ביקורת ספרותית על שלוש נשים חזקות מאת מרי נדיאי
ספר מעולה

---

לא ז'אן דארק, לא מדונה, לא אנגלה מרקל, לא בהן מדובר, לא באלה שיש להן השפעה על חיים רבים של אחרים. ודאי לא באלה שהכלים הונחו לפניהן, כי גם אם הן בחרו להשתמש בהם, אולי אפילו בחוכמה יתרה, לא בטוח שאפשר לקרוא להן חזקות. אולי רק בנות מזל באירוע המאד לא שיוויוני הזה שאנחנו חלק ממנו.

נגיד עפרה שטראוס, תמיד ברשימת הנשים החזקות בישראל, אפילו בעולם, כמה כוח היא היתה צריכה? נכון, היא לא בת יחידה והאחים שלה אולי מחוץ לרשימות האלה, אבל העובדה שהיא נמצאת שם ולא נגיד איזו אישה אסיאתית שמיטב הכספים שאגרה בזיעה שימשו רק כדי שתוכל למצוא את עצמה מיוצאת במרמה ונכלאת במכון שמעניק שירותי מין לגברים מערביים ואז יוצאת משם, חבולה, ומוצאת כוח, מספיק כוח כדי להשיב לעצמה את הזכות והיכולת להמשיך להתקיים, העובדה שהיא לא שם כנראה מבטאת את העובדה שהכוח היחידי שנחשב הוא זה שיש לך על אחרים.

אז לא, הפורבס או הפורצ'ן לא היו בוחרים לרשימת השנה אף אחת משלוש הנשים שמרי נדיאי מספרת עליהן, שלוש נשים אפריקאיות שהחיים בתפר שבין אירופה לאפריקה הפוסט קולוניאלית לא הטיבו איתן וכל אחת, בדרכה, פשוט מנסה לחיות אותם.

זה ספר קשה. מאד. אחד הקשים שקראתי ודוקא משום שהוא כל כך טוב, משום שהוא הצליח לאסוף אותי אל תוך התודעה שעליה הוא מספר. תנועת ספירלה שהולכת ומתרחבת, מערבולת שאוספת לתוכה הכל, מחשבות ופחדים וגילויים חדשים וזה שוב מתרחב ואני מבינה עוד קצת ועוד קצת איך זה, מה קורה בתוכם של אנשים ששייכות זרה להם, שפחד הוא בן ברית עבורם, שהשליטה במה שקורה היא מהם והלאה. והפחד והמועקה והרצון שדי, שזה יגמר, התקיימו גם בי.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על שלוש נשים חזקות