ביקורת ספרותית על מים לפילים מאת שרה גרואן
ספר טוב

---

עולם הקרקס, כפי שהוא מתואר מפי ג'ייקוב ג'נקובסקי הישיש בבית האבות התאר את תלאותיו בו שנים רבות לפני, צעיר ומרושש.
זהו אכן ספר טוב מאד, אך כמו ספרים רבים אחרים שגורלם לשבת בערימת רבי המכר אך לא להחרט בזכרון הקולקטיבי - הוא אינו יצירת מופת. ובכל זאת:
הוא מרתק - סיפורם של הקרקסים הנודדים אינו מסופר לעיתים קרובות וקשה לדעת מהם הדרמות האנושיות, הצרות, השמחה או העצב המסתתרים בשוליו של האוהל הגדול ומאחורי הזירות הצבעוניות. עצם העובדה שהספר עוסק ברגשות האלו על רקע התפאורה הזו כבר מבטיחה ספר די טוב. מעבר לזאת - הוא כתוב, ברובו, טוב. סוחף, מרתק ומושך לקרוא עוד ועוד. נראה שהדמויות מעוצבות בצורה מושלמת, מהנבל דרך דמויות השוליים העלובות אך טובות הלב ועד הגיבור הצעיר, ניתן כמעט לנחש הכל עליהם מבלי לקרוא; לעיתים התחושה היא כמו בצפיה בסרט טוב ומרתק. הסופרת ידעה כיצד לבנות את הפרקים וההתרחשויות, איפה להציב את הדמויות שלה ומה לשים בפיהן ומתי ואיך לשתול את נקודות המפנה.
היתה תחושה, בעיקר בחלק מאוחר יותר של הקריאה, קצת טלנובלית - כאילו גרואן התייאשה והתעייפה, רצתה לסיים את הכתיבה ולא השקיעה כפי שעשתה בהתחלה; העלילה היתה פחות מבוססת ומעט רופפת, היה חוסר בהכנה מוקדמת לקראת נקודות מפנה מאד חשובות, מה שהוביל לכמות גדולה של התרחשויות משמעותיות מדי בפרק זמן קצר מדי. ועדיין - כפי שכבר כתבתי- ספר טוב ומומלץ (והסוף די טוב).

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על מים לפילים