המעון של מיס פרגרין לילדים משוניםרנסום ריגס8ההרגשה שלי לאחר קריאת הספר: המשימה: איך לכתוב רב מכר? ראשית צריך רעיון: נמצא-יש. צריך סיפור, נמצא-יש. רצוי להפעיל "לחצני רגש", הצלת ילדים בשואה-יש. מתח-יש. חדשנות-יש. בקיצור: נראה מרשם טוב לכתיבת ספר ללא תוכן ממשי. המילים מעון לילדים...ניצולי שואה...סבא...נכד...סיפור הצלה וגבורה...מושכים (אותי). הספר מתחיל בסיפור מעניין שמוביל את הקורא לעלילה בעלת פוטנציאל מצוין להתפתחות מעניינת. מרגע שמגיעים לאי מסתורי שבו ניצל הסב, העלילה מתדרדרת אל תהום מעורפל. הרעיון/המשימה: שימוש בלקט תמונות ישנות ממקורות שונים וחיבור סיפור מקשר. כך ברור שדי מהר הכותב יהיה חייב לגלוש ליקום מקביל על מנת לחבר עלילה סביב תמונות משונות שאין בינהן כל קשר מלבד יושנן. התחלת הספר מושכת ומכילה אלמנטים שמפעילים היטב את "כפתורי הרגש" עד לכדי כך שגם לאחר המעבר ליקום מקביל והזוי עדיין היה לי חבל לזנוח בתקווה ש"יחשב מסלול מחדש". וכך המשכתי וקראתי עד הסוף...ולצערי לא נמצא התיקון המיוחל. במיוחד חורה לי השימוש המועט באיזכור סיפור הצלת נוער בתקופת השואה (שעליו נכתבו ספרים מצוינים,הנערה מברלין..). יצאתי בהרגשה שהסופר ביצע פה סוג של מניפולציה ו"עושה עלי סיבוב". להפתעתי קראתי שהצליח גם בסרט (ואולי אצפה בסרטת למרות שהספר לא מצדיק זאת, ואולי אמצא שהסרט כן ראוי, או כדי להבין איך מפיקים הצלחה מחומר כזה) ובעיקר קשה לי להבין מה מצאו בספר זה אנשים רבים ואני לצערי לא מצאתי. בנוסף, אני מסתייג מהמלצת התאמה לילדים בגיל 12 עד/או 120 התיאורים והעלילה מבלבלי נפש, חלקם אלימים מאוד, לא אמליץ לנכדיי. אסיים ברוח "סבא משה":הרשו לי רק תיקון קטן "לבני 120".
הבן המושלםשילפי סומאיה גוודה7מיותר לחזור על תקציר הספר שמצוי לרוב. אפרט מעט תחושות בקריאת הספר, מבט מרתק על הודו בעבר ובהווה. (חזרתי לפני חודש מטעימה קלה בהודו הרב גוונית כשאני מלא פליאה ושאלות). סדר עולם אחר מהמוכר במערב, חלוקה למעמדות וקסטת המנודים, החיים בעיר ובכפר, נושאים בלתי ניתנים להבנה קלה. הפאזל העצום שנקרא הודו. בעלילה ניתן מבט על חיי כפר, מחויבות הדדית של בני משפחה, דרכי אהבה, כבוד, רשע, וכל אלו מתוארים נפלא (ונדמה שהסופרת חייה בהודו-תחקיר אמין ומושלם שעליו כדאי ללמוד). תאורי מהלכי הבוררויות, חשיבות שיתוף בין בני זוג, מחויבות אחים, יחסי חברים, מציאות של רוע קיצוני, אהבה חמלה וטוב לב נפלא, הכרת הטעות, תיקון, כל אלו שזורים בעלילה בצורה נפלאה. וברקע סיפור של חיבור בין לבבות המוביל את הדמויות לאורך הספר, שזור בהחלטות ובהשלמה. נפלא.
החצי השני של הלילהשפרה קורנפלד1מעולה. אכן זו פינת ירושלים שהכרתי בשנות ה-50, "הר ציון" מדויק חיצונית ופנמית, בחומר וברוח. מתארת כמו בסקירת CT ו-MRI מדויקים, ובעיקר באומץ "רב" וברור שהשרשים הם מהבית. שנון, מצחיק, עצוב, נוגע, כיף אמיתי. מקווה לקרא עוד.....ושלא ייבש המעיין.
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס32לפני כשנתיים, עת הייתי בחופשה בלונדון, עליתי יום אחד על הסנטרל ליין של הטיוב (הקו האדום) ונסעתי למזרח העיר. כשירדתי בתחנת רחוב ליברפול, משך את תשומת ליבי פסל המציג את דמויותיהם של כמה ילדים עם מזוודות, ילדה אחת עם בובה וכל אחד מהם מביט לכוון אחר. כשהתעניינתי התברר לי כי הפסל נועד להנציח את אירועי וילדי הקינדר טרנספורט. מתברר כי בשנים 2006-2008 הוצבו פסלים דומים גם בברלין, בוינה ובגדנסק. זהו הפסל בתחנת ליברפול: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/31/Kindertransport-Meisler.jpg לאחר אירועי "ליל הבדולח" משפחות רבות היו מוכנות להיפרד מילדיהן ולשלוח אותם לבד לכל מקום שגרמניה הנאצית לא שולטת בו, בתקווה שיתאחדו עם משפחותיהם לאחר המלחמה שכבר היה ברור שעומדת לפרוץ. בשלב זה התעורר הצורך למצוא מדינות שיהיו מוכנות לקבל את הילדים. פעילות דיפלומטית התנהלה בכל רחבי העולם בעניין הפליטים. מדינות כמו צרפת, הולנד, שווייץ ועוד, היו מוכנות לכך בתנאי שמדובר בקבלת כמות קטנה של ילדים. בבריטניה לחצו הארגונים היהודיים על הממשלה כדי שתכניס כמה שיותר ילדים יהודים פליטים לבריטניה. בישיבה שהייתה ב- 21 בנובמבר 1938 (לאחר ליל הבדולח) קיבלו הארגונים היהודיים אישור להכניס ילדים יהודיים רבים לבריטניה, ולאפשר להם לשהות בבריטניה במעמד מהגרים-במעבר. האבסורד הוא שהייתה זו בדיוק אותה בריטניה אשר אחר כך חסמה את חופי הארץ בפני פליטי המלחמה וניצולי השואה אשר ניסו להגיע לכאן. הספר "נערה מברלין" מספר את סיפורה של משפחת קליין בברלין של סוף שנות ה-30 וממשיך עם סיפורה של רוזה, הבת האמצעית של המשפחה, אחת מילדי הקינדר טרנספורט אשר נפרדה ממשפחתה בגיל 15 וכמו ילדים רבים אחרים לא שבה לראותם עוד לעולם. הספר כתוב נפלא ומתאר היטב את קשיי הקליטה של נערה מתבגרת (בעלת עוצמות נפש בלתי רגילות) בארץ זרה ובמשפחה זרה. אני מניח שזהו לא רק סיפורה של רוזה קליין אלא גם של רבים אחרים. פרט לכך יש בסיפור גם קצת רומנטיקה, עיסוק ביחסי הורים – ילדים ותיאורים של לונדון תחת הבליץ של חיל האוויר הגרמני. ספר מצוין, כתוב נפלא והסיפור ההיסטורי שהוא מספר חזק יותר מכל דבר. הייתי אומר אפילו ספר חובה לכל מי שמתעניין בתקופה הזו ורוצה להכיר עוד פרק בהיסטוריה של העם היהודי.
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס13סגרתי את הספר ונשארתי עם תחושה כואבת וקשה... הרהרתי על רוזה - הנערה מברלין. הרהרתי על ילדי ה ״קינדרטרנספורט״ שנשלחו ללא קרובי משפחה ללונדון כשהמטרה היא להציל אותם. עצוב. כואב. מעטים ניצלו. רבים מתו. הספר כתוב בצורה טובה בעיני. מרתק, אמין, מרגש. כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי , עוד ספר על הנושא הכואב. האם ידמה לאחרים? להפתעתי, הוא נגע בצורה אחרת בנושא. הוא הצליח לרתק אותי, ללמד אותי, והחשוב , לרגש אותי. ממליצה מאוד.
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס13קראתי את הספר בנשימה אחת ובכל זאת לא הפסקתי להכות על חטא שמא אני מבזבזת זמן יקר שאפשר להקדישו לספרים טובים יותר על המדף. מחד זהו רומן רומנטי, שטחי לכל דבר ומאידך הרקע, מלחמת העולם השנייה, עם כל רובדיה, והמטען הרגשי שלנו כלפי תקופה זו. שני רבדים שעומדים בסתירה. הספר הוא רומן רומנטי לכל דבר, כתוב באופן פשוט, באצטלה של רומן מעמיק עם מובאות היסטוריות מדעיות. אך את זה ניתן לסתור בנקל. יש חלקים מענינים בסיפור, תחושת החוסר אונים של היהודים שנשארו לכודים באירופה ללא יכולת בריחה למדינה שתהא מוכנה לקבלם, מועברת היטב. בשל קטעים אלה לא סיווגתי את הספר כ"בזבוז זמן" אלא כ"לא משהו" ואכן זו תחושתי כלפיו
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס11לבד בברלין זה לא - אבל לא זוכר ספר אחר שקראתי כל כך מהר בתקופה האחרונה. אני יושב באוטובוס קורא את הספר הפצצות שנופלות על אנגלייה ההרס המלחמה ולא מבין איך אנשים (לא יהודים - פשוט בריטים) הצליחו להחזיק ככה...להמשיך ללכת לעבודה לימודים ובכלל לנהל חיים כשלפתע האזעקה עוצרת את מרוץ החיים - כולם יורדים שוכבים מתכופפים מביטים למעלה לחפש את היירוט או מניחים ידים על הראש וקוברים א המבט באדמה אבל אחרי דקה שומעים את הבום וכולם ממשיכים הלאה (עבודה, לימודים....) ואני קולט שלכל דבר מתרגלים והכל יחסי. ואם פה במרכז אנחנו לא מבינים איך חיים באשדוד - באשדוד בטח לא מבנים את האשקלונים שהם מבחינתם לא מבינים את המטורפים מזיקים וכרמייה...... אפשר לחלק את הספר לשני חלקים - החלק הגרמני והחלק האנגלי. החלק הגרמני זה החלק שאנחנו בתור יהודים וישראלים מכירים כל כך טוב - החלק שישר נוגע בנו מכאיב לנו. אתה נשאב לסיפור מזדהה עם הדמויות - אותן דמיות יהודיות שלמדנו עליהם בבית הספר, אנשי מעמד הביניים+ בגרמניה שרצו להיות גרמנים אבל הגרמנים לא נתנו להם - ומבין טוב מאוד על מה אנחנו נלחמים ולמה אחרי הכל תמיד נמשיך להתאחד כאשר הצרות נוחתות עלינו. המעבר לאנגליה שם משנים קצת פאזה - וזה הופך לסיפור התבגרות בצל המלחמה.....כבר לא קשור כל כך ליהודים - פשוט פליטים. אבל כן סיפור מרתק למרות שהמרווחים גדולים מדי - מלחמות מהוות תמיד תפאורה טובה. התקווה שלנו בתור ישראלים ויהודים - שבסוף יעלו לארץ ואז ייסגר המעגל. זה לא מתרחש לא בגלל שהסופר לא רצה סוף טוב - פשוט כי לנו מנקודת המבט הישראלית זה נראה סוף טוב (אבל כנראה שרק לנו) ומשהו קטן ואחרון לפני סיום משהו שאני מבין עכשיו. שאני שגדלתי על הסיפורים, שידעתי שלסבתא היו שבעה אחים שלמוכר בקיוסק היה מספר על היד ואמא הקפידה לקנות ממנו כי "הוא עבר כבר מספיק" ברור לי שספרים על התקופה הזאת תמיד יעוררו בי משהו אבל מה לגבי דור ההמשך? צריך להתעקש על זה - או אולי זה רק טוב שהזמן יעשה את שלו?
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס11אילו הייתי חייבת לבחור עשרה ספרים בלבד שיהיו על מדף הספרים שלי - "נערה מברלין" לא היה אחד מהם. צר לי, אך הוא גם לא היה נכלל ברשימה של חמישים ספרים, ואפילו לא של מאה. יש פער גדול בין חלקו הראשון של הספר שמתרחש בגרמניה ומתאר היטב את ההשפעה של עליית הנאציזם על חיי היהודים, לבין חלקו השני שמתרחש באנגליה ומתפזר לכל עבר. הכתיבה מסורבלת, לא נוחה, לא נעימה. יש קיצורי דרך לא מובנים, דילוגים בזמן שמקשים על רצף הקריאה. מצאתי את עצמי שוב ושוב מדפדפת לאחור כדי להבין באיזו תקופת זמן נמצאת כעת רוזה. ועוד שתי הערות קנטרניות: 1. לכל אורך קריאת הספר לא יכולתי להימנע מהשוואה לספר אחר עם המילה ברלין - "לבד בברלין" - שהיה מרתק, מרגש, נוגע ללב, השאיר חותם עמוק ואין כל ספק כי אחזור לקרוא אותו שוב ושוב. זה לא הוגן לשפוט כך את "נערה מברלין" (שהמילה "ברלין" לא מופיעה כלל בשמו המקורי) וזו, כפי שציינתי, הערה קנטרנית. 2. לאחרונה קראתי מספר ספרים של מחברים בריטיים. כולם היו אכזבה רבתי.
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס9מחובר לסיפור. אימא שלי היתה מילדי הקינדרטרנספורט. עם זאת בחלק מהספר ישנם תיאורים מאוד מפורטים של נוף, רחוב ובית שלטעמי ארוכים ומפורטים מידיי. בסך הכל ספר קריא וטוב ועוד סיפור מסיפורי מלחמת העולם השנייה.
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס9אני אוהבת ספרים בנושא השואה,כל מה שקשור אליה תמיד עיניין והחריד אותי בו זמנית. נתקלתי בספר הזה במקרה,מוכרת בחנות ספרים המליצה לי עליו והחלטתי לנסות-לא התאכזבתי! הספר מציג תמונת מצב ריאליסטית של התקופה האפלה ביותר בתולדות היהדות,ועושה זאת דרך עינייה של ילדה קטנה.העלילה עוקבת אחר חייה והופכת ליותר מעניינת מעמוד לעמוד. הופתעתי למצוא רומנטיקה בין דפיו ומהיכולת של הסופר לשלב אותה בתקופה נוקשה זו,דבר שהופך את הספר לכה מרתק. עד היום,חודשים מספר לאחר שסיימתי את הספר,אני מתקשה להאמין שדמותה של רוזה הוא פרי דמיונו של הסופר ולא אדם אמיתי.
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס7לא יודעת בדיוק איך לתאר את הספר הזה. הוא לא ספר היסטורי, אבל מבוסס על עובדות ואנשים אמיתיים. מתאר מאורעות ותחושות שהיו מנת חלקם של אלו שהתמזל מזלם והצליחו להיחלץ מציפורני הנאצים בזמן. גורם לך לחכות במתח לפרק הבא ולהתרחשויות שיחולו בו אך כשאתה כבר מגיע אליו אתה מתאכזב לגלות שכל הדברים הצפויים ביותר שיכלו לקרות קרו. אפשר להגדיר את הספר בתור רומן דרמתי ומלא משברים.