ביקורת ספרותית על אישי - ג'ק ריצ'ר #19 מאת לי צ'יילד
ספר בסדר

---

ג'ק ריצ'ר התעייף.
אולי הוא מרגיש את עצמו זקן. חייו מהרגע שהשתחרר מהצבא בנויים משוטטות ללא מטרה ברחבי ארצות הברית ומהשתתפות באיזו פעולה שמטרתה להציל מישהו - תמיד יש מישהו להציל - כדי שאפשר יהיה להמשיך במצפון שקט ליעד המקרי הבא. אני מניחה שדפוס כזה של חיים היה שוחק כל אדם רגיל עוד הרבה קודם שעייף את ריצ'ר שאינו אדם רגיל, כמובן.

אולי זה לי צ'יילד שהתעייף.
הנוסחה הקבועה שלו מציבה את ריצ'ר מול רשע או רשעים שיש להם פנים, והגנה על אדם שיש לו פנים. צ'יילד לא התפתה - עד הספר הזה, לפחות - לערב את גיבורו במזימות בינלאומיות, בפעילות פוליטית רחבת היקף, ברשעים המסתתרים מאחורי חזית הרשעים הרגילים, ובקורבנות שהם קורבנות המערכת הפוליטית הרגילה.
צ'יילד גם שינה את סגנונו של ריצ'ר. עד כה היתה איזו אישה - לא צעירה מאד, יותר אלגנטית מיפה, אינטליגנטית, כמובן, - שריצ'ר התעניין בה במהלך כל הרפתקאה (התעניין במלוא הכבוד הראוי, כן? גם קוראים שלא אוהבים איתגור לצניעות יכלו לקרוא את הספרים בביטחה...) ובספר הזה הגיבורה צעירה למדי, וריצ'ר הוא הקואוצ'ר שלה, לא המחזר. אין שום מתח מיני בספור הזה.

בזמן הקריאה נדדה תשומת לבי לזוטות לא חשובות. "רוסי, אמריקאי, בריטי וישראלי" - נשמע כמו התחלה של בדיחה סטיריאוטיפית. אפשר להרגיש גאווה על שצ'יילד כלל גם ישראלי בין אלה שיש להם מה לומר על נושאי צבא וביטחון. ואפשר גם להרגיש מבוכה על הקישור המיידי שבין ישראלים לתחומים בטחוניים חשאיים, מכובדים או לא.
צ'יילד הוא אנגלי מלידה. התבטאויותיו כלפי הצרפתים מצדיקות את היריבות ההיסטורית ארוכת הדורות בין שני העמים (יש להוציא מכלל זה את התייחסותו לנשים צרפתיות, כמובן...) הרוסים זוכים לזלזולו, והוא הורג אותם בשלב מוקדם בסיפור. נשארנו עם בריטי ואמריקאי שצ'יילד - כמו שכתוב בספר - חולק להם כבוד. אחרי הכל הם מולדתו המקורית והנוכחית.
והספר? אפשר לקרוא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אישי - ג'ק ריצ'ר #19