ביקורת ספרותית על שורף הגופות מאת לדיסלב פוקס
ספר בסדר

---

מר קופפרקינגל, עובד בקרמטוריום בפראג בשנים שלפני המלחמה. שריפת הגופות מתאימה לאמונתו בחיים שלאחר המוות כפי המתואר בבודהיזם הטיבטי וכפי שבא לידי ביטוי ב'ספר המתים הטיבטי'.

אבל בניגוד לעיסוק המזוויע, או אולי דווקא בגללו, מר קופפרקינגל הוא דמות נלעגת ביותר, שטחית, קלישאתית, כאילו חביבה ואווילית, אבל בעצם מאוד מעוותת. מר קופפרקינגל הוא למעשה גרמני המתגורר בפראג, והשתלטות הנאצים על צ'כוסלובקיה מתאימה לו כמו כפפה ליד, ולא רק מבחינה אתנית. מה שעושה את הסיפור למחריד הוא העובדה ש'אשתו השמימית', כלשונו, היא יהודייה וילדיו אם כן, חצי יהודים.

האמת היא שלפי השם של הספר תיארתי לעצמי שמדובר בספר שאי אפשר להישאר אדיש אליו, בפרט שנכתב עליו שהוא אחד מיצירות המופת של המאה העשרים. בפועל, הקריאה לא התרוממה מעל גובה מסוים. יש המון חזרות והעלילה מתקדמת לאיטה. רק הפרקים האחרונים משמעותיים. כמובן שיש בספר מן הגרוטסקי והמוריבידי, אבל בעיני היצירה לא מצליחה להגיע לספרות מופת. האחרית דבר נחמדה ומחכימה, אבל אני מעדיף ספרים שהקריאה לבדה מאששת את טיבו של הספר, בלי צורך להסברים מפולפלים מתוך אחרית הדבר.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על שורף הגופות