מושלמת. ניתן לראות שעיתונאי מוכשר כתב אותו. פירוט העובדות בסדר כרונולוגי, ראיונות אינספור עם נשותיו לשעבר של הרוצח ומקורבים שלהן, הדבקות במטרה והעיקשות של צוות החקירה, יצרו ספר מרתק שלא ניתן להניח מהיד ולו לרגע אחד בודד.
במהלך הספר התחושות הקשות שמדובר בסיפור אמיתי ולא במעשיה פרי דמיוני של הכותב מכות בך שוב ושוב. היעלה על הדעת שאכן קיים במציאות דבר כזה?
ושוב ההוכחה שהמציאות, לא אחת, עולה על כל דמיון.

לסיכום בחרתי לצטט קטע מדבריה של שרונה, אשתו השניה, ששפר עליה מזלה והיא השכילה להבין עם מי היא חולקת את מיטתה.
""עכשיו אני מרגישה כמו מטומטמת, אבל אז האמנתי כמו פתי לכל", סיפרה בכנות, "בשלב מסוים, עם התפתחות הקשר, הבטן שלי אמרה שמשהו לא בסדר, אבל כשאתה אוהב אתה עיוור למה שרע, למה שלא נכון. בדיעבד בא לי לתת לעצמי שתי סטירות לחי, אבל זו לא חוכמה"".(עמוד 105)
"כמה ימים אחרי שקופר יצא מחייה הופנתה שרונה לערוך סדר וניקיון בבית בפרדסיה.....כשהגיעה לחדר השינה וניגשה לרוקן את מגירות השידה שעמדה בסמוך לצד של קופר במיטה, מצאה שם, מוחבאות....כשש חפיסות של כדורי שינה והרגעה מסוג אסיוול, ואליום ולניטין....... כשמצאה שרונה את חפיסות הכדורים הסגורות נזכרה בסיפור של אמה, לא נזקקה לדמיון פרוע במיוחד כדי לשער למי יועדו כדורי ההרדמה מלכתחילה". (עמוד 114)

ממליצה בחום על ספר יוצא מגדר הרגיל, קשה ומזעזע ככל שיהיה.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ