איזה ספר חזק !!! מטלטל , מפתיע ומעורר מחשבה .
אני קראתי בלילה אחד ללא הפסקה . הספר לא מיועד לאוהבי הספרות היפה והרומנים המתייפיפים.
ערן צור נותן בעיטה עצומה בבטן לחברה הישראלית ומתחשבן עם כל רמז לפרה קדושה , לדעתי בלי להיות מודע לכך .
הסיפור בקצרה מספר על 2 משפחות ישראליות שהחוט המקשר ביניהן הוא עברם המשותף בפולין שלפני מלממת העולם השנייה כאשר אב משפחה אחד שרד את השואה כילד והאב השני עלה לארץ קודם למלחמה וביסס את מעמדו בעוד חברו הגיע חסר כל לאחר מכן והיה נתון לעזרתו של קרוב משפחתו המבוגר יותר .
בהמשך מתפתלת העלילה בין שאר בני המשפחות כאשר הסיפור מסופר מנקודת מבטו של 'עירן' ילד בן 11 (מזכיר את דמותו של ערן צור עצמו) ובן דודו הבוגר בועז נער לפני גיוס .
ערן צור בא חשבון ועוסק בשסעים רבים המעסיקים את החברה הישראלית מאז כינונה כדוגמת יחסי אשכנזים-המזרחיים , עולים -ותיקים , צור גם נוגע בזיוף הישראלי ברדיפה אחר הנהנתנות ועושה זאת מנקודת מבט עכשוית עם רמיזה לישראל של היום.
כמו כן עוסק גם בחוסר האמון ובבגידה בערכי המשפחה בחברה הישראלית ,מתחשבן עם המסורת והיהדות ובעיקר נע סביב זיכרון השואה , השילומים מגרמניה .
צור מרבה לעסוק גם בזהות המינית של הנער המתבגר שמצוי בדיסוננס בנוגע לנטיותיו אך אין לו נפש אחת בעולם שאיתה יכול להתייעץ ולהעזר בה (גל אוחובסקי כבר היה עושה לו 'אאוטינג' בעל כורחו). צור בספרו מתכתב עם יצירתו המוזיקלית וכרמלה השכנה העירקית אשר מנפנפת בכפכפי העץ שלה -היא כרמלה משם הלהקה והשיר כרמלה גרוס וגנר , גם וגנר עצמו מופיע פה בתור סרסור רב פעלים בפארפראזה על וגנר המוזיקלי.
צור מתייחס למערכת הצבאית האטומה והצינית (כאשר בועז נקרא לצו התייצבות ראשון ומבקש לראות קב"ן אשר דוחה אותו אלא אם יצהיר על עצמו כהומוסקסואל כשבעצם הנער לא סגור על זהותו המינית ). בעיקר בעיקר והכי חשוב נותן לנו להבין מה זה ואיך זה להיות דחוי וזר בתוך משפחתך בתוך חברתך . איך מרגיש הצד שתמיד מעליבים אותו איך חש נער שפוגעים בו הן חבריו לבית ספר ,סביבתו והוריו איך זה להרגיש כאשר קוראים לך בפומבי 'אוכל בתחת' .
אין פה גורם אשם אחד או צד שרק פוגע כולם פוגעים ונפגעים בעצמם וכולם בסופו של דבר קורבנות . זהו סוג של מעגל סגור שאי אפשר לצאת ממנו אלא כאשר שוברים את שרשרת הקורבנות כפי שאומר הנער המתבגר בועז "כשאתה מת אי אפשר לפגוע בך יותר" וזוהי נקמתו בחברה הסובבת אותו "להשאיר אותם עם כאבם ויגונם" .
הספר רווי בטעויות קטנות שאינן משפיעות על העלילה לדוגמא :שיוך הפנתרים השחורים לאירועי ואדי סליב (שהתרחשו ב 1959 בזמן שהפנתרים פעלו בתחילת שנות ה 70) רכישת חטיף ופחית שתיה במכונה אוט' בתחילת שנות ה70 כאשר בשנים אלו עדיין לא היו מכונות שכאלו בנמצא אבל זה זניח למרות שאישית הייתי מצפה לעריכה יותר הדוקה .
הסוף הוא סוף של מערבון הנער נוקם בכולם בדרכו שלו הן פיזית במי שצריך והן רגשית באחרים אפילו המדינה הסתומה הפסידה חייל קרבי פוטנציאלי שמת סתם כך כאשר היה יכול שנה אחרי ליפול במלחמת יום כיפור ולהיחשב גיבור, אפילו בן דודו התינוק שנולד ביום מותו לא מתחמק מהנקמה ויאלץ לקבל עליו את שמו של בועז מבלי לדעת מה הגורל טומן לו בעתיד (להיות קרוי על שם נער מת).
לי נשארו שאלות פתוחות מה עלה בגורלן של אחיותיו של חנוך שנותרו בוורשה אצל משפחה נוצרית? למה ואת מי שימשה נעל עקב מגף שפיצית בארגז בעליית הגג בביתו של בועז?(האם את אביו שהתברר כבוגד באימו).
לסיכום מומלץ למי שאינו מתחסד ופתוח לקרוא ספר ביקורתי ולהתעמת עם עברנו הלא רחוק והזיוף הרב והעמדת הפנים בכל כך ישראלית שהכל בסדר אשר קיים בחברתנו . לא מיועד ליפי הבלורית והתואר וגם לא עוסק ביפי הבלורית והתואר - ישראל השנייה 'במיטבה' .

בתור אחד שערן הוא האומן המועדף עלי קשה לי להיות אוביקטיבי.
אהבתי כי זה חיבר לי כל מיני דברים מהשירים שלו.
ובלי קשר זה ספר טוב על יומיים גורליים בחייהם של שתי משפחות ישראליות שסבלו קשות מהשואה, על נער המתמודד עם שאלות של זהות ועוד...

בתור ספר ביכורים, זה ספר לא רע. אבל טעון שיפור ...
זה חומר טוב לסיפור שיכול להיות מעניין, מרתק ועלילתי.
אבל לצערי זה לא זה.
יש חלקים שלמים שהספר יורד לרמה של סיפור ילדים.
כשמדלגים על החלק הזה, לא מקבלים הרבה יותר מזה.

אולי במוזיקה "הסופר" הוא יותר טוב מאשר בספרות.