• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

מאת אורי אורלב

הביקורת של חני

תמונה של חני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

מאת אורי אורלב

הביקורת של חני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של חני
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2001
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/17
ביקורות על רוץ ילד, רוץ
הבאה
כוכב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 9 שנים

“ספר הרפתקאות קשה ונוגע ללב. הספר נכנס עמוק לתודעה, ואחרי שקוראים אותו קשה להתעלם מזיכרון השואה הכוא”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

שרוליק נכנס לפח הגדול ונבר בשתי ידיו הוא חיפש שאריות של אוכל לשים בסלסלה,הוא היה רק בן 5 וזכר היטב את ההרגשה התמידית של בטן רעבה .הם גרו בגטו והוא היה קטן בן 8 אך גדול כי עזר לאמא להביא אוכל למשפחה.הסידור היה שהיא חיכתה מחוץ לפח,הוא היה נכנס לפח ונובר כדי למצוא קליפות של תפוח אדמה או גזר.וכשהם היו חוזרים לחדר אמא הייתה מכינה מעדנים. יום אחד כששרוליק סיים לחפש בפח אמא כבר לא עמדה בחוץ.הוא חיפש בכל מקום אפשרי ולא מצא אותה.

הוא לא בכה הוא כבר ילד גדול וכל האנשים החשובים בחייו כבר נעלמו לו לכן הוא צריך להמשיך לחיות. פעם הוא התנהל לבד ופעם בחבורות של יהודים. שרוליק למד במהירות איך לגנוב מכפרים של פולנים כדי שלא יהיה רעב.הוא למד איך היער יכול להיות חברו הטוב ביותר,ואיך לא להוריד את התחתונים כשמתרחצים בנחל כי אז יידעו שהוא יהודי.שרוליק למד להתפלל ולהצטלב בדיוק כמו הפולנים ,למד להתאפק , להמליט עגל ולמשוך מהרגליים ,להיות גיבור כשהציל כפר שלם כי הגרמנים החביאו על הגשר פצצות.הוא למד איך עם חוט שערה צדים חיות ובעיקר למד לשרוד בחכמה.

"יום אחד קרה משהו מוזר לפרה השמנה שלא נתנה חלב.כל מני נוזלים יצאו לה מאחור.בעלת הבית אמרה לו שלא יהיה לה חלב עד שתמליט.הוא לא הבין בדיוק את המילה הזאת "תמליט" .הוא חשב שהפרה הולכת למות וקרא למרישה בצעקות,היא באה והרגיעה אותו. "היא ממליטה,טמבל,אתה לא רואה?""אחרי שיצא הראש הם משכו עוד פעם אחת והרך הנולד יצא בקול של פקק שנשלף מבקבוק גדול".

לפני שהפנים של אבא דהו כמו ציור בצבעי מים הוא זכר שאבא אמר לו שילך להיות נוצרי טוב אבל שלא ישכח לעולם שהוא יהודי..לפעמים תהה בינו לבין עצמו האם להיות יהודי זה רע ? הוא זכר במעורפל תפילה וטלית וקידוש ובאותה נשימה הלך להתוודות אצל הכומר ולא ידע אם לשים את החטאים שלו כמו גניבת גבינה ולהיות יהודי באותו משפט. בסוף הדחיק כל כך את היותו יהודי שהיו צריכים לתלוש לו את שרשת הצלב בכח כדי שיבין שזהו הכל בסדר,משהו דואג לו,המלחמה נגמרה,הרוסים באו עם טנקים אמריקאים ואמרו שחמט.הוא יכול לומר שלום לשם הבמה שאבא נתן לו "יוריק" ולחזור להיות שרוליק.
זהו ספר ילדים שקרץ לי מהדף בבית,אין לאף אחד מושג איך הספר הגיע אלינו.יש פה ספר הרפתקאות מרתק של ילד בתקופת מלחמת העולם השניה ששרד כמו אלפים ששרדו באותה דרך.

הלב נכמר על שרוליק או יוריק שעבר מדלת לדלת ולא ויתר על החיים בשום מצב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מורי
מורי
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
תמונה של שרהל'ה
שרהל'ה
תמונה של IRomi
IRomi
תמונה של ישנוני
ישנוני
תמונה של tuvia
tuvia
א
אוהבת לקרוא
36קוראים|גיל ממוצע55|56%נשים

על המבקרת

תמונה של חני

חני

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
290 ביקורות•11 נבחרות•7,164 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של חני
חני
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות290
ביקורות נבחרות11
לייקים שקיבלה7,164
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת142ספרות מקורית82מתח ריגול והרפתקאות26

דיון על הביקורת

31 תגובות
חני
חני •לפני 5 שנים

פרפר תודה ממליצה בחום על הספר.

אז תבחר את הסדר שמתאים לך. אבל את זה קודם. אחר כך אוסטר אולי ורטיגו ומורקמי... מחשבות תודה... קורה◇¿◇
מורי
מורי•לפני 5 שנים
כתבת מרגש. איך פספסתי?
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

תודה, חני. נראה כספר מעניין לילדים בתלות ביכולתו של הילד לקרוא על השואה.

חני
חני •לפני 10 שנים

תודה זשי

זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 10 שנים
מקסים.
גלית
גלית•לפני 10 שנים

חני

לא ציינתי יהודים בשום שלב ,כמובן שהיה קל ביותר לנצל ילד יהודי יותר אפילו מאשר נוצרי, שרוליק הוא ילד שגדל לתוך זה ,הוא לא מכיר דרך אחרת, את נחרדת מהאדישות והטבעיות שקבלו ילד בן שמונה לעבודת פרך ,ודווקא הפשטות שבה מתקבלים הדברים היא היא שמייצרת את הרגש,וזו גדולתו של אורי אורלב. בבחינת כל המוסיף - גורע
חני
חני •לפני 10 שנים

גלית ציני בכלל לכל ילד באשר הוא. כמובן שבעיקר יהודים אך זה נשמע כמו מובן מאליו

שכל "הסידור" הזה תקין.הגבורה של שרוליק היה שהוא בכלל לא הרגיש שצריך לעשות עניין מכל דבר גם לא מיד קטועה. וברור שהתרגשתי מכל הספר והסיפור המזוויע מתחילתו ועד סופו.
גלית
גלית•לפני 10 שנים

אה רגע ,היה ניצול ציני של המצב????

לא יכול להיות. ולעניין החוסר רגש בפגישה הבלתי תאמן של אב ובנו, קודם כל אני חושבת שכל מה שחסר שם זה מה שמייצר את הרגש ,אני בכיתי בדמעות שליש בקטע הזה. שנית חני, מדובר בשניות מספר בעת סכנת חיים. אני מתארת לי שהנער התייסר בשארית חייו על הדברים שלא הספיק לומר לאבא שלו ומאשמה על שהקריב את חייו למענו. לפעמים הסופר צריך לסתום.
חני
חני •לפני 10 שנים

עמיר תודה על רוח הפעמונים.....

רחלי (live)
רחלי (live)•לפני 10 שנים

עמיר, צודק, אכן לומדים עליו בחט"ב רק מה? הילדים לא מקבלים את הספר הבייתה, לומדים איתו נטו בכיתה.

חני
חני •לפני 10 שנים

אם לא הבנתם אותי כראוי אז זה פספוס שלי .

בארור ששורדים בכל מחיר זו תקופת מלחמה . אך בספר זה נראה טבעי מדי שילד בן שמונה מופיע פתאום בדלת ומחפש עבודה בכפר פולני.ואני מדברת על עבודות פיזיות .עבודה תמורת אוכל.גניבות אני מבינה.נבירה בפחים כן אבל כח עבודה שמורכב מילדים יתומים נשמע ניצול ציני של המצב.תודה עמיר ספר באמת יפה.
•לפני 10 שנים

בטח, יהיו צלצולים (של פעמונים) שבאים עם הרוח https://www.youtube.com/watch?v=4T7wTUwsnMw

פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 10 שנים

עמיר, ההכרזה

שלך נרשמה, עד החמישית האחרונה של השנייה. אני תמיד מאותתתתתתת (כמה ת' יש במילה הזאת??) בעקיפה. ואין לי בכלל בעיה עם הרוח, רק שלא יהיו צלצולים.
•לפני 10 שנים

בדיוק פואנטה עקפה אותי בשתי חמישיות השנייה וכתבה ברוח הדברים שהתחלתי לכתוב. אז מוחק את הרוח - ובשביל שלא יהיה פה ריק -

מכריז שפואנטה עקפה אותי (בשתי חמישיות השנייה!) עוד אוסיף שזהו עוד ספר נהדר של אורי אורלב שמביא סיפור אמיתי מאלף. ל: live הספר הזה ברשימת המומלצים במערכת החינוך לתלמידי חט"ב ז'-ט' (13-15).
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 10 שנים

חני, הסיפור

מתרחש בעיצומה של המלחמה, יש מחסור חמור בגברים, אנשים מתים מרעב, מחטטים בפחי אשפה ומגרדים משם קליפות גזר. אז כן, זה נראה לי טבעי ולגמרי לא מתמיה שילד בן 8 יתחנן לעבודה, אפילו תמורת כוס חלב או פרוסת לחם, בשבילו או בשביל האחים הקטנים שלו.
חני
חני •לפני 10 שנים

זה ממש כמו כל ספר הרפתקאות לילדים רק שבסוף הספר יש תעודות אמיתיות

של שרוליק.לכן יש פה ערך מוסף וילד בן 9 יופתע לגמרי מההשתלשלות.תודה.
חני
חני •לפני 10 שנים

פואנטה השאלה אם זה נראה לך טבעי שילד בן 8 ינקוש על דלתות בכפרים

ויאמר שהוא כשיר לכל עבודה שיתנו לו. וברגע שיכנס לבית ויציעו לו חלב הוא יירדם על השולחן...בספר כל העניין נראה טבעי...
רחלי (live)
רחלי (live)•לפני 10 שנים

חני, ביקורת נהדרת, אומנם לא קראתי את הספר , אבל באמת נראה לך שהוא יתאים לילד בגיל 9? לא מוקדם מידיי?

פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 10 שנים

למה זה

תמוה? כל זוג ידיים שיכל לעזור, ולו במעט - עזר. את רואה בזה סחר בילדים?
חני
חני •לפני 10 שנים

פואנטה זה בדיוק הגיל שהם מתעניינים בדברים הללו.

משהו בספר נראה לי תמוהה בעניין שלוקחים ילדים קטנים לעבודות במשק.נכון שזה היה פעם אך זה נשמע לי מוזר הקלות הזו שכל גיל הוא טוב בשביל להיות שוליה של נפח או רועה עיזים...סחרו בכל דבר שניתן לסחור בו גם ילדים.
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 10 שנים

רויטל, הוא

בן 11. הם כבר "למדו" בבית הספר את האי ברחוב הציפורים אז לא ראיתי סיבה למה לא. אגב, הוא גם צפה ועזר בכמה וכמה המלטות. אמנם זה פרט שולי בספר אבל יעניין אותו ללא ספק.
חני
חני •לפני 10 שנים

גלית בקטע הזה הייתי מצפה שתהיה יותר רגישות כשהאבא פגש את שרוליק.

אך כנראה בזמן מלחמה אין זמן להתעכב על הדקויות. כל כך הרבה קרה והילדים איבדו את תום הילדות בלי לחשוב שהם ילדים.
חני
חני •לפני 10 שנים

תודה רויטל

חני
חני •לפני 10 שנים

פואנטה גם לקרוא ביחד אתם זה נשמע לי שווה בהחלט.

חני
חני •לפני 10 שנים

אנקה נראה לי שכן היות ויש מסע הרפתקאות לא סיפורים מצמררים.

גיל 9 ומעלה לרגישים שבילדים זה יהיה בסדר.
חני
חני •לפני 10 שנים

אין כמו שפה של ילדים לתיאור של המלטה.כרפתנית לשעבר תמיד מרגש העניין.

אלון בהתחלה הוא היה המום מעצם הפעולה ומה שבא אחריה.אחר כך כבר למד להציץ מתחת לחצאית של זו שהסבירה לו על ההמלטה...
גלית
גלית•לפני 10 שנים

מה שהכי חשוב בכל הספר הזה

היא העובדה שזה סיפור אמיתי לגמרי. כולל הזרוע שנכרתה ,כולל המפגש המדהים עם אביו בשדה אחרי כמה שנות פרידה ,בלי קשר לכלום ,האב שהציל את חייו ואותו לא ראה שוב. ספר מדהים וסיפור מדהים .
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 10 שנים

ביקורת יפה ונוגעת ללב.

פואנטה, בן כמה הבן אם מותר לשאול?
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 10 שנים

בדיוק לקחתי

לבן שלי. ספר חשוב. עכשיו גם אני אקרא אז תודה.
אנקה
אנקה•לפני 10 שנים

כתבת יפה חני.

זה לא קצת כבד מבחינת נושא ותוכן לילדים ? אולי תלוי בגיל שקוראים.
אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט•לפני 10 שנים

הוא למד להמליט עגל ?

31 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חני

שיעורים בפיתוח קול

שיעורים בפיתוח קול

דורית רביניאן

ראשית אני מתנצלת בפני דורית וגם בפני שכאלה שהתלהבו מהספר והמליצו עליו בתום לב. כי דורית באמת סופרת שיודעת לכתוב ואני מעריכה אותה מאוד. היא שולטת ברזי העברית והפרסית ומתבלת את המילים בטעמים מיוחדים מאוד. אני מתנצלת כי לא התחברתי לספר על כל חמשת החלקים שבו. יש בו אכן שפה משובחת, יש תיאורים אותנטיים שבא לעוף אתם. דורית הרי אלופה בלקחת רגע ולפרוט אותו באופן מושלם. היא באה עם כל הרגש שקיים בה כמו הר געש, טוטאלית, מתמסרת ונותנת לקורא את כולה. אבל אם אין סיפור אז אין כלום. כי זה "לא מחזיק מים". אין עניין להמשיך ולקרוא! הרגשתי שהיא קצת מערימה על הקורא שזה אני. היא רצתה להגיע לנקודה כואבת , מסוימת, וספציפית מאוד שקרתה לה בחייה כילדה וליוותה אותה כל חייה. ובשביל זה היא התחילה לכתוב את הספר עם עלילה נפלאה שממש אהבתי והתעניינתי והעיניים שתו עוד דף ועוד דף ואז, בפתאומיות, הכל הפסיק והתחיל החלק השני של הספר ואז מסתבר שדורית עברה לכתוב אוטוביוגרפיה על חייה. אם הייתי רוצה לקרוא אוטוביוגרפיה עליה לא הייתי בוחרת את הספר נקודה.

אני חושבת שאני לא רוצה לתאר על מה כל הספר כי כל חלק בספר מספר על פרק אחר בחייה בגיל אחר ואיך שהוא יש קפיצות אחורה וקדימה לאורך הספר שפשוט איבדתי אותה. אז אתאר רק את הפרק שבאמת הייתה קיימת בו איזה שהיא עלילה.

החלק הראשון מספר על שחקנית ישראלית שקיבלה תפקיד חשוב בהצגה בניו יורק. החזרות החלו כסדרן עד ששיחה בהולה מקפיצה את הגיבורה שלנו לארץ כי האח האהוב שלה במיון.
האח ששמר על ריחוק ושתיקה ממנה בשנים האחרונות כי חזר בתשובה. וכך כל היחסים הקרובים שהיו ביניהם הוקפאו כבר שנים. האמתלה היא שהיו לאח ולאחות יחסים אסורים בגלל שהיו כה אוהבים.ולכן האשימו אותה לא בפומבי רק בחדרי חדרים שהיא הביאה למחלת אחיה. אבל לטענת הגיבורה שלנו חוץ מכך שכשהיו ילדים קטנים התחפשו לחתן וכלה לא היה ולא נברא כלום אלא בדמיון של המשפחה החרדית של אשת אחייה. וכך הם קרעו תמונות שלה מהאלבום המשפחתי, ביקשו שתשתה שתן ושמו לה במיץ תפוזים כדי שהעין הרע יוסר ואחיה יחזור לדבר וייצא מהתרדמת. סיפור ממש מעניין אבל החלקים האחרים של הספר מתפזרים למקומות אחרים.

ועכשיו אחרי שסיימתי לומר לכם איך הרגשתי כלפי הספר אאחל לכם ימים טובים רגועים ושלווים כמה שאפשר בנתונים הקיימים:).

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•חני
הסודות שהקרח שומר

הסודות שהקרח שומר

אריקה פרנזיק

משפחה זה תמיד משהו מורכב, תמיד יש משקעים שנמצאים ועולים באמוציונליות ברגעים הכי לא מתאימים, האהבה והאנרגיה בתוך משפחה זורמת אחרת מאשר כשאנחנו עם חברים שגם הם סוג של משפחה. עם השנים הבנתי שאנשים סוחבים אתם משקעים שקשורים למשפחה ובעיקר הם תקועים על הרגע בו מילים נאמרו בלהט או חיבוק בכי בלתי נגמר. האם באמת דם סמיך ממים. בעלילה יש אהבה למשפחה שרובם היו בה בניתוק וכל אחד חי בקצה אחר. אבל היה עדין חוט מקשר ביניהם וכנראה גם אהבה גדולה כי הגילוי על פני הטיוח הייתה האופציה השווה ביותר ללכת עליה וזה אמר הכל.

היא הייתה אחותו האהובה, הוא היה אחיה החתיך והחכם שגר בסוף העולם או בקצה העולם בגרינלנד בתחנת מחקר ששם השלג ואיתני הטבע שלטו בכיפת מצב הרוח.
כשהודיעו לה שמת ליבה פעם בחוזקה מאהבה וגעגוע עד שעזבה הכל ונסעה עד לקצה העולם לגלות מה קרה לו. הרציונאליות שלה בעבודתה כבלשנית חוקרת שפות לא אפשרה לה לעלות על בועת מרשמלו ולדמיין מה קרה לו. כי עד שאין הוכחות מוצקות שהיא תוכל לראות בעיניים היא לא תאמין לאף אחד שאחיה מת סתם. בנוסף אחיה חקר ילדה שמצא בשלג והוא והמדענים שם הצליחו להחיות אותה. וזו הייתה אמתלה נפלאה בשבילה כחוקרת תרבויות לנסוע גם כדי לעבוד ולדבר עם הילדה ולנסות להבין איזו שפה היא מדברת ולתקשר אתה.

לקח לי זמן להיכנס לעלילה, היא נרקמה מאוד מאוד לאט. זה הרגיש לי בהתחלה כמו לראות סרט טבע על משלחת לאנטרקטיקה או סיפור רצח סקנדינבי בלי תנודתיות בגלל אופי ערים שגרות באזורים של שלג שנערם ללא רחם. והשיגרה שלהם גם היא שונה, סוודרים עבים ובגדים תרמיים וכיסוי תמידי מכף רגל ועד ראש כולל משקפים. צריך ללמוד לחיות בשלג כשהרכב הוא אופנוע שלג או מזחלת וחייב תמיד לקחת אתך מכשיר קשר למקרה שתהיה מפולת או רוחות מזיקות.

ברגע שנכנסתי לעלילה זה היה כמו רכבת הרים, בלתי אפשר להפסיק לקרוא עד הסוף. כמובן שהיה טיוח, היה גם אגו של מדען , אלימות, רצח, הישרדות כמעט בלתי אפשרית, סוף לא יאומן עד כדי הזיה, והקטע עם הילדה היה סוחף. הספר הותיר אותי עם חיוך, כמעט האמנתי לכל מילה שבו הרי מבחינה מדעית התופעה המסתורית בספר לא קיימת אך לחלקיק שנייה נראתה אמתית. ולמרות שסיימתי כבר לפני חודש הוא עדיין נשמר חי ונושם וזה אומר הרבה.

לפני שנה•
★★★★★
•חני
נמר בירושלים

נמר בירושלים

אורן ולדמן

העלילה היפה הזו מפוצצת ברגש עד שהלב מתפקע. החוטים בה נרקמים שלב אחרי שלב, עד שאנו הקוראים מגלים ביחד עם הגיבור פרט אחר פרט עד לתמונה המלאה שגדושה בהמון פרטים קטנטנים שבסוף נאספים לידי מסע חניכה נפלא של ערן.

רכבת ההרים שעברה עלי כשהפכתי את הדפים גרמו לי לרצות להישאר בספר ולקרוא לאט לאט כדי, להעמיק את תחושת העונג מהספר. ולמרות שהרכבת הזו דהרה ניסיתי להאט. צריך עדינות יתרה כשקוראים על ההכפשות של הילדים בבית ספר נגד ערן וההרגשה שלו שאין אף אחד שמבין ובא לו לפוצץ את העולם. האמא שעזבה אותו בפתאומיות והגעגוע שנחרט בליבו. האבא הבודד שחי בשתיקה עצובה ושותפות גורל בגידול בן יחיד, חווה בעל השיער אדום כמו אש שלא עזבה אותו. הציור שהציל אותו מהרבה רגעים בודדים ועוד ועוד ועוד...הספר גדוש ביופי אם תרצו עד הירח בעמק המצלבה בירושלים ובחזרה על טוסטוס.

מעבר למסע ההתבגרות של ערן זהו מסע של המון אנשים מסביבו שמאוד בודדים. כל אחד מהאנשים שפוגש בספר עובר מסע נפשי כביר. ערן הוא כמו תמנון בלי לדעת שהוא כזה. הוא שולח זרועות של אהבה שנוגעות באדם זקן על ערש דווי וגורם לעיניים שלו לנצוץ מהתרגשות. או המחווה שהוא עשה למען סשה ומבין שהוא היה אכזרי אליו רק כדי למצוא חן ולהתקבל לחברה שתמיד בעטה בו. הוא גם מוצא אהבה חדשה שגורמת ללב שלו לפרפר. הגילויים שעירן מגלה על חייו גורמות לו להתעמת עם החיים ולקבל אותם באהבה.

יש עוד חלק היסטורי בספר שעליו בעצם מבוסס הסיפור היפה. זוהי היצירה הגיאורגית שנכתבה בשם האהבה. באמתלת האהבה על המלכה תמר ורוסתאולי שהקריב חייו למענה. זו אגדה על משולש אהבה גם על דויד לוחם ואיש החרב. וכמו שכבר סופר שהספר הוא על אנשים בודדים כך איש זקן בודד אחד בשם דב גפונוב שעשה מחווה גדולה ותרגם את היצירה לעברית בעזרת שלונסקי.

"עוטה עור הנמר". "היצירה הזו היא תרגיל ההסחה הספרותי המבריק והגדול ביותר של כל הזמנים. רוסתאולי העניק למלך דויד סוס טרויאני ספרותי. במסווה שיר הלל למלך דויד. רוסתאוולי כתב שיר אהבה וכסופים למלכה תמר. שיר שהיה גלוי רק למי שבאמת יודע לקרוא, והמלכה ידעה לקרוא".
אפשר להשוות את הספר אם רוצים לסוג יצירה חוצה גילאים כמו :"לרוץ אתו" של גרוסמן או " יונה ונער" של שליו, אפילו נזכרתי בתפסן ובהולדן. ישנן זוויות חינוכיות בספר כי הרי ערן הגיבור פוגש את דב המתרגם בבית חולים כחלק מהתנדבות מעורבות חברתית. יש חלקים בספר שממש רואים תהליך למידה של משהו אסור ואז תיקון . או יחסים הורים ילדים גם שם שקר ותיקון. אם קוראים בקפידה הספר הזה הוא אוצר שיש בו הרבה מחשבה ותובנות.

אני בכל אופן אלך לחפש את "עוטה עור נמר" בתקווה למצוא אותו.

לפני שנה•
★★★★★
•חני
אושר של זאב

אושר של זאב

פאולו קונייטי

זהו ספר שכולו על אהבה, בדידות, געגועים תמידיים וכמיהה, שכוללים גם כיסופי נדודים ומסעות. (הזכיר לי את ספריו של ארי דה לוקה) אבל הכי הספר הזה הוא על תשוקה וחלומות של אנשים מאוד מיוחדים בחיפוש אחרי האושר הנכסף. יש ספרים כמו הספר הזה שבתוך העלילה יש זווית והתבוננות רחבה במקרו על ההרמוניה של הטבע, העצים, החיות ובני אדם והיחסים ביניהם. העלילה נעה בצל עונות השנה והצבעים הרבים שהם צובעים ופושטים לאורך הדרך עם כל היופי הגלום ברצף האין סופי הזה.

לדוגמא ההתבוננות המיוחדת על העצים שנבדלים מהחיות כי הם אינם יכולים לנדוד לחפש את האושר במקום אחר. העץ חי במקום שהזרע שלו נופל, לכן העץ צריך להסתגל למקום. הוא לא צריך לנדוד כדי לפתור בעיות בדומה לבני אדם כי הוא ימות.
בכפר אלפיני איטלקי בשם פונטנה פרדה החיים סביב ההרים המושלגים מספק חברה טובה לבעלי עניין משותף בעיקר בטיפוס הרים. וכל הסביבה מגוייסת: המדריכים, הבקתות, הפאבים, נותני השרות, כולם מרוויחים כשהכפר שוקק אנשים שבאו לטפס. הם באים בהמוניהם עם תרמיל על הגב, מחפשים אכסניה, אוכל, והר של שלג לטפס עליו.

בבקתה בשם "החגיגה של באבט" , פאוסטו היה טבח וגם סופר, כשהוציא את הספר הראשון שלו הוא רץ למרשם התושבים להחליף את תעודת זהות. הוא רצה שיכתבו שם במקצועו שהוא סופר. היו לו חלומות רומנטיים כשהיה צעיר על הגשמת ייעוד וכו'... הוא רצה להידמות לג'ק לונדון. סילביה חיפשה את עצמה, תכננה להגיע לריפוג'ו גבוה גבוה ולעבוד שם. סילביה הייתה המלצרית בביקתה של באבט , היא ופאוסטו התאהבו למרות ששנים רבות הפרידו ביניהם. וכמו בכל התאהבות שכזו עם ניצוצות הוא האכיל אותה באהבה ושאף את ריח שערה והחליט שיש לה ריח של ינואר. וכששאלה מהו ריח של ינואר ענה לה: " עשן של תנור, כרי מרעה יבשים וקפואים הממתינים לשלג. גוף עירום של בחורה אחרי בדידות ארוכה. ריח של נס". כל עונת טיפוס היא צומת עם הרבה אפשרויות ובכל עונה צריך לבחור מחדש מה רוצים. לאנשים שאוהבים שיגרה זה מתיש למדי.

העלילה זורמת לאט לאט ומספרת על יחסים בין בני אדם בכפר מוקף שלג. כשכל תקופה בשנה חובקת מסע אחר ששם אנשים נודדים ממקום למקום ומנסים למצוא חתיכה של אושר. יש שבורחים כדי לא להחליט מה הם רוצים לעשות בחייהם, חלקם מגיעים מכל העולם בכדי לגלוש בשלג, חלקם מחפשים עבודה מזדמנת בכל מיני ריפוג'י למניהם. הפירוש של ריפוג'ו הוא אכסניה או מפלט במקום גבוה בהרים שלשם מגיעים מטפסי הרים. וכשהשלג מפשיר כל ההמולה מסביב דועכת. הצבעים של הטבע מתחלפים, ההרים מפשירים, הפרחים מקשטים את השדות והאור והשמש מלטפים את הגוף שהשתוקק לקצת חום.

זהו ספר צנום שמכניס את הקורא לאווירה הרפתקנית נעימה של חופש, כי הוא מספר על צורת חיים מאוד מסוימת באלפים האיטלקי ויש הרבה אנקדוטות ציוריות וגרפיות שפשוט כיף לקרוא וגרם לי להתחבר מיד. ואפשר גם לדמיין חיבוק מול אש בוערת, שיר איטי מתנגן וכוס יין איטלקי טוב.

• את "החגיגה של באבט" הכרתי מהמושבה הגרמנית בירושלים לפני עשרות שנים. נדמה לי שהיו שם קרפים מאוד מיוחדים. לאחר זמן מה היא עברה לתל אביב והיו לה
שעות מוזרות של פתיחה. אך עדיין המקום היה ממש עליה לרגל.
• הסופר כתב גם את הספר "שמונה הרים" שעליו עשו סרט מדהים וארוך מאוד, עם אותה אווירה שבספר הזה. חייהם של מטפסי הרים, כפר קטן באמצע שום מקום.
המעבר של הדור הצעיר מהכפר לעיר ועזיבת המסורת, אוכל איטלקי מסורתי וכו'...

(בין 3וחצי ל 4 כוכבים מעגלת ל 4 כי הוא מיוחד)

לפני שנה•
★★★★★
•חני
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

רציתי ספר קליל ומה נשמע יותר קליל מ"אפריקה בלוז". לרוב לא קוראת תקצירים כדי להיות תמיד מופתעת, אז הופתעתי בגדול. לא ציפיתי להזיל דמעות כשהיה תיאור על מלחמת ששת הימים ורגע מכונן שבו החיילים שלנו פוגשים מצבים מורכבים מאוד.
כמו חיילים ביריחו שהבטן נדבקה להם לגב וחיכו למשאית אוכל שלא הגיעה כי הייתה תקועה בדרך. הפריצה לסופר שראו בדרך למלא את בטנם הרעבה, ולבנק שראו בדרך כי יש משכנתה וילדים ואישה לבד בבית . אך האם קשה לדבר על מוסר בצבא, האם האדם שהחייל נמצא בתוכו נעלם והופך להיות חייל שורד והכל מתגמד מול הרצון להישאר בחיים. הרבה שאלות עלו בי בזמן הקריאה. במיוחד כשאנחנו בעת מלחמה והכל רגיש.

זהו ספר עם כתיבה מאוד אינטימית אך שלא תטעו הוא לא מאכיל את הקורא בכפית. במשך הקריאה כל הזמן חיברתי אחד ועוד אחד כדי ליצור תמונה שלמה כי מרוב ההתרחשות והתנודות אפשר לפספס את מה שאולי רצו להסתיר בספר.

אין שמות של הגיבורים רק כינויים כגון: הישראלי, הילדה, האמא...יש בספר סוג של הזרה תמידית של התבוננות קרה. תמיד ממרחק, או הכל ממרחק נגיעה שכל כך בא לנגוע, לחבק, לגעת בדברים הכואבים באמת לא רק לעבור לידם ולהמשיך הלאה במין שתיקה מוזרה של הדחקה.
לספר שלשה חלקים, וכל חלק מורכב מחלקי פאזל, שמרכיב חיי משפחה ישראלית שטסו לרילוקישיין לאתיופיה לשלוש שנים. ובתוך בלילת הטמפורה הזו מבינים את המורכבות של הישראלי המחוספס ותמיד אפשר להצביע על האחראי הגדול לאופי הסוער של הישראלי המחוספס למוד המלחמות. עם מראות בחלומות וסיוטים על חברים שנהרגו, על התנהגות לא מוסרית בזמן מלחמות שהחייל או המפקד צריך לחיות אתם כל חייו או הכלא שנכנס אליו בגלל התנהגות לא נאותה. גם האלימות המתפרצת הזו בבפנוכו שלא מרפה וצריך להוציא אותה מהסיסטם.

הכל מוסתר בספר בין המילים ככה בשקט, והתמונה שקיבלתי מאוד עגומה. אך כמה אפשר לבוא בטענות למפקד שראה את החבר הכי טוב שלו בלי ראש ולצפות שימשיך הלאה כאילו כלום. המלחמות נוגעות בכולנו גם אם אנחנו מחליקים או מדחיקים.

הדברים שמוחבאים בעלילה הם הדברים הכי שווים דיון והתבוננות עמוקה כגון: הזוגיות שבכלל לא קיימת כי הבעל אף פעם לא נמצא שם כולו, האלימות הפנימית שצצה עם הסכין הארוכה מוצמדת קבוע למכנס, הישראלים שמאמנים את המקומיים להילחם במלחמה שלא קשורה אלינו הישראלים. הצייד והתיאורים שגרמו לי לתחושת קבס. הרמיזות הגזעניות בנוגע לגיבור שהיה שחור, ילד חוץ בקיבוץ שהתאהב בקיבוצניקית וכולו פראי ומחוספס. ויש גם את הניסיון לחבר ילדה מתולתלת אחת בת ארבע ולנסות למצוא לה מסגרת. לא נכנסים מדי להפיכה. אבל הייתה הפיכה שבה הרגו את הקיסר שחיי בארמון בעיקר כי העם חי בעוני מחפיר. וככה במשפט רמזו על חיילים ישראלים שלקחו להן בנות אתיופיות צעירות כמאהבות...הכל בשושו.

ספר ממש מטריד אך מיוחד, וכתיבה עדינה שמנסה לספר סיפור גדול מתחת מעטה חשאיות.

לפני שנה•
★★★★★
•חני
אלו הם מים

אלו הם מים

דיוויד פוסטר וואלאס

בזמן שאמא רפרפה בין חיים ומוות האופטימיות שלי התנדפה לה כמו בלון שפוצצו לו את האוויר. הגוף שלה עבד אבל המוח קיבל מכה מנפילה ופשוט נדם לו. משום מה בזמן שישבנו לידה שעות בטיפול נמרץ בשערי צדק ודברנו אליה , ונפרדנו עשרות פעמים כל יום מחדש. חשבתי על דיון שערכנו פה בסימניה על ילדים שסועדים את הוריהם ועל האסקימוסים המבוגרים לפני מוות שילדיהם שולחים אותם עם צידה למסע בשלג למות לבד, ושמחתי שאני זו אני וזו המשפחה שלי, אנחנו ביחד בכל. החברה הוותיקים בוודאי יזכרו את הדיון. חווית מות אם היא מכה מתחת לחגורה לנשארים כאן על הכדור. רק אומר שהתובנה הגדולה היא שהכל מתגמד בחיים חוץ מהאהבה הגדולה לאנשים שאתם אוהבים, שם תשקיעו ותתנו את המאני טיים הכי טוב שאתם יכולים כדי שלא תצטערו שלא הייתם מספיק.

בהפוגות נכנסתי לצומת ספרים ושם מצאתי שני ספרים צנומים ומסקרנים וזה אחד מהם. הספר כולו הוא בעצם הרצאה שוואלס נתן בפני בוגרי קולג' יוניון 2005 בייחוד על הקלישאה שבלימודי מדעי הרוח לא מלמדים בשביל ידע , מלמדים כיצד לחשוב. (אני בוגרת של לימודי מדעי הרוח לכן יצא לי לחשוב על זה). שם ההרצאה הוא השם של הספר "אלו הם מים" הדף מאוד קצר ויש רכות נפלאה בדפים הללו. באמצע הדף מובאים כמה משפטים קצרים של תובנות , מסקנות, מסרים במשלים. ולמרות כל החכמה המובאת זה לא ספר שמסביר איך להתנהג או איך לפעול , זה לא ספר מתכון ל – " עשה ואל תעשה".

הספר מוליך את הקורא להבנה שחשוב לפתח חשיבה, כל סוגי החשיבה אבל עוד יותר חשוב הוא על מה לחשוב כדי לא למלא את המוח בזבל. לבחור על מה להקדיש מחשבה. הוא הרצה הרבה על זה שיש לנו חופש לבחור. הכוונה לבחור על מה לשים לב . ואיך לבנות משמעות מתוך החוויה הפנימית האמתית שלנו, ולהיות מודעים לעצמנו כדי לא להפוך לעדר. ויש כל מיני סיפורים מצחיקים ולכאורה הם נראים פשטניים אך הם עמוקים.

הוא כותב על הניסיון והתהליך המחשבתי שלו אבל לא באופן מעיק וכבד אלא הוא מעביר את הדברים בצורה מעניינת. נניח על העובדה שכל אחד מאתנו חושב שהוא מרכז היקום ועמוק בפנים אנחנו כולנו באמת מאוד מרוכזים בעצמנו. מבחינה חברתית ז ה דווקא פגם שאנחנו לא גאים בו ולכן קוברים זאת עמוק בנו אך כולנו או רובנו כאלה. ואז הוא יצא בשאלה לסטודנטים: שיחשבו על חוויה שחוו שהם לא היו במרכזה המוחלט, ובכך הוא יוצר דיון על הנושא.

וולס ממשיך להוליך את ההרצאה וטוען שאין לו בכלל רצון להטיף להם! אלא רק על מידות טובות כצידה לחיים, או קשב לאחר מלבד עצמנו, הוא רוצה שנעשה מאמץ לשנות את ברירת מחדל שלנו להיות מרוכזים בעצמנו כל הזמן ולפרש הכל דרך העדשה של האני.

קצת פילוסופי אני יודעת אבל הוא מסביר כל הספר למה הוא מתכוון. ואז הוא הגיע למקום בו הוא מסביר על חמלה של אנשים כלפי אנשים מתוך בחירה והחירות שניתנה לנו להעניק לאחר אהבה לא מתוך סחר באהבה. כלומר: לתת, כי רוצים לתת, ולא לתת כדי לקבל משהו חומרי מתוך אינטרס.
אמא הייתה כזאת וכשקראתי את הספר הבנתי שהספר הגיע באחד הרגעים המכריעים של חיי וחלק מההספד שלי היה לספר עליה וזו הנקודה שהדגשתי. החירות להיות אדם שלא סוחר באהבה, היא פשוט נתנה מעצמה למען האחר בנתינה וטוב לב כל הזמן לכל אדם באשר הוא אדם, וזה השיעור הכי גדול שהיא נתנה לי.

ספר שנגמע במהירות ואני אהבתי מאוד. תודה לאלון על הקישור להרצאה באנגלית.

https://www.youtube.com/watch?v=eC7xzavzEKY

לפני שנה•
★★★★★
•חני
ארמון הזכוכית - הוצאה מחודשת 2015

ארמון הזכוכית - הוצאה מחודשת 2015

אמיטב (אמיטאב) גוש (גהוש)

הרומן ההיסטורי הנפלא הזה בעל 500 דפים חולש על כמעט שתי מאות, הוא מתחיל ב 1885 ומתאר את החיים בבורמה ברכות של עננים שטים בשמיים, או אם תרצו מקל סבא מלא סוכר שמלכלך את הפה ונדבק לשפתיים, כזו רכות. כל אחד ידע את מקומו בעולם. המלכים והמלכות, הנסיכות והמשרתות, העניים שמנסים למלא את בטנם בעוד פת לחם עבשה. הפאזל הזה שנקרא החיים בבורמה נתן לכל אחד את האושר שלו במקום שלו ושם במקום שלו היה הבית שבו היה מאושר. אך ככל שהעלילה התקדמה המצב החמיר מדחי לדחי. הבית נשאר חלום מעורפל שכמהים אליו בערגה בלתי מתפשרת וללא הרף.

הספר מחולק לחלקים חלקים וכל חלק הוא תקופה אחרת של הגיבורים ובהיסטוריה ששינתה את העולם שלנו.

הכל התחיל בילד קטן שנקרא ראג'קומאר הודי בן 11 עם שיניים צחורות, הוא עבד על האנייה כעבד ופיטרו אותו וכך נפלט לנמל בבורמה. האזנים שלו תמיד שמעו דברים מפה ומשם. הוא הראשון שידע והבין , שמע את רעם התותחים מתקרב וידע שהאנגלים באים. אבל הוא היה שמח מטבעו וידע לשרוד ולהתחבא ולאכול פת לחם כל היום והסתדר לבד. הייתה לו סבלנות להמתין שהחיים יאירו לו. הבריטים באמת הגיעו, השתלטו, כבשו, רקעו ורעמו והרעידו את כל בורמה. ארמון המלך המפואר נבזז על ידי ההמון הרב שנכנס ופעם ראשונה בחיים ראה זהב בכל מקום, שטיחים ווילונות ממשי על החלונות. את המלך והמלכה הגלו מחוץ לבורמה. ראג'קומאר טיפס כמו קוף ועלה לארמון ושם ראה את הילדה הכי יפה שראה מעודו היא הייתה אחת הנסיכות של המלכה ששמה דולי. הוא החזיר לה קופסת ממתקים מוזהבת שנפלה על הרצפה והתאהב בה לעולמים.

העלילה מסתעפת, האנגלים כמובן חושבים שהם מביאים את הבשורה לעולם הנאור והם יתרבתו את הבלתי מתורבתים, וכך אנשים עברו ממקום אחד לשני וניסו למצוא את מקומם בתוך הקולוניאליזם. הספר שופע דיונים , השקפות וזוויות שונות של גיבורים של שתי משפחות שבעיקר עליהם מסופר בעלילה ומה קרה להם ואיך הם התעופפו בעולם כל אחד למקום אחר. ואיך הם מוצאים אחד את חיים או מתים בסבך מלחמות והישרדות.

הדיון פה הוא על קולוניאליזם, על הבריטים שהשתלטו על בורמה ועל הודו. גברת אנגליה אחת אמרה שאחד היתרונות במשטר הבריטי בהודו שהוא העניק לנשים זכויות הגנה שמעולם לא היו להן ואז אחת הגיבורות בעלילה בשם אומה קצפה כי " איך אפשר להעלות על הדעת שמישהו יכול להעניק חופש על ידי כיבוש? שאפשר לפתוח כלוב על ידי הכנסתו לכלוב גדול יותר?" וכך ההודים הפכו לחיילים בצבא הבריטי. וכמו שיש התנגדות לכיבוש הבריטי יש גם את הצד של החיילים שאהבו לשרת בצבא הבריטי. הם טענו שיש אחווה וגאווה שכולם אחים: הפנג'בים, מראתהים, בנגאלים, סיקים, הינדואים, מוסלמים. היה איזה שהוא פרדוקס בפנטזיה הזו שלאמונה ולדת לא הייתה חשיבות רק בגלל שהם אכלו בשר חזיר ובשר בקר באותו חדר אוכל בלי לחשוב פעמיים.

ואז הגיעו היפנים, והחיילים ההודים בצבא הבריטי התבלבלו. למי הם נאמנים? האם יהיו בעד היפנים שבאו עם מטוסים והפציצו כפרים בכל מקום. או יתאגדו למשמר ההודי ויהדפו את הבריטים והיפנים. הייתה דואליות מחשבתית ועל הדרך הרבה מתים על הכבישים ומשטר רודני.
עוד דיון מרתק הספר: הרצון להילחם בפשיזם:
"הדבר החשוב הוא להיאבק בו, מפני שאם תפרוץ מלחמה, היא לא תהיה כמו כל המלחמות האחרות..{..} היטלר ומוסוליני הם מן המנהיגים העריצים וההרסניים ביותר בהיסטוריה האנושית, הם גרוטסקיים, הם מפלצות. אם יצליחו לכפות רצונם על העולם, גורל כולנו נחרץ. האידיאולוגיה שלהם מושתת כולה על עליונות גזעים מסוימים ונחיתותם של אחרים. תראי מה זה עושה ליהודים".

אי אפשר לתאר את כל 500 דפים שנקראו בהנאה מרובה, רק אומר שהספר מאיר תהליכים שקרו בעולם במאות קודמות ואיך הגענו עד הלום כשבדרך התכתשו כל המעצמות ורצו נתחים לעצמם. היריעה רחבה ומלאה הפתעות והרפתקאות לצד מלחמות והישרדות של אנשים שפסעו בעולם הזה ורק רצו להסתכל על מטעי הגומי ולגדל ילדים בנחת וכמובן גם ללבוש סארי ממשי .

לפני שנה•
★★★★★
•חני
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סייקה מורטה

לפני שנים רבות בארץ רחוקה הייתה לי שותפה לחדר שהייתה יפנית, היא סיפרה לי שחלק מהעבודה זה גם לצאת אחרי עבודה עם העובדים והבוס לשתות או למסעדה. זו דרך חיים, דבר מה שבשגרה. לא ממרים את פי הבוס ולא שוברים את המוסכמות. לכן הספר היפה הזה הוא על השונות בחברה אבל בל נשכח שהעלילה מתרחשת ביפן. הקודים החברתיים שם רחוקים מאוד מקודים שאנו רגילים לראות. אפילו בחנות נוחות ששם העלילה ברובה מתרחשת הכל זז כמו מכונה משומנת היטב. המדים של העובדים, תדריך הבוקר שבו נושאים תפילה ושיר למצב רוח ולפתוח את הבוקר בהתלהבות לפני שהלקוחות יגיעו. גם התרגול של הבעות פנים וברכות שלום באופן אובססיבי נראות מוגזמות. (עשיתי השוואה לסופר-פארם) והקודים באמת נראים מעולם אחר.

העלילה המרגשת נגמעה בלי להרגיש, הספר החברתי הנפלא הזה דן בשאלה מה נחשב לילדים "נורמליים"? עובדתית לאוטיסטים או ילדים על רצף כזה או אחר משוב ורפלקציה של החברה כלפיהם הוא הדבר היחיד שמחזיק אותם בסוג של "נורמליות" מסוימת. החברה היא המראה שלהם ל-איך צריך להתנהג. הם יעשו הכל כדי להתקבל אליה ולהרגיש נורמליים או אהובים. בדומה לתינוק שנולד יודע שהוא אהוב על ידי כך שהוא רואה את חיוך ההורים אליו וכך יודע שהוא משמח אותם, שהוא אהוב.

פורוקורה בהרגשתה ממש נולדה מחדש כשהחלה לעבוד בחנות נוחות. היא הייתה עובדת מין המניין, לא מוזרה, לא בלתי מפוענחת אלא עובדת טובה שהיו לה מטרות ויעדים. הייתה גם לשמחתה חוברת הדרכה של חוקי החנות ששם הכל היה ברור. ברגע שנתנו לה הוראות מדויקות היא הייתה כגוף אחד עם החנות, היא הייתה החנות, היא הייתה העבודה שלה ובלעדיה לא היה לה מה שיניע אותה בחיים. אך לא תמיד החיים ברורים גם לאנשים מין המניין, החברה נדמה מבקשת כל הזמן את ליטרת הבשר שלה. אם לא התחתנת ואתה כבר בגיל המתאים אז שאלות לא מפסיקות להגיע כמו מתי תתחתן, ואם התחתנת ואין לך ילדים אז שוב מתי ולמה עדיין לא ולמה רק אחד או שניים. נדמה שהחברה רוצה לנרמל את כולם לפס ייצור אחד.

אז כדי להיות חלק מהמכניזם הגדול הזה לפעמים אנשים משקרים שקרים לבנים כדי לא להביך עצמם ולהרגיש חסרי ערך. הם מאמינים בסיפור שהמציאו וכך לא מתערבים להם בחיים. פורוקורה רצתה לתפוס עצמה כנורמלית. די בכך שתאמר לחברותיה שהיא הכירה מישהו כולן ישמחו כאילו הנה היא נכנסה לעולם מוכר ששם מכירים מישהו מתחתנים ומביאים ילדים. אבל המציאות שהיא עדיין עובדת בחנות נוחות שזו עבודה זמנית כבר 18 שנה וכבר התירוצים שפיזרה מסביב כבר לא עובדים, ולמה החברה בכלל מתערבת ונכנסת לה לוורידים.
קטע כואב : "זה בגלל שאת מוזרה! בת שלושים ושש ועדיין עובדת משרה זמנית בחנות נוחות, רווקה, ועוד בתולה, עובדת יום יום [......] את גוף זר. את פשוט עוף כל כך מוזר שאף אחד לא אומר לך כלום, זה הכל."

חריגים או לא, הקצב האינדיבידואלי הרגשי, הנפשי של כל אחד מאתנו הוא שונה, מותר הכל ובעיקר לחיות כפי שאדם מאמין שכך הוא צריך. הדבר היחידי הוא שהאדם עצמו צריך להיות שלם עם מה שהוא בחר לעשות. בסוף כל יום אנחנו שמים את הראש על הכרית ועדיף שנירדם עם חיוך על הפנים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•חני
באומגרטנר

באומגרטנר

פול אוסטר

כשאוהבים סופר יש הרגשה שרוצים להישאר נאמנים לו עד הסוף. זה לא עוד ספר שקוראים נהנים ושוכחים ממנו. יש ספרים וסופרים שמרגישים אליהם קשר גם מעבר לדפים הממוספרים שבספר, ותהיה הסיבה שבגינה הקורא נופל "שדוד" לרגליו של סופר, הוא תמיד חוזר לקבל עוד כי הסחורה סופקה לרוב. חודש שעבר חגגתי עוד שנה במניין שנותיי וכמובן כששאלו איזה ספר לקנות לי הפעם, לא היה לי ספק מה לבקש.

כבר כמה חדשים אני אוספת ספרים על המדף בתקווה לעבור את מחסום הקריאה שפקד אותי. היום לא היו תירוצים ותוך כמה שעות אספתי את כל החמלה שלי לפול אוסטר וגם חסד נעורים וגמעתי את הספר כי מי יודע אם יכתוב שוב.

אין ספק שזה אותו פול אוסטר. שהכתיבה שלו נשארה מדהימה בעיניי, הירידה לפרטים, ההתעסקות האינסופית בבני אדם ובמשמעות שהם יוצקים לחייהם כאן על הכדור. הכל נשאר וכנראה לא ייעלם גם אם הגוף יעלם, גם אם המחלה תתפוס אותו, הרעיונות שלו והסיפא של מחשבותיו יישארו לנצח כמו טביעת אצבע מיוחדת שלו.
יש לומר ביושר שהספר לא אחיד בחלקיו. ההתחלה מרתקת בעקבות קומדיה של טעויות שהתרחשו כמו שרשרת דומינו. טעויות מכאיבות שמתרחשות לגיבור סימולטנית וכל מה שנשאר לו זה לחבוש את האזורים שנפגעו, לבהות קצת בתקרה ולהתמסכן, אבל אז לשנס מותניים ולהמשיך הלאה. זה חלק כל כך מצחיק שצחקתי המון. ההמשך גם לא רע בכלל, האהבה הגדולה שהייתה לו, אשתו אנה וכמה נחת ואור ושובבות היא הביאה לו לחיים כל עוד הייתה בחיים. אבל כשהגורל מהתל והחיים כל כך חסרי וודאות אתה חרד ליקרים לך אבל אי אפשר לשמור אותם בצמר גפן, והוא היה חרד לאנה אך גם היה חייב לתת לה להיות מי שרצתה ולעשות מה שרצתה. גם אם אדם חלק מזוגיות, קודם כל הוא אדם לעצמו. ואי אפשר לחיות על: מה if..וכך אנה שחתה נגד הגלים הגבוהים ביותר והחששות שלו התממשו.

כאן מתואר הגיבור במחשבות על מה נשאר לאדם כשהוא רק חצי אדם אחרי מות זוגתו האהובה, מרוקן מהשמחה והחדווה של ההרגלים הקטנים בבית זוגי כשמישהו מחבק ומנשק ואוהב ומכיר, הזיכרונות מההמולה של ה- ביחד זה מה שהשאיר אותו בודד כל כך. החלק הזה יפה ומאוד פילוסופי כי הוא לוקח את הקורא למחשבות על מאזן החיים, מה יש, מה נשאר ומה נלקח. בעיקר יש בו הרבה מתהליך ההתבגרות של כל אדם כשמגיע לגילאים 70+ הוא כותב על כך בספר לא מעט. נניח בגיל מסוים גברים שיוצאים משירותים שוכחים לסגור את הרוכסן במכנסיים ואם זה קורה לך אתה כבר יודע שאתה בגיל הזה, והוא שכח לרכוס רוכסן וגם היה בגיל. או יורד לקחת משהו מהטבח ועולה חזרה כי שכחת מה רצית. ובכן זה עוד חלק מהספר שמושחל לאורכו על תהליך שהזמן גובה מאתנו או שאנחנו גונבים קצת ממנו בכל פעם.

החלקים האחרים בספר נראו שוב כפיזור שאוסטר לוקה בו במשים או בלי משים, כמו בבושקות של סיפורים בתוך סיפורים. הוא גולש לפרטים שלרגע נדמים כמו אוטוביוגרפיה שלו. על המשפחה היהודית באמריקה והשפה היידיש, העבודות שדור ההורים נאלץ לעשות ואיך הם עשו כסף, גם השואה מוזכרת ואיך כיסחו ליהודים את הצורה וניסו להשמיד את הגזע כולו אבל שרדנו, היה גם מכתב מרגש שהוזכר שאבא שלו כתב לו לבר מצווה על כך שגם אם לא מקיימים את כל חוקי האל בר מצווה חייבים לחגוג כי אנחנו יהודים.
בנוסף מלחמת ויטנאם נמצאת פה בעלילה וההתלבטות של צעירים בגיל 18 האם להתגייס, האם זה נכון ללכת ולמות בעד אמריקה, והריבים שהיו לדור הצעיר עם הוריהם בעקבות הוויכוחים שהמלחמה הביאה אתה. וגם האפשרות הקורצת ללכת לצבא לשנתיים אצל הדוד סם ואז המדינה תשלם על קולג'. וזו לא נראית תכנית גרועה במיוחד אם אתה נשאר בחיים. לכן לפעמים תוך כדי קריאה תוהים לאן לוקח אותנו אוסטר. מתי יחבר את כל החלקים של העלילה.

הספר לא עניין אותי כולו באחידותו אבל הצ'ארם החינני של אוסטר עדיין שם נוכח.ואלוהי הפרטים הקטנים אצלו נמצאים בכל מקום כולל כל הבבושקות מלאות סיפורים.
הספר נע בין שלשה כוכבים לארבעה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•חני

ביקורות נוספות על "רוץ ילד, רוץ"

רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

ככל הנראה אני מציג דעה לא פופולרית אבל מבחינתי הספר לא היה כל-כך מוצלח. זהו ספר חשוב ביותר. בעצם, כל ספר שממחיש, מתעד ומנציח את זכר השואה הוא חשוב.
הבעיה שלי היא שאני מנתח את הספר לא לפי החשיבות שלו אלא לפי החוויה שאני חוויתי ממנו ובניגוד לספרים חשובים אחרים כמו היומן של אנה פרנק או הלילה (של אלי ויזל) הרגשתי שכאן יש קצת בלגן בהעברת העדות.
העברת תחושת הבדידות של שרוליק בעולם מרגישה קצת מפוספסת ומעבר למסע המדהים שהילד עבר, מי שלא מכיר את השואה לא יצליח לקבל רושם אמיתי מהזוועות והאובדן שאותם ילדים עברו. אני רוצה שאדם שלא מחובר לנושא יתרגש, יבכה, יתחלחל וזה פחות הסיפור המתאים (אולי כי זה גם מיועד יותר לגיל הצעיר).

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

אחד הספרים המרגשים והיפים ביותר...הסופר הצליח להסתכל על העולם ועל תקופת השואה דרך עיניו של הגיבור הסיפור באופן מושלם!!
ספר מדהים-מומלץ בחום לכל חובבי הספרות ההיסטורית/ספרות שואה...!!!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נוי אודם אלון
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

״את בטוחה שאת רוצה לקרוא את זה?״
״כן״.
״אני לא בטוחה שכדאי לך״.
״אני רוצה לקרוא את זה״.

זה בערך היה הדיאלוג של הספרנית ושלי ביסודי בכיתה ה׳. היא אמרה משהו על זה שזה לא מתאים לגילי ושזה קשה.
אבל לדעתי התמודדתי עם הספר די טוב. התוכן יותר סיקרן אותי מאשר הכאיב לי, וזה זכור לי כספר טוב ומעניין, ושמבוסס על סיפור אמיתי שקרה.
אולי יום אחד אקרא את זה שוב.

אז לפעמים גם לא להקשיב לספרנית זה טוב.
הרי איזו החמצה היתה יכולה להיות אם לא הייתי קוראת את הספר הזה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חיפושית
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

"רוץ ילד רוץ" לדעתי הוא עוד יצירת מופת של הסופר האהוב אורי אורלב.
כמו בכול ספריו,אורלב מביא את טוב-ורוע האדם בצורה כה ברורה עד לידי הקצנה כמעט. רגשות הגיבור,ולפעמים גם דמויות המשנה,נפרשים בפני הקורא ונותנים הצצה לחיו ורגשותיו הפנימים. נקודת מבטו של ילד צעיר,כבן שמונה,מלאה תמימות,מסתכלת בפליאה בעולם,ברוע ובטוב שמצוי בו המתפקד בעצמו,אחראי לעצמו,מאוד ריגשה אותי.

קראתי את הספר לראשונה בערך בגיל 11 ומאוד היזדהתי עם הגיבור.

מבין הרבה ז'נרים,תמיד אני אשמח לקרא ספר כזה.
אני מאוד מתחברת לניסיון לשתף את המתבגר הישראלי העכשוי,ברגשות האנשים שחיו אז,ועברו את הדברים ההם.
כי זה טוב לקרא בספרי היסטוריה על מה שקרה,אבלח לדעתי גם חשוב לשמוע את הסיפור/ים מנקודת מבטם של אלה שבאמת היו שם וחוו את המאורעות.

אצלנו במשפחה יש/היה מנהג של כול פעם שמגיע יום השואה,הולכים ובוחרים ספר אחד או שנים על הנושא.
ככה התודעתי לראשונה לסופר וליצירותיו.
וכמובן שגם לאורה מורג(יותר מתח היסטורי מאשר באמת על השואה) ולדבורה עומר(דמעות של אש)....
מאז למדתי להכיל ולקבל את הז'נר ותמיד אתרגש ממנו...

וחזרה לספר הספציפי הזה:
מאוד מומולץ!
אם לא אכפת לכם קצת לבכות לפעמים,או סתם ליהיות מרוגשים...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מיה
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

ספר הרפתקאות קשה ונוגע ללב.
הספר נכנס עמוק לתודעה, ואחרי שקוראים אותו קשה להתעלם מזיכרון השואה הכואב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•כוכב
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

אני חושבת שזה ספר מדהים ומרגש אח שלי הכיר לי אותו
והוא הכיר את הספר בזכות זאת שהוא פעם פגש את הסופר
והסופר סיפר לו (ולעוד כמה) מה קרה וכו' ואז אח שלי קנה את הספר וקראתי אותו
ובקיצור כמו שחברה שלי תמיד כותבת בביקורות (היביסקוס) הספר הזה מומלץ ב 100 מעלות צלזיוס

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לוטוס
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

אנחנו עושים על הספר הצגה.. ואני שרוליק (יורם).
אני מאוד התחברתי לספר, והוא מאוד מרתק ובאמת כמו שאמרו מזעזע ומחריד.
אני אלבש בהצגה מכנסיים רחבות עם שלייקס, וכמובן כובע (כי אני בת...)
אני מאוד אשמח אם אתם; תתנו לי עצות על הרגש, על המשחק ועל הבגדים.
תודה רבה, וממליצה מאוד.
נטע

לפני 12 שנים•נטיקס
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

ההתחלה קצת משעממת אבל אחר כך הסיפור מרתק מעניין וכמובן מרגש,אהבתי מאוד את הספר והספר היה גם מזעזע
נהניתי מאוד לקרוא את הספר,והסיפור סחף אותי לתוכו
הספר לא היה קל לקריאה ובמקרים מסוימים אפילו בכיתי
כדאי לקרוא,ספר מדהים

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
רוץ ילד, רוץ

רוץ ילד, רוץ

אורי אורלב

שרוליק הוא ילד בן שמונה, הקטן מבין חמישה אחים במשפחה פולנית, בעיירה בלוניה. במהלך מלחמת העולם השנייה הם נאלצים לעבור לגטו ורשה.

החיים בגטו קשים, אך לאחר שאחיו מצא פרצה, אביו ואמו של שרוליק מחליטים לברוח איתו מהגטו. ההורים מתכננים את הבריחה במחשבה שאם יצליחו, יקראו ליתר האחים. לרוע המזל, ניסיון הבריחה נכשל, שרוליק ואמו מוחזרים לגטו, והאב נעלם. מאוחר יותר, שרוליק מאבד גם את אמו, ומצטרף לחבורת יתומים שפגש, והם מחליטים לברוח. הפעם הוא מצליח לצאת מהגטו, אם כי התנתק מהחבורה.

אני לא זוכרת את כל הפרטים, כי קראתי אותו לפני שנים, אבל אני זוכרת שהייתי מהופנטת לכל מילה, ודאגתי, באמת ובתמים, לשלומו של שרוליק הקטן.
מבוסס על סיפורו האמיתי של יורם פרידמן.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מוריה בצלאל