• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
העדינות

העדינות

מאת דויד פואנקינוס

הביקורת של רן

תמונה של רן
העדינות

העדינות

מאת דויד פואנקינוס

הביקורת של רן

תמונה של רן
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
tuli
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“הרבה זמן לא התאהבתי בספר. אני אוהבת נובלות זוכות נובל. אני אוהבת ספרות גדולה ושרירית. אבל אני”

3/33
ביקורות על העדינות
הבאה
מורי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

לצערי העדינות היחידה שאני יכול להציע היום היא העדינות שלי בכתיבת הביקורת הנוכחית.
לכאורה נושא עמוק של יגון ותקווה, בפועל... סיפור אהבה סתמי ממולא ברשימות מכולת אקראיות שמפוזרות לאורך הספר ללא מטרה מובנת.
בחיינו לעיתים אנו חווים משברים טראגיים, ומה קורה בהמשך ? (זהירות ספוילר) החיים כנראה ממשיכים
אין צורך לקרוא את הספר כדי להגיע לתובנה הזאת.
מכיוון שהמשכתי לקרוא את הספר עד סופו (המר מבחינתי והטוב מבחינת העלילה) כאחד שלא מאמין שניתן להוציא כזה ספר סתמי ללא אמירה כלשהיא לקוראיו, אין לי אלא להיזכר במשפט שאמר לי חכם יהודי אי שם בכפר מרוחק בלב קניה "כשאתה פותח צנצנת ריבה סביר להניח שאם למעלה יש ריבה ובאמצע יש ריבה אז גם בתחתית כנראה תמצא ריבה"
לאוהבי טלנובלות בלבד

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של סליימי
סליימי
תמונה של קארן
קארן
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של גבריאלה
גבריאלה
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של מסמר עקרב
מסמר עקרב
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של choulaw
choulaw
9קוראים|גיל ממוצע65|67%נשים

על המבקר

תמונה של רן

רן

חבר מזה 10 שנים
37 ביקורות•355 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ביוגראפיות•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של רן
רן
חבר באתר מזה 10 שנים
ביקורות37
לייקים שקיבל355
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת19ביוגראפיות2מתח ריגול והרפתקאות2

דיון על הביקורת

5 תגובות
לי יניני
לי יניני•לפני 9 שנים

מסכימה עם הביקורת הזו. אני נטשתי

דנה
דנה•לפני 9 שנים

נכון.

אפילו לא טרחתי לסיים. לסופר הזה יש ספר מצויין שרלוטה.
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

מסכימה איתך לגבי הספר.

אני חשבתי שהוא מתיימר ופלצני.
פרק ראשון
פרק ראשון•לפני 9 שנים
ביקורת גרועה, ספר חביב ונעים. מחשבות, אכן אין צורך לחשוש לקטול גם ביקורות קוטלות,
מורי
מורי•לפני 9 שנים

אחלה סקירה. לא צריך לחשוש לקטול.

5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של רן

הירושה

הירושה

שאנדור מאראי

ככבר כמה שנים שאני מתכחש לעובדה שאני צריך משקפי קריאה
ניחוש משפטים, נמנום על מסכים, והרדמות עם ספרים הביאו אותי למסקנה, שלקראת גיל 50
גם אני אדרש להרכיב על מצחי משקפי קריאה
ההשלמה עם האמת יחד עם ביקור אצל האופטומטריסט החזירו לי את ההתלהבות מחודשת לקריאת ספרים
וכך מצאתי את עצמי קורא את הירושה - שם מפתה לספרו של סופר הונגרי שלצערי לא הכרתי עד היום
קורא ונהנה מהחדות שבהם נראות האותיות לפני, כמו החדות והדקות שבה משרטט הסופר את תמונת העלילה
גם בסיפורו של שאנדור אנחנו נתקלים בתהליך השלמה של גיבורי הסיפור עם האמת על תפקידם בקומדיה האנושית
העובדה שהמאורע בסיפור, כשמו של הספר, מתכנס לנקודה שאנו יודעים כבר את סופה,
מכעיסה ככל שתהיה, היא האמת של גיבורת הסיפור, כמו האמת של הנוכל והשרלטן בשיפור כפי שהן מוצגות בדיאלוג האחרון שלו בסיפור.
ספר נהדר לשעת בין ערביים ומחשבות נוגות על המין האנושי

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רן
לדבר לעצמנו

לדבר לעצמנו

אנדרס נאומן

אכן הכותרת מאוד מפתה כמו גם הסיפור שהרי כל סיפור של מסע יש בו דרך שצריך לגלותה,
סממנים דרום אמריקאיים גם הם נוטים להעצים את החוויה
אני מודה שגם כתיבתו של אנדרס היא קולחת אם כי נראה שנעשיית במאמץ מסויים (אני מודה ומתווה שזו תחושה שאין לי על מה לבססה אלא רק על הצורך הכפייתי במהלך הסיפור לצטט ספרים וסופרים אחרים)
אבל אבל אבל ...הסיפור משעמם וקצת רייק ממהות.
מנהסתם חבל כי הוצאת תשע נשמות לא אכזבה אותי עד היום וגם נראה היה שמדובר בסופר מרשים, הספר לצערי לא התעלה לרמה גבוהה למרות שכביכול הכיל את כל המרכיבים לסיפור יוצר דופן
בשורה התחתונה - קצת בנאלי ומשעמם -- הייתי מדלג לספר הבא

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
מנדל של הספרים

מנדל של הספרים

סטפן (שטפן) צווייג

חיפשתי "להעביר" כמה שעות בגשם השוטף במחוזותינו בימים אלה,
ולמרות שלל המטלות שעל שולחני הוירטואלי, נכנסתי לחנות ספרים שנקרתה במקרה בדרכי לחפש איזו קשת צבעונית רגעית למלא את החלל שנוצר.
את סטפן צויג אין צורך להציג - האיש שכתב על העולם של אתמול, משרבט בקלילות סיפור קצר שיש בו להגיד הכל על היות המין האנושי בין חלוף.
את הוצאת הספרים 9 נשמות לא זכרתי - אך אהבתי לקרוא שתחביבה הוא הגילוי - אין גילוי משמח יותר כמו ספר קצר ואיכותי.
נכתב לפני כמעט 100 שנה ונראה כאילו נכתב רק אתמול על אחד מאיתנו.
לכל אלה שאוהבים 15 דקות של קריאה מזוככת לנפש האדם בימים גשומים (ואולי גם קיציים) מומלץ בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

הרוקי מורקמי

לפני מספר שבועות נערכה פגישת מחזור בבית ספר התיכון שלי בירושלים.
כשחברים שאלו אם אגיע אמרתי שהמקום היחידי לגבי הוא המקום שאני נמצא בו עכשיו ואין לי עניין במפגשים כאלה
ייתכן שהיו לי בשנות הפעילות הסוערת שלי בתיכון אירועים מכוננים, אבל נראה שהם התפזרו לכנפות תבל, כמו הרבה חברים מהתיכון,
מה המשקל שיש לארעיות בחיינו כשקבוצת אנשים נפגשת לפרק זמן מסוים ואז מתפזרת באותה פתאומיות שבה היא קמה.
כשקראתי את ספרו המקסים של הרוקי מורקמי, לא יכולתי שלא להיזכר בפגישת מחזור, אותם חוטים שזורים שקושרים אותנו לעברנו,
איזו משמעות יש להם לגבינו , בתובנה הזאת מתחבט גיבור סיפורנו שהוא במידה מסויימת "חסר צבע" בחייו
מהנדס תחנות רכבת שלעולם לא נסע לשום מקום לשום מסע בחייו , לפתע נאלץ לחזור ולנבור בעברו ולצאת למסע גילוי עצמי.
רומן בלשי עם נגיעות סוראליסטיות, כתוב בשפתו העדינה וכל כך מעמיקה של הרוקי, שהוא אחד הסופרים האהובים עלי.
כל אחד מאיתנו ימצא משהוא אישי בסיפור חייו של גיבור הספר , רגעים שמשמעותם השתנתה על פני השנים וגורמת לנו לחשוב מחדש על מסלול חיינו
מנהסתם הנבירה העצמית היא זאת שמניבה אינספור פגישות מחזור, אולי לא תמיד מתאימות לכל אחד אבל בהחלט שוות מחשבה
לאוהבי הרוקי מורקמי ולאוהבי פגישות מחזור מזדמנות - אני נהניתי ואהבתי.

אגב ראיתי שנכתב שהסיום של הספר מאכזב - אני ממש לא חשתי כך, צריך להיות סופר אמיץ כדי לסיים ספר עם סימני שאלה ואולי בעצם סימן קראיה משמעותי.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
המשכונאי

המשכונאי

אדוארד לואיס וולאנט

לפני שאדבר על המשכונאי אזכיר בכמה מילים את הקצב של הטקסט שמוביל את העלילה בצעדים מדודים לאירוע המכונן של סול נצרמן ביום השנה לחייו.
ההתנהלות העדינה והמדודה של העלילה מכניסה אותנו לשגרת חייו של גיבור הסיפור, מת מהלך, ומצליחה לשמר אותנו בעולמו הפנימי לאורך כל הספר, מטלה לא קלה לאור חזיונות הזוועה שהוא עובר - שמצליחים לגרום לנו חוסר נוחות נוכח הזוועות שעולמנו מצליח לייצר, גם לקוראים מנוסים - אדאגיו עד הפורטיסימו.
סגנון כתיבה של שנות ה- 50 60 שמכתיב את המסגרת של העלילה - הוא סיבה בפני עצמה לקרוא את הספר המעולה הזה, ובפרקים הראשונים של הספר הרגשתי שרב אומן מוביל אותי לתוך העלילה - אלמלא מותו הפתאומי של הסופר לפני גיל 40 ייתכן והיינו נהנים מעוד ספרים מרגשים,
הזיכרון הוא אכן כל מה שנשאר, ואיתו מנסה גיבור הסיפור - סול, להתמודד במהלך ימי העלילה כשהוא בעצם נדרש להחליט מה הטעם בחייו.
ההחלטה של הסופר לבחור את המקצוע "משכונאי" לגיבור הסיפור - הוא המוטיב המקשר בין עליבות החיים בסביבתו של הגיבור שמאפשרת לו להדחיק את התמודדות שלו עם ההתנהלות העלובה שלו.
ספר מרגש מדוד מקצועי, חווית קריאה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
החיים הסודיים של הדבורים

החיים הסודיים של הדבורים

סו מונק קיד

כאשר הסרט הנהדר משחק הדמעות יצא לאקרנים אי שם בשנות ה- 90, העולם נחלק ל- 2 , אלא שראו ואלה שעדין ציפתה להם ההפתעה
היום לאחר קריאת הספר החיים הסודיים של הדבורים פתאום הבנתי רובד נוסף באותו סרט שאולי לא הבנתי עד היום,
וזו אולי סיבה מאוד טובה לקרוא את הספר - ההפתעה הקטנה באמצע הספר,
כמו אגב הספר עצמו, גורמת לנו קצת לבחון את הדעות הקדומות (או קודמות) שלנו מחדש
גם אם אנחנו תמיד חושבים שאנחנו לא כאלה או שכבר ראינו הכל - עדיין תמיד יש מקום לשפר...
ספר עדין מרגש כתוב בחוכמה
עוד ספר ביכורים מומלץ שכולו חוויה (אבל יכול להיתפס כ"דביק")
שורה תחתונה אני נהנתי

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
גרעין של אמת

גרעין של אמת

זיגמונט מילושבסקי

"גם חצי אמת היא שקר"....אם יש תמצית שאפשר לקחת מהסיפור הפולני של מילושבסקי היא כנראה טמונה במשפט הזה - בהחלט שווה מחשבה
הקוראים העבריים מביננו מנהסתם יחושו את הקצוות פתוחים שקשורים להיסטוריה "המשותפת" לעמים ולכן סביר להניח שהספר הוא בעל מימד נוסף ומעניין עבורנו..
לדעתי בראיה גלובלית יותר הספר יכול להיות מעניין, בעיקר באמצעות הסיפור הבלשי, שבו הסופר לוקח אותנו למסע של חשבון נפש פנימי של הדור השני הפולני
ולמעשה של כל דור שני בכל מקום אחר בעולם (ומכאן גם ההתיחסות לאירועים אחרים בעולם לאורך תאיריכי הספר - בהמשך לשאלה מסקירה קודמת פה )
התשובה לחיבוטי הנפש תלויה במידה מסויימת בפיתרון התעלומה שמציגה את עמדתו של הסופר בנידון.
שווה קריאה - קצת התלבטתי בין 3 ל- 4 אבל אם מסכמים את השורה התחתונה - ספר בלשי שגורם לך לרצות לסיים אותו וגורם לך קצת לחשוב אחרי בהחלט שווה את זמנו בחופשת ראש השנה.
לאוהבי הזאנר לחופשה הבאה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
להיות יהודי

להיות יהודי

חיים כהן (השופט)

5 הערות על המצב
1. חוק הלאום החזיר אותי לספרו חיים כהן שחיכה כאבן שאין לה הופכין על מדף ספרים של חבר טוב , באופן פרודקסלי עקרונות היסוד של להיות יהודי הן במהותן ההפך הגמור לכל מה שחוק הלאום בא להסדיר וקריאה בספר מחזירה את האמונה בזהות היהודית החילונית ההומינסטית כפי שהיא צריכה להיראות דרך עיניו הבוחנות של משפטן מבריק
2. חיים כהן (לא השף ) היה פעיל זכויות אדם ושופט עליון שהנגיש את בית המשפט לעם , נמצא בשורה אחד עם מספר קטן של הוגים ישראלים שכל הצצה לכתביהם מוסיפה דעת - והספר בהחלט מאפשר פתיחת חלון לתפיסת עולמו
3. ספרי משפטנים בדרך כלל מוגבלים בתפוצתם, וזאת ביחס הפוך לגודלם. חלקם הגדול מרכז עניין בקרב מספר מצומצם של אנשים ואין לציבור הרחב עניין גדול להיחשף אליהם. במקרה שלנו , מספיקה הקריאה בשאלה מיהו יהודי לתפיסתו כל כהן , כדי להבין שמודבר בספר שלפחות פרקיו הראשונים צריכים להילמד בשיעורי אזרחות בבתי הספר במדינתנו
4. כפי שציינתי , הואקום שמשרד החינוך מאפשר בכל הקשור ללימודי הרוח (לא הכל מתמטיקה) , מחייב להנגיש את הספר לציבור הרחב הישראלי. העורכת רות גבינזון שעשתה עבודה יסודית , עדיין ניגשה אל הספפר כמשפטנית למשפטנים, וכאן חסרונו של הספר, השערים האחרונים נוגעים בסוגיות משפטיות שהן לא מעניינות ותורמות כמו החלק הראשון של הספר - כך שלטעמי ניתן ליהנות מהספר גם אם מדלגים על חלקים ממנו
5. בשורה התחתונה ממליץ בחום רב לקרוא ולהנות מחלקיו החשובים ושתהיה שנה טובה מלאת תקווה

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן
שלך, סנדרו

שלך, סנדרו

צבי ינאי

במשך שנים רבות ספרו של צבי ינאי היה מונח כאבן שאין לה הופכין על אחד ממדפי הספרים בביתי.
באופן תמוה הסיבה לכך הייתה הפחד שלי ל"אבד" את הערצתי לצבי ינאי,
קשה היה לי להתמודד עם ספר גרוע של אחד האוטודידקטים המדהימים והמוערכים על ידי שחיו בישראל (אם לא בעולם).

ההיסטוריה המשותפת שלנו ביחד החלה מכתבי העת "מחשבות" שהקדים את TED בעשרות שנים. מספר ספרים שלו בתחומי המדע הפילוסופיה (והאמנות) הדהימו אותי כל פעם מחדש ומעבר לכל אישיותו המדהימה הפכה אותו לדמות מכוננת משהוא בחיי. וכל זאת אגב מבלי שהיתה לו השכלה פורמלית בסיסית וסיפור חיים שלכאורה לא נתן לו סיכוי לכלום.

לפני שנה בתוכנית רדיו שישי סיפרה אודיה קורן שהיתה שכנתו בתל אביב על סיפור משעשע שהיה לה עם צבי ינאי, באחד הימים היה לאודיה תקר בגלגל וצבי הציע לה שהוא יחליף לה את הצמיג, חלף זמן רב וצבי הסתבך עם החלפת הצמיד (ונהיה כנראה עצבני בלחות התל אביבית) ובעודו הולך ומסתבך הגיע בעלה של אודיה שהפך למדושן מעונג כשהבין מה קרה " הנה צבי , כולו בנושאים ברומו של עולם , בריאת היקום , מיקרוארגניזם , המוח האנושי וכו... וכל מה שעומד שבינו לבין התהילה היא רק החלפת צמיג של רכב..." אני מניח שהסיפור שהפך את צבי ינאי לאנושי יותר בעיני (וכנראה גם בעיני בעלה) פתח את הפתח לקראת הרומן שלך, סנדרו - ולא הצטערתי לרגע,

הרומן הוא סיפור אוטוביוגרפי מרגש של חייו, אבל במידה מסוימת הוא פותח פתח להבין את חיים של דורות שלמים שחיו בין מלחמת העולם ה- II לקום המדינה ולחדד את הפער הבלתי נתפס בין חיינו אנו לבין החיים ההם שכמעט לא נתפסים בתודעתנו. חיים שבדרך כלל לא נכתבים עליהם בספרי ההיסטוריה כי סיפורים קטנים על אנשים שבשולי ההיסטוריה - והנה כל סיפור כזה הוא עולם ומלאו. וצבי מצליח לתפור את הסיפור באופן מחוכם ברומן חוצה מדינות ותקופות שהחוט שמחבר אותו הוא ההתכתבות לכאורה עם אחיו שאותו לא הכיר מעולם.

באמצעות שרשרת המכתבים שהופכת לחד צדדית בתחילת הספר טווה צבי את קורות חייו המרגשים שהם בלתי יאמנו כאשר בסוף אנחנו גם מבינים את השקפת עולמו והבחירות שעשה בחייו בהמשך. אני חושב ששלך סנדרו הוא מסוג ספרי החובה שכדאי לנו לקרוא, הוא לא הרומן הכי טוב שתקראו אבל הוא בטח אחד החשובים והמרגשים מביניהם. וכמו שבספרו צבי סיים עם מתכון למאפה הונגרי שאימו שנפטרה בטרם עת היתה מכינה כך גם אסיים - ספרו של צבי הוא כמו מאפה - לכאורה רק כימיה ותהליכים פיסיקלים אבל בסופו של יום ריח וטעם של בית.
ממליץ בחום רב

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רן

ביקורות נוספות על "העדינות"

העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

ספרות צרפתית חביבה עלי ובדר"כ אני מחפש לקרוא אותה. העדינות נמכר יפה בצרפת וגם בארץ שמו יצא לחיוב.
ההתחלה היתה איכשהו מתקתקה מדי. פרנסואה ונטלי אמנם באו מאותו הכפר בצרפת, אך הכירו דווקא בפריז. אהבה גדולה צמחה שם והמשיכה לצמוח עד שיום אחד נקטעה ע"י נהגת שפגעה בפרנסואה. נטלי האבלה לקחה לה פסק זמן מעבודתה וכששבה כבר לא היתה אותה נטלי.
כאשה יפה נטלי היתה עתה שוב פנויה כטרף לגברים, לא שהיא חיפשה כלל לשוב לחיק הזוגיות. אבל הבוס שלה, שארל, דווקא כן חשק בה. לשארל לא היו החן, הדרך והיכולת בכלל לשוב ללבה של נטלי.
שלוש שנים עברו מאז מותו של פרנסואה עד שנטלי החליטה סתם כך לנשק את מרקוס, שהיה עובד בצוות שלה. לא היתה סיבה מיוחדת, אבל ככה משום מקום מתברר שהוא דווקא כן יודע את מלאכת העדינות הדרושה להכנס ללבה של נטלי. היו לו הרוך, הנון-שלנטיות וחוש ההומור הדרושים.
נשמע לכם סיפור אהבה שגרתי? אתם צודקים. האם לספר הזה יש ערך מוסף? לא. האם הוא כתוב היטב? כתוב לא רע, אבל שום סיבה לכתוב הביתה. האם כדאי לקרוא? רק אם ממש אין לכם משהו טוב יותר ואתם לבד באי בודד.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מורי
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

לא מוצאים אצלנו הרבה ספרים מתורגמים מצרפתית. אני יודעת שיש המון ספרות שם, אבל הצרפתית שלי לא מאפשרת קריאה רצינית. אז תרגמו את הספר הזה - וגם את "אלגנטיות של קיפוד"...
נמשכתי אל הספר הזה בשל שמו הגאוני. העדינות? נסיתם פעם להסביר מה זו עדינות? אני נסיתי. ונכשלתי. בא סופר וקורא כך לספרו. ברור שלא היה לי שום סכוי, והייתי חייבת לקרוא אותו.

הספר עוסק כאילו באהבה. נטלי מתאלמנת מבעלה, שהיה אהבת חייה, ומנסה לחזור לאט לאט לחיים. במקום העבודה שלה היא יוצרת קשר רומנטי עם חבר לעבודה. הדמויות לא מעניינות, פעילותן לא הגיונית בעליל, תאור מקום העבודה כה הזוי שעולה החשד שפואנקינוס לא עבד בשכר יום בחייו. מה כן? המון גימיקים בצורת הערות לגבי כל הסובב את הסיפור: החל מהספר אותו קוראת הגיבורה בתחילת הסיפור, וגם ציטוט שירים פופולריים, זמני נסיעה ברכבת ועוד פריטי טריוויה שאין לי מושג את מי הם מעניינים.

זה ספרו השמיני של פואנקינוס, ורב המכר הראשון. ספריו הקודמים זכו פה ושם לפרסים בארצו, ונמכרו במספר קטן של עותקים. הידעתם שיש לו ספר הנקרא "מי זוכר את דויד פואנקינוס"? בחיי, יש לו. הספר מתאמץ נורא: מתאמץ להצחיק (הוא טען שבספר הוא בכלל רצה לצחוק על העם השוודי. ממש מצחיק...), מתאמץ להפתיע, מתאמץ לרגש, והתוצאה ספר פלצן, מתיימר וללא טיפה של עדינות. ובזה הוא חולק נישה עם ספר אחר מצרפת - "אלגנטיות של קיפוד" של ברברי.

כמו שאתם מבינים ממש לא אהבתי, והתעצבנתי במיוחד כי אני מעריכה את התרבות הצרפתית ואהבתי סופרים וספרים משם. ציפיתי להרבה והאכזבה כואבת. אבל אם לסיים במשהו חיובי - העטיפה מקסימה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות דויד פואנקינוס… או לפחות לכתוב כמוהו. זה הספר השלישי שלו שאני קוראת, וכמו שני הספרים הקודמים, גם הספר הזה סיפק את הסחורה שלמדתי לצפות לה מפואנקינוס – ספר שמהמילה הראשונה שלו ועד המילה האחרונה אני קוראת עם חיוך של עונג. אשרי הסופר שהסגנון שלו מהלך קסמים בצורה כזאת.

זהו סיפורה של נטלי, בחורה צעירה שפוגשת ברחוב באקראי את אהבת חייה, אבל האהבה הזאת נקטעת באיבה לאחר שבעלה נהרג בתאונת דרכים. נטלי חושבת שחייה הגיעו לקצם. היא ממשיכה לחיות על טייס אוטומטי, אבל מגלה שלחיים יש כוח עצום ושגם במקומות החשוכים והנמוכים ביותר, יכולים לבצבץ התקווה והסיכוי לאושר חדש. ואצל נטלי, הם מגיעים ממקום לא צפוי בהחלט.

הספר כולו נכתב בגוף שלישי. פואנקינוס מתאר מהצד את סיפורה של נטלי. אין תיאור בגוף ראשון של מחשבות ורגשות, ועדיין קל כל כך להתחבר לדמות הראשית, להיעצב ביחד איתה, לכאוב איתה ולהתרגש על התפנית שחייה מקבלים. הרבה הומור יש בספר הזה והרבה שנינות, כל מיני קטעי קישור בין הפרקים (הקצרצרים) שהם קשורים-לא קשורים, אבל מוסיפים הרבה. זה יכול היה להיות עוד ספר על אבלה של בחורה צעירה, אבל פואנקינוס, בסגנון הייחודי והנפלא שלו, הופך את הספר לספר על תקווה ואהבה שתופסת אותך לא מוכן.

זהו ספר קצר יחסית, 170 וקצת עמודים, ויוצא שאני מעדיפה תמיד לקרוא ספרים ארוכים יותר, אבל הספר מושלם מבחינת האורך שלו ומשאיר טעם מתוק של עוד.

הספר נקרא "העדינות" וכל כולו עדינות ורוך שלי אישית עשו משהו נעים מאוד בלב. העדינות הזאת הצליחה לצאת מבין דפי הספר ולעטוף אותי. כל מילה חדרה וריגשה וליטפה אותי. גיליתי שהספר עובד לסרט בכיכובה של אודרי טוטו, והאמת שאין ליהוק מושלם מזה. כך בדיוק דמיינתי את נטלי.

יש צורך להוסיף שאני ממליצה על הספר?

ובכלל, ממליצה על כל ספריו ושוקלת להקים מועדון מעריצים שלו בארץ!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

הרבה זמן לא התאהבתי בספר.

אני אוהבת נובלות זוכות נובל. אני אוהבת ספרות גדולה ושרירית.

אבל אני אפילו יותר אוהבת ספרים קטנים, יפים, עם דמויות שחשובות יותר מהעלילה,
דמויות שאפשר לפגוש ברחוב, פיוטיות או סתם אנושיות,
ועדיף שיהיו קצת קורקיות, בדרך מקסימה מסויימת.

קוראים לי נטאלי. גם אני אוהבת לקרוא. הדמות שלה הזכירה לי את עצמי בכל כך הרבה מובנים.

היא מחפשת עדינות, נטאלי. הספר עצמו הוא התגלמות העדינות בעיניי.

היו ביקורות שקטלו אותו בתואנה שהספר הזה הוא "ספר טיסה" בתחפושת. אני חושבת שהוא בהחלט יכול לשמש ספר טיסה, נסיעה באוטובוס, או סתם להעביר המתנה בתור לרופא, והוא לא עושה זאת בהסתר, או מנסה להיראות כמו רומן רומנטי,
הוא אכן קליל, קולח, זורם, מהיר, מאוד עוסק ברגש, אבל בדרך לא רגשנית - ויש מי שיתחבר לזה יותר, ומי שפחות.

אני אהבתי מאוד,
ויותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•tuli
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

הספר העדינות של דויד פואנקינוס הוא ספר שמתמקד בנטאלי גיבורת הרומן שנאלצת להתמודד כבר בתחילת נישואיה עם אובדן קשה. בעלה של נטאלי נהרג בתאונת דרכים, והיא מנסה למצוא את דרכה בעדינות שאופיינית לאישיותה בין ההריסות של חייה. בניגוד לעדינות שמאפיינת אותה החברה שמוצגת ברומן מוארת באור בקורתי שמתבטא בחוסר רגישות למצבה, ובסקרנות לגבי התנהלותה. המעסיק של נטאלי מוצג כמי שמבקש לנצל את מצבה העדין והשברירי לסיפוק צרכיו האישיים והאחרים מתוארים כמציצנים שעוקבים אחריה בעניין רב. הכתיבה היחודית של הסופר והמבע שמוצג לעיתים כעדין ומשעשע מצליח לטשטש את התהליך הארוך והכאוב שעוברת הגיבורה עד לסיומנו של הרומן שמסתיים בניה אופטימית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ורדה מייזל
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

כאן לא אכביר מילים. הספר נעם לי מאוד, והעביר לי שעתיים מלאות עונג. העלילה קלילה, יש בה הומור. ניכר שהמחבר לא התייחס אל עצמו ברצינות, אבל אל חוסר הרצינות הזה הוא התייחס במלוא הרצינות. לכן העלילה לא הולכת בקו ישר, יש בה סטיות גחמתיות, הן של הדמויות והן של הכותב עצמו. סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין נטלי היפה והכואבת ובין מרקוס השלומיאל הנרפה שהוא גם שוודי בנוסף לכל, כבשה את ליבי. הספר מתאר יפה כיצד השריטות של כל אחד מהם עשויות להכאיב לזולתו, אבל יכולות גם להתחבר יחד במקומות יפים ועמוקים. כיף של ספר.

לפני 13 שנים•נצחיה
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

קראתי את הספר עד סופו. באמת, ספר קצר ומתוק הכתוב במידה גדושה של עדינות. אבל לא די בעדינות או במתיקות כדי לגרום לספר לשרוד. הדמויות נותרות קלישאתיות ושטוחות וצערן או שמחתן אינם נוגעים בנו באמת.
אפשר לקרוא בהזדמנות ולזכות בשעות ספורות של הסחת דעת רומנטית, לא יותר.

לפני 14 שנים•נוריקוסאן
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

הספר הוא ספר קצר שמספר סיפור קטן.
סיפור קטן שאמור לגעת בך עמוק ולתת לך איזשהי תובנה על החיים, על זוגיות, על שליטה, על אובדן ועל עוד נושאים שעולים בספר.
הספר מספר את סיפורה של נטלי צעירה מוכשרת ומוצלחת שחווה אובדן קשה ועצוב, אך מחליטה להמשיך בנתיב חייה למרות הקושי ומבטי הרחמים.
למרות מראית העין שהכל בסדר האובדן משפיע עליה קשות עד כי איננה מסוגלת לסבול את חיזורי הגברים אחריה, או כל פרט אחר המבטל את האובדן שחוותה.
הסיבה לציון הבינוני שנתתי זה כי איכשהו הסיפור לא הגיע אליי, הוא עבר לידי, הוא לא ריגש אותי מספיק והוא היה גם צפוי מבחינתי במידה מה, על גבול הבנאליות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•scoe
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

ספר מתוק, קליל, עדין עדין, כמו צעיף משי שנופל עליך, (לטוב ולרע.. לא מכביד, לא חודר, לא מכאיב, לא משאיר משקעים, עדין ונעים). הסגנון עדין. גם חוש ההומור ששזור פה ושם בספר עדין.

כתוב קולח וחמוד, קראתי אותו בשלש שעות רצופות.

מומלץ כספר מנוחה למוח, כשלא בא לחשוב יותר מידיי... :)

(האמת היא שציפיתי לספר יותר עמוק, אבל יש גם יתרונות בספר שהוא בבחינת "נוגע לא נוגע"..)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Shlomit RY
דירוג
2.0
לפני 8 שנים

“ספרות צרפתית חביבה עלי ובדר"כ אני מחפש לקרוא אותה. העדינות נמכר יפה בצרפת וגם בארץ שמו יצא לחיוב. ה”