ביקורת ספרותית על פשר הלילה - ספריה לעם #591 מאת מייקל קוקס
ספר בסדר

---

יומון אמריקאי נודע הקרוי "וושינגטון פוסט" מכנה את הספר שלפנינו 'פאסטיש מזהיר', ואתם, ידידיי היקרים, וודאי התחלתם שואלים את עצמכם מהו הדבר. אודה ואתוודה: לא היה לי כל מושג מה פירוש הדבר, ולא הטרחתי את עצמי לבדוק מבעוד מועד, וכך אפוא הסכמתי בלב חפץ לגשת לקריאתו של הרומן, אף-על-פי שכתריסר ספרים אחרים כבר היו ממתינים ליד מיטתי, ודימיתי בעיני רוחי את המבט הרושף של הספרנית פן לא אזדרז...אנא סילחו לי, התרגשות נלהבת גואה בי ומסיטני מהנושא שלשמו התכנסנו...
אז הכינותי מראש פירוש מלומד והנה הוא לפניכם:
פסטיש היא טכניקה אמנותית שמחקה באופן קליל, ומבלי שלחיקוי זה תהיה חשיבות פרשנית, סגנון או עלילה של ספר אחר.

ובכן, "פשר הלילה" הוא חיקוי ספרותי לרומן ויקטוריאני, וחושבני שאולי מוטב לעשות עמכם חסד גדול ולהדגיש זאת מפורשות.
מטבעי אני ברייה הנוטה לספקנות-מה, ולכן התחלתי שואלת את עצמי (בדיעבד, לדאבון לבי) באשר לתועלת של חיקויים מעין אלה, וזאת עליכם לדעת: הברנש מייקל קוקס פרסם כמה ספרי עיון בעניין אנגליה הוויקטוריאנית וספרותה ואני משערת שהיו באמתחתו חומרים וידע לא מבוטל, ולכן כל זה נראה מתקבל בהחלט על הדעת ואין ספק שהיה לכך חלק לא מבוטל בהחלטתו לכתוב הפסטיש המדובר, הרי אין דרך טובה מזאת לחשוף את הקהל הרחב לנפלאות התקופה ובד בבד להתבלט על פני המתחרים בתחום ספרות המתח הרדודה בת-זמננו.

אספר לכם, אם כן, על מה הספר:
דמו בנפשכם שרגליכם נטועות באדמת אחוזה לונדונית עתיקת יומין, ובין חומותיה מסתתרים סודות אפלים החורצים גורלות של עלמות חן ענוגות וגברברים מאוהבים.
אחסוך מכם את התלעלעויותיו הרבות של מר קוקס הנפרשות על-פני 731 עמודים, ואציג בפניכם על קצה הקולמוס את המתרחש בסיפור שלפנינו, וכך היה: בן-בליעל המתחזה לג'נטלמן מכובד ואף למשורר דגול ומפורסם, מנסה להפליל ברנש אחר, חביב וכשרוני (שהוא גם חברו הטוב מהאקדמיה) ולנשל אותו מנכסיו (שעליהם נודע לו עצמו לא מכבר, מתוך יומניה של אמו המנוחה). בין המנוול חסר הרחמים לבין גיבורינו מתרחש קרב מוחות עתיר עמודים, כל אחד בתורו מצליח לסובב את העניין לטובתו שלו, ויש להודות כי הדבר נעשה בפיקחות המעוררת התפעלות.

גיבורינו המרומה מנסה לשפוך אור על חידת זהותו האמיתית ולגשש את דרכו באפלה כל עוד אין בידו כל אפשרות לפותרה, ולשים את מבטחו בחושיו החדים אשר שימשוהו היטב עד כה, ובגורל.
דמויות המשנה מפצירות בגיבורינו הנחוש ואמיץ הלב למשוך את ידיו מהעניין, ומזהירות אותו כי אויביו מפללים למותו אך הוא אינו שועה לעצתם וממשיך ברדיפת הצדק על אפם ועל חמתם של כל המעורבים, וכך הלאה וחזור חלילה.

אט-אט החל להתגבש בי קוצר רוח ותמה סבלנותי לפרשיה הוויקטוריאנית הזו אך בו בזמן לא יכולתי שלא להסתקרן כיצד תסתיים התעלומה שבה איש משכיל וביבליופיל מושבע נפל קורבן לנוכל שניסה לנשל אותו מכל נכסיו, כאמור. כמו כן, אני תקווה שלא תוכלו להאשימני בסקרנות יתרה לסיפור שמתחיל במשפט הבא: "אחרי שהרגתי את אדום השיער הלכתי לי ל'קווינ'ס' לאכול צדפות לארוחת הערב".

ואכן, כפי שעולה מדבריי אלה, הייתי מוכרחה לגלות כיצד נגמר הסיפור.
ואכן, גיליתי.

ואז חשבתי והרהרתי ביני לבין עצמי והחילותי להסיק כי הסיפור הכזיבני: מה הן התובנות שהוא מלמדני? האהבה עיוורת היא? כבדהו וחשדנו? היש נחמה בנקמה? התענוג הוא לרמות את הרמאי? כשאתה בוגד באדם אחר, אתה בוגד גם בעצמך?

אין להכחיש שמדובר ביצירה ספרותית מרשימה ורבת רושם בכל הקשור באנגליה של המאה ה- 19 לרבות אחוזותיה המפוארות, תארי אצולה מכובדים וביאורים אין-ספור על אודות ספרים נדירים (שאם אתם לא נמנים עם ביבליופילים אירופאים בני התקופה, מובטחני שהדבר לא אומר להם מאומה); ואף-על-פי כן, אם יורשה לי להניח בזהירות הראויה, היצירה שלפנינו הינה משמימה ומעייפת לעתים קרובות, ורק להמחשת הדבר תואילו בטובכם להכפיל את העמוד הזה בכמה מאות עמודים פתלתלים ומפותלים הכתובים בכישרון ויקטוריאני הגדול עשרות מונים מזה של עבדתכם הנאמנה.

ובכן, סבורני שאמרתי כל שחפצתי לומר, אם כי על קצה הקולמוס כאמור, ולא נותר לי אלא להשאיר את ההחלטה בידיכם.
מילאתי את חובתי, ועתה עלי ללכת.
תם ונשלם.

» ביקורות נוספות של פואנטה℗
» ביקורות נוספות על פשר הלילה - ספריה לעם #591