ביקורת ספרותית על מגילת סן-מיקלה - ספריה לעם #179 מאת אכסל מונתה
ספר בסדר

---

ערב יום הכיפורים קרב, אז להלן וידוי:
בטרם יצאתי למסע הקריאה של מגילת סן-מיקלה קראתי את כל הביקורות שנכתבו כאן אודותיו. הקוראים היו חצויים בין מי שהוקסמו במסעותיו וניגונו של הספר, והיו מי שלא שרדו מעל לשלושה עמודים וחוו את הספר מעיק, מייגע ובעיקר מיותר.
סיימתי את קריאת הספר היום (הוריי!) ואני יכולה להבין את הקולות השונים. באופן אישי נהניתי מהספר, הוא היווה עבורי מדריך טיולים ייחודי לא רק לארצות רחוקות (כמו לפלנד למשל) אלא גם מדריך לזמן ייחודי שחלף לפני מאה שנה. הדמות המרכזית בספר (זו שאין לה שם בעצם, כשאכסל מונתה בוחר לעמעמם את הגבול בין הביוגרפי והבדיוני, אבל ניתן לתמצת זאת כ'סיפור שעשוי היה להתרחש בחייו של רופא בתקופה זו') היא רופא בסוף המאה התשע-עשרה-תחילת המאה העשרים. הרופא מטפל לרוב באוכלוסיה העשירה והמפונקת בפאריס ואח"כ ברומא, אך גם יוצא למסעות יוצאי דופן למשל בנאפולי המוגפת כולירה או במפגעי רעידת אדמה באיטליה, וכן מטפל גם בבי"ח ובשכונות העוני. הרפואה אז עומדת על צמת דרכים קריטי בין הרפואה העממית העתיקה, שהיתה מבוססת בעיקרה על צמחי מרפא ומידע עממי שעבר מדור לדור, לבין הרפואה המודרנית המוכרת לנו כיום. גיבור הספר עובד, למשל, במכון לואי פסטר בפאריס, הוא פסטר הידוע (למשל מפסטור החלב) ומתאר באופן ישיר את האדם עצמו, אופיו ואישיותו. מרתק. לצד זה, עובד הרופא אצל שרקו, דמות ידועה ונערצת, אך לצד הישגיה הרפואיים מקדמת מאד את העיסוק בהיפנוזה, שכיום וודאי אינו חלק מן הרפואה המודרנית. זו עידן הנסיובים הראשונים, הניסויים הרפואיים הראשונים על חיות, תחילת הפסיכואנליזה - שמשפיעה גם היא. הרופא בספר מתמחה בטיפול בבעיות עצבים, שהיא בעיקרה חולי הנושק בין עולם הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה והרפואה הפזיולוגית. אמנם דובר הספר כופר בפסיכואנליזה הנמצאת בחיתוליה אז, אך מגדיר את עצמו כמומחה בפסיכולוגיה של האדם וכמי שעושה בזה שימוש רפואי של ממש. בספר מובאים מקרים רבים של היסטריה, מחלה אז נשית (הקרויה ע"ש המילה היוונית לרחם) ומתארת נשים אובססיביות, תלותיות, הזויות ובעיקר בלתי נסבלות. מדהים לחשוב שאחרי מאה שנה המחלה הזו נכדה ממש. אין אף אשה או גבר שיאובחנו כך כיום. באופן אחר, המחלה אסכרה, או בלעז דיפתריה, מעוררת אימה ומפילה חללים אין ספור, ביניהם הרבה ילדים, בעוד היום נולדתי לעידן בו החיסון מאפשר לי לא להכיר אותה כלל.
אכסל מונתה הצליח לסחוף אותי ולהביא אותי להנות מעולם באמת לא מוכר שלרוב אינו מעורר בי עניין וסקרנות יתירה, הוא עולם הרפואה. יש חינניות נעימה בכתיבתו, בחוש ההומור שלו, בתיאוריו ובשזירת הסיפורים השונים. הוא בהחלט כן מצטייר כיהיר לעיתים, כמתנשא או יודע כל, אך גם את בועה זו הוא מנפץ בהמשך הסיפור. סופו של הספר העיק עליי, היה רדוף קדושים נוצריים ומוטיבים נוצריים על המוות והחיים. היה לי מיותר ומבאס. אבל כנראה ככה זה בסוף החיים ובעיקר אחרי מלחמת עולם טראומטית וערב מלחמה שניה.

ספר נעים

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על מגילת סן-מיקלה - ספריה לעם #179