ביקורת ספרותית על סופו האומלל של הורדובל מאת קרל צאפק
ספר בסדר

---

אני מניחה שרוב האנשים, גם אם לא היה שום רמז כבר בשמו של הספר והיו קוראים לו סתם הורדובל, ברגע שהיו מספרים להם את סיפור המסגרת, יחד עם ציון העובדה שלא מדובר ברומן למשרתות, היו מנחשים מיד את הסוף.

איש נמצא ברכבת, בדרכו חזרה לכפר הצ'כי הקטן שבו גרות האישה שהיתה צעירה והילדה שהיתה קטנה כאשר השאיר אותן לפני שמונה שנים ונסע לעבוד באמריקה. בהתחלה שלח להן כסף באופן מסודר, ראחר כך כבר לא. הוא חסך וחסך כדי לחזור עם כל הממון, להפתיע אותן.

והסוף ידוע מראש, כך שהעיקר הוא האופן שבו זה נעשה, הסיפור, הפשוט לכאורה, רק שהפשטות מורכבת.

זה לא שהעובדות מסובכות, זה רק העניין הזה שמדובר באנשים והם נוטים לברור את העובדות, להשתמש באלה שנוחות להם, להתעלם או לעוות את היתר כך ששום דבר לא יבלבל את מה שהם רוצים לראות.

והם גם מפרשים, בבטחה, יודעים להניח הנחות על מעשיו של האחר, לייחס לו את המוטיבציות שעולות בדעתם, לאו דווקא את אלה שעלו על דעתו.
ומתקבלת תמונה. ובמרחק שלה מן התמונות האחרות שמתקבלות לנוכח אותה המציאות, ביחסיות שלה, עוסק הספר.

וכשזה נכתב, לפני משהו כמו 80 שנים, היה בזה אולי משהו חדשני, רק שכל מה שהוא אומר נכון, נקודת המבט קובעת, הפרספקטיבה היא בעלת משמעות, וכשאני קוראת את זה בקיץ 2016 אני מוצאת את עיקר ההנאה בהתרפקות על פשטות החיים, עבודת האדמה, ימי התום היחסי טרום מלחמת העולם השנייה, קצת פחות על הרעיונות, שנכון שיש בהם אמת רבה, רק שבעולם הנוכחי אין בהם חידוש. הם כבר מובנים מאליהם.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על סופו האומלל של הורדובל