ביקורת ספרותית על אישי - ג'ק ריצ'ר #19 מאת לי צ'יילד
ספר טוב

---

"אתה מכיר אותי הרבה זמן. אני לא סולח, ואני לא שוכח" (עמוד 379).

"אישי" (הוצאת זמורה ביתן, 2015) הוא הספר השלושה-עשר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. ריצ'ר, רב-סרן לשעבר בצבא ארצות הברית, אשר שירת כחוקר במשטרה הצבאית, נחשב לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. זה לא מזיק שהוא גם גבר גבוה, גדל גוף וחזק. במהלך שירותו הצבאי לחם במבצע מטרה צודקת ובמלחמת המפרץ. בסך הכל ריצ'ר מנסה לעשות את הדבר הנכון, "רוב הזמן. לפעמים זה עשה לי בעיות, ולפעמים זה זיכה אותי במדליה" (עמוד 107).

עלילת הספר נפתחת לאחר שמתנקש ירה ירייה ממרחק אדיר לעבר נשיא צרפת. למזלו של הנשיא הכדור פגע בקיר זכוכית כנגד שריון שהוצב להגנתו מבעוד מועד. אולם ארגוני הביון בעולם כולו מוטרדים. רשימת הצלפים המסוגלים לירות ירייה שכזו קצרה במיוחד – רק ארבעה שמות ובהם בריטי, רוסי, ישראלי (כן, תתפלאו, ישראלי) ואמריקני. אבל הגנרל הוותיק טום או'דיי מהמודיעין הצבאי יודע שזה בעצם שם אחד, רק אדם אחד היה יכול לעשות את זה. מתנקש ש"היה צלף מלידה. אפילו הצבא הבחין בכך. הוא נשלח לבתי ספר מיוחדים בזה אחר זה, ואז הועבר ישירות לכוח דלתא. שם הוא גיבה את הכישרון שלו בעבודה קשה והפך את עצמו לכוכב, זוהר בחשאיות בין הצללים" (עמוד 24).

ריצ'ר הוא היחיד שיכול למצוא אותו כי הוא היחיד שלכד אותו בעבר. במרדף חוצה גבולות חוצה ריצ'ר את האוקיינוס האטלנטי לפריז – ואז ללונדון (בשונה מרוב ספרי הסדרה שמתרחשים אך ורק בארצות הברית), בה מתקיימת פסגת ה-G8, ארגון המדינות המתועשות. המטרה – ללכוד את המתנקש לפני ש"צלף אמריקאי יהפוך את ה-G8 ל-G4" (עמוד 133). ריצ'ר גם אינו יודע שכוחות גדולים יותר מתנקש קנאי ובודד אורבים בצללים.

אבל אל חשש. לאורך סדרת הספרים מוכיח ריצ'ר כי הוא מכונת מלחמה משומנת היטב. לא מזיק שהוא גם צלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה ולא מהסס ללחוץ על ההדק. "עמדתי בפישוק והרמתי את הגלוק בשתי ידיים, בתנועה קלה וטבעית שכבר עשיתי אלף פעם, ויריתי דרך החרך בג'ון קוט האמיתי, לא בהשתקפות שלו. אבל פגעתי בו בדיוק באותו המקום, במרכז המצח" (עמוד 362). ממש כמו שהמדריכים שלי לימדו אותי בשעתו.

בעברו ניהל ריצ'ר חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני, ובשל כך היה מעורב בפעולות חשאיות רבות. זהו, כאמור, הספר השלושה-עשר בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. ב"אייריש טיימס" נכתב ש"ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו," ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, כתובים בגוף שלישי, וחלקם, וזה ביניהם, בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים. אולם אל יובן לא נכון גם בין הספרים שכתובים בגוף שלישי ישנם כמה הבולטים שבספרי הסדרה (למשל"הצלף").

מדובר באחד הספרים המוצלחים בסדרה (אולי בגלל ריבוי אנשי הקומנדו, המרגלים ושאר המזימות הבינלאומיות). כמי שקרא את הספר הן באנגלית והן בעברית אני מעיד שהתרגום של איה מלמד קולח ונעים לקריאה. לדידי, אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, שהרי הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף הבקי בשיטת ה"שלוף – דרוך – תירה". בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. מזל שצ'יילד כותב מתח טוב באמת, אחרת זה היה בלתי נסבל. מומלץ בחום!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אישי - ג'ק ריצ'ר #19