זהו סיפורה של סמנתה, שבעלה עזב אותה ועולמה, כעולמן של נשים רבות במצבה, מתמוטט עליה. סמנתה נשארת עם בנה המתבגר והכועס ועם אמה האקצנטרית המנסה לשדך לה גברים אחרים. היא נאלצת להתמודד עם בעיה בוערת, חדשה לה - כיצד לעמוד בתשלומי המשכנתא... אבל משימתה האמיתית של סמנתה היא להיחלץ מן העבר והכאב הכרוך בו ולמצוא את אושרה. על-מנת להכיר את עצמה, עליה לשקם את האדם שהיתה בעבר, זמן רב לפני שהפכה להיות סמנתה המנסה להציל את נישואיה. דלת פתוחה הוא סיפור נפלא על מה שעשוי לפרוח בין גבר לאשה, ובין אשה לבין עצמה. דלת פתוחה, זהו סיפרה השמיני, נבחר כספר השנה של אופרה וינפרי בתוכנית הטלוויזיה שלה "מועדון הספר"....

"אתם מכירים אנשים כמוני. אני זו שישבה על כיסא מתקפל במסדרון ומכרה כרטיסים לנשף הסיום, אבל מעולם לא הלכה אליו... לא הזמינו אותי. מעולם לא הזמינו אותי. לא לנשף הסיום, לא לסרטים, לא למסיבות, לא לקניות עם הבנות." מירה ליפינסקי היא כבר בת חמישים ואחת, אבל עדיין לא מזמינים אותה למסיבות. את בדידותה היא מנסה להפיג בעזרת כלבה האהוב, פרנק, ובעבודתה כאחות סיעודית. "זה מספיק," היא אומרת לעצמה, "העבודה ופרנק." וזה באמת מספיק איכשהו - עד לרגע שבו צ'יפ רירדון, בן כיתתה החתיך ואהוב ליבה בסתר מימי התיכון, חוזר לחייה. והוא חוזר אליהם כמטופל, חולה סרטן הנוטה למות. בין מירה לצ'יפ - האחות ומטופלה הגוסס - מתפתח סיפור אהבה עדין וסבוך, המוביל אותם למסע בנבכי הזיכרון, הכמיהה והכאב. אליזבת ברג, אחות מוסמכת לשעבר ואם לשתי בנות, תושבת שיקגו, כתבה רבי - מכר רבים שזכו להצלחה ולפרסים. "אל תשתני לעולם" הוא ספרה הראשון המתורגם לעברית....

אדם הולך ברחוב בבוקרו של יום חורפי. גוש גדול של קרח נופל מגג של בניין ונחבט בראשו. נשמע כמו קטע מסרט של צ'רלי צ'פלין, אבל במקרה של ג'יי ברמן, זה בכלל לא היה מצחיק. ג'יי, קורבנה של תאונה מצערת ומשונה כל-כך, לא קם על רגליו, יישר את כובעו והלך לדרכו בצעדים מגוחכים. ג'יי נכנס לתרדמת ולאחר שהרופאים בבית-החולים נואשים מהתקווה לריפויו, הוא מועבר למוסד שיקומי. לייני, אשתו של ג'יי ואם בנותיהם שרה בת העשר ואיימי בת הארבע, לא מאמינה שזה קורה לה. לה ולג'יי היו חיים טובים כל-כך ביחד. הם היו אחד מאותם זוגות נשואים מעוררי קנאה שחיים כמו בקלישאה, באושר, זוג יונים. לייני יודעת מהם סיכויי ההתעוררות מתרדמת, סיכויים קלושים למדי, אבל היא לא מרימה ידיים. יום-יום היא באה לבקר את ג'יי במוסד שבו הוא מאושפז יחד עם חבורה מוזרה של חולים בשלבים שונים של שיקום. היא לא מפסיקה לדבר אליו, ומביאה לו דברים מהבית. חולצה ישנה ואהובה; ציורים של הבנות; שקיות קטנות עם תבלינים; תפוחי-עץ אפויים. היא עושה הכל כדי להכניס לחדרו העגמומי במוסד השיקומי אווירה מוכרת. היא רואה כיצד האחיות והמטפלים במוסד עושים לבעלה מה שהם מכנים "טווח תנועה" – תרגול פסיבי של כל שריר ושריר בגופו חסר החיים – ולבה נשבר. מנהלת המוסד מנסה לרפות את ידיה, אבל לייני לא מוותרת. היא ושכנתה אליס, שגם לה בעיות משלה, נצמדות זו לזו ומסייעות זו לזו לעבור כל יום ויום ולאזור כוחות לקראת היום החדש. הן מגלות עד כמה חברות אמיתית יכולה לעשות את כל ההבדל, להזיז הרים ממקומם אם נחוץ. ובמקרה של לייני, ג'יי ואליס, הבלתי-ייאמן אכן קורה. אליזבת ברג כתבה רומן מרגש, סוחף, שאי-אפשר להניח אותו מהיד עד לסופו, ושבסופו כל מה שמתחשק הוא להתחיל לקרוא בו מחדש. ברג, שחיה עם בעלה ושתי בנותיה במסצ'וסטס שבארצות-הברית, פרסמה מאמרים רבים בכתבי-עת מכובדים כמו ליידיס הום ג'ורנל, רדבוק, הניו-יורק טיימס מגזין, פרנטס וניו וומן. שני ספריה הקודמים היו לרבי-מכר וזכו לביקורות מעולות בארצות הברית....