“יומון אמריקאי נודע הקרוי "וושינגטון פוסט" מכנה את הספר שלפנינו 'פאסטיש מזהיר', ואתם, ידידיי היקרים, וודאי התחלתם שואלים את עצמכם מהו הדבר. אודה ואתוודה: לא היה לי כל מושג מה פירוש הדבר, ולא הטרחתי את עצמי לבדוק מבעוד מועד, וכך אפוא הסכמתי בלב חפץ לגשת לקריאתו של הרומן, אף-על-פי שכתריסר ספרים אחרים כבר היו ממתינים ליד מיטתי, ודימיתי בעיני רוחי את המבט הרושף של הספרנית פן לא אזדרז...אנא סילחו לי, הת”

“טעות, טעות, טעות חמורה הייתה לקרוא את הספר הזה בימי יוני החמים שלנו. ציינתי פה כבר בעבר שיש קשר ישיר, לדעתי, בין מזג האוויר לסוג הספר שצריך לקרוא בכדי ליהנות ממנו. ובכן, פשר הלילה הוא חד משמעית ספר חורפי, המתאים לקריאה מתחת לשמיכת פוך בלווית תה חם, סקונס, כריכוני מלפפונים ואוושת הגשם והרוח המכים בחלונות. היות שאתרע מזלנו להיפגש דווקא בימי שמש חמים ומהבילים ועוד בתקופת לחץ של סוף שנת הלימודים יצא ש”

“בדיחה עתיקה מספרת על המנוח שנתנו לו לבחור לאיזה גיהנום ללכת: גיהנום אמריקאי, גיהנום בריטי, או גיהנום ישראלי. הגיהנום האמריקאי הוא בייסבול, מקדונלדס, זכות לשאת נשק, טלוויזיה, אן.בי.איי, הוליווד, וכל בוקר בשמונה אפס אפס לבלות שעה עגולה בשמן רותח. הגיהנום הבריטי הוא קולטורה, תיאטרון, ספרות, שרלוק הולמס, מרי פופינס, אוקספורד וקיימברידג', כדורגל, איטון, ביטלס, וכל בוקר בשמונה אפס אפס שעה בשמן רותח. והג”

“אדוארד גלפתורן, הוא אדוארד גלייבר, בעצמו אינו יודע מיהו עד שהדבר מתברר אי-שם עמוק בתוך הספר. הדבר מתגלה לו (ולנו) ואז נוצרת בעיה. אבל כל דבר בעתו וראשית דבר אנחנו עוקבים אחר אדמוני אחד, היוצא ממקום עבודתו, ואדוארד גלייבר/גלפתורן מספר לנו מדוע הוא עוקב אחר אותו אדמוני ומה המטרה. המטרה, כפי שהיא נגלית לנו די מהר, פשוטה: רצח. גלפתורן מתכוון לרצוח את האדומי, אחד טרנדל, לשם אימון בלבד, בטרם יפנה לרצח”

“יומון אמריקאי נודע הקרוי "וושינגטון פוסט" מכנה את הספר שלפנינו 'פאסטיש מזהיר', ואתם, ידידיי היקרים, וודאי התחלתם שואלים את עצמכם מהו הדבר. אודה ואתוודה: לא היה לי כל מושג מה פירוש הדבר, ולא הטרחתי את עצמי לבדוק מבעוד מועד, וכך אפוא הסכמתי בלב חפץ לגשת לקריאתו של הרומן, אף-על-פי שכתריסר ספרים אחרים כבר היו ממתינים ליד מיטתי, ודימיתי בעיני רוחי את המבט הרושף של הספרנית פן לא אזדרז...אנא סילחו לי, הת”

“טעות, טעות, טעות חמורה הייתה לקרוא את הספר הזה בימי יוני החמים שלנו. ציינתי פה כבר בעבר שיש קשר ישיר, לדעתי, בין מזג האוויר לסוג הספר שצריך לקרוא בכדי ליהנות ממנו. ובכן, פשר הלילה הוא חד משמעית ספר חורפי, המתאים לקריאה מתחת לשמיכת פוך בלווית תה חם, סקונס, כריכוני מלפפונים ואוושת הגשם והרוח המכים בחלונות. היות שאתרע מזלנו להיפגש דווקא בימי שמש חמים ומהבילים ועוד בתקופת לחץ של סוף שנת הלימודים יצא ש”

“בדיחה עתיקה מספרת על המנוח שנתנו לו לבחור לאיזה גיהנום ללכת: גיהנום אמריקאי, גיהנום בריטי, או גיהנום ישראלי. הגיהנום האמריקאי הוא בייסבול, מקדונלדס, זכות לשאת נשק, טלוויזיה, אן.בי.איי, הוליווד, וכל בוקר בשמונה אפס אפס לבלות שעה עגולה בשמן רותח. הגיהנום הבריטי הוא קולטורה, תיאטרון, ספרות, שרלוק הולמס, מרי פופינס, אוקספורד וקיימברידג', כדורגל, איטון, ביטלס, וכל בוקר בשמונה אפס אפס שעה בשמן רותח. והג”

“אדוארד גלפתורן, הוא אדוארד גלייבר, בעצמו אינו יודע מיהו עד שהדבר מתברר אי-שם עמוק בתוך הספר. הדבר מתגלה לו (ולנו) ואז נוצרת בעיה. אבל כל דבר בעתו וראשית דבר אנחנו עוקבים אחר אדמוני אחד, היוצא ממקום עבודתו, ואדוארד גלייבר/גלפתורן מספר לנו מדוע הוא עוקב אחר אותו אדמוני ומה המטרה. המטרה, כפי שהיא נגלית לנו די מהר, פשוטה: רצח. גלפתורן מתכוון לרצוח את האדומי, אחד טרנדל, לשם אימון בלבד, בטרם יפנה לרצח”