החיה שבבטן, אותה חיה שהזינה את היצירתיות המוזיקלית של <mark>ערן צור</mark>, ואת הטקסטים המעניינים בדרך כלל שכתב לאותה מוזיקה, הופכת לחיה מוזרה למדי כשהיא עוברת למישור הספרותי. הספר עצמו הוא יצור כלאיים מעורפל בין אוטוביוגרפיה לסיפור עלילה בדיוני.
הסיפור הוא על אומן צעיר בתחילת דרכו המגיע מחיפה (או מהקריות?) לת"א, ועל הקורות אותו שם. מי שמתמצא מעט ברוק הישראלי של אמצע-סוף שנות ה-80 מזהה בשנייה כל דמות "בדיונית

נהניתי מקריאת הספר. ל<mark>ערן צור</mark> שפה פשוטה הקלה להבנה לכל אדם. הוא איננו להטוטן של מילים כמו סופרים ישראלים אחרים. אבל ניכר כי יש ממשות מאחורי כל פסקה שהוא כותב. איך נוצרת הממשות הזאת? אני בהחלט לא יודע. יש שיגידו שמכיוון שזה מהין סיפור אוטו-ביוגרפי הממשות היא מובנת מאליה. אך כמה רבים מאיתנו מתהלכים כמתים על פני האדמה הזאת? כמה פעמים עוברת בראש כל אדם בחברה המודרנית מחשבה שהוא לא קיים? לדעתי הממשות ה

איזה ספר חזק !!! מטלטל , מפתיע ומעורר מחשבה .
אני קראתי בלילה אחד ללא הפסקה . הספר לא מיועד לאוהבי הספרות היפה והרומנים המתייפיפים.
<mark>ערן צור</mark> נותן בעיטה עצומה בבטן לחברה הישראלית ומתחשבן עם כל רמז לפרה קדושה , לדעתי בלי להיות מודע לכך .
הסיפור בקצרה מספר על 2 משפחות ישראליות שהחוט המקשר ביניהן הוא עברם המשותף בפולין שלפני מלממת העולם השנייה כאשר אב משפחה אחד שרד את השואה כילד והאב השני עלה לאר