ביקורת ספרותית על חרדה היא הזדמנות מאת עודד מבורך

---

אז זה היה ככה פחות או יותר, עודד נכנס ראשון עם גרב ניילון על הראש, אני נכנסתי אחריו עם כובע גרב שחור, אריאל היה במכונית בחוץ עם המנוע עובד. ידענו שאנחנו חייבים לצאת תוך שלוש דקות, שלפתי את האקדח, שתי המוכרות הרימו ידיים, ועודד צעק לזונות שיכניסו את התכשיטים לתיק.
יצאנו החוצה בריצה, זינקנו פנימה והמכונית התחילה לעוף, שתי דקות אחר כך השוטרים היו מאחורינו, חתכנו את גבעתיים כמו סופה, עוברים רמזורים אדומים כמו עינים של נרקומנים,סירנות יללו, כדורים עפו מעל הראש כמו דבורים על קוק פרסי, ואז לחשתי לו "עודד כפרה, חרדה היא הזדמנות", ותאמינו לי לא חשבתי שזה יהיה שם של ספר.
הספר "חרדה היא הזדמנות", שכתב הפסיכולוג עודד מבורך, מתאר טיפול אקסיזנציאליסטי בחרדה. אקסיזציאליזם, באופן כללי וגס, היא הגישה שהקיום האנושי קודם לכל משמעות, אין משמעות בחיים מלבד אלו שבני האדם נותנים להם. לא האל, לא הטבע, לא המוחלט, רק האדם נותן לחייו משמעות, משמעות זו היא אישית, כמעט בלתי ניתנת לחלוקה ועל כל אדם נדרש למצוא את המשמעות האישית לחייו.
חרדה היא פחד משתק מאיום שאינו קיים אלא במוחו של האדם, למרות שהאיום אינו "אמיתי", תוצאותיו הן אמיתיות עד מאוד עבור האדם: שיתוק מרפה את ידיו, סחרחורת מטלטלת את גופו, זיעה קרה נוטפת ממנו והבלבול אופף אותו מכל עבר.
טיפול אקסיזנציאליסטי בחרדה הוא טיפול שמאפשר לאדם להכיר את החרדה, להבין אותה, להתיידד איתה ובסופו של דבר לראות בה הזדמנות לשינוי. האם זה אפשרי? האם ניתן להבדיל בין פחד אמיתי לחרדה מדומה?
הספר מתאר את מסעה של קבוצה טיפולית אל עבר השחרור מאימתה של החרדה המחריבה את חייהם, בשיטות שונות ומשונות מנסה המטפל כבן דמותו של מבורך עצמו להושיע אותם, הם מתידדים עם החרדה, מדמיינים את תוצאותיה, שוקלים את יתרונותיה וחסרונותיה, מגייסים את חבריהם להתייצב מולה, מבינים שהיא תחלוף ובסופו של דבר נדמה שהם מצליחים להתגבר על המפלצת.
בסוף הספר מתואר טיפול בחבר לנשק אל העבר, המטפל והמטופל שטים אל העבר, אל ארוע במלחמה ששיתק את החבר וקרע את חייו לגזרים, האם ניתן לחבר אותם? האם ניתן לרפא את החרדה שלו מהחיים עצמם? האם ניתן לחזור אל העבר ולהבין אותו אחרת?
שפתו של הספר צלולה, הגיבורים מעניינים, אנחנו מציצים אל חייהם של אנשים, קוראים סיפור "אמיתי", עד כמה שסיפור יכול להיות אמיתי ולומדים לא מעט על טיפול פסיכולוגי. מאחר וחרדה ופחד הן תחושות שמלוות כל אדם, הרי יש בספר תועלת לכל אדם שרוצה להכיר ואולי גם להתיידד עם התופעה.
מה שחסר לי בספר זה, ובספרי טיפול בכלל (לפחות מה שקראתי), הוא קצת כישלונות בריאים, נכון, המחבר מתאר את המטפל כאדם לא מושלם, לפעמים אגואיסט, חרד בעצמו, במובן זה יש בספר יושרה, אך כל המטופלים מצליחים להתגבר על החרדה ברמה כזו או אחרת, חלקם משנים את חייהם לחלוטין, ונוצר הרושם כי טיפול פסיכולוגי פירושו הצלחה מובטחת ובסופו אושר ועושר, אבל כידוע לא זה המצב.
קל לכתוב על הצלחות, הראו לי גם כשלון או שנים, הרי מכישלונות ניתן ללמוד לא פחות מהצלחות ואולי אף יותר, שלא לדבר על זה שתקשורת בריאה מציגה את החיים כפי שהם על הצלחותיהם וכשלונותיהם.
ולמרות הביקורת הקלה, זהו ספר מעניין, קריא, משלב פילוסופיה קיומית (לא מסובכת במיוחד) עם טיפול פסיכולוגי וסיפור אישי מעניין.
מומלץ.
ולמען הדיוק ההיסטורי זה לא היה לגמרי ככה שהכרתי את עודד מבורך, אבל זה בלי שום ספק היה יכול להיות ככה, ולמען ההגינות הביקורתית אני מודה שאני מכיר (ממש קצת) את עודד מבורך.

» ביקורות נוספות של דוידי
» ביקורות נוספות על חרדה היא הזדמנות