ביקורת ספרותית על שורף הגופות מאת לדיסלב פוקס
בזבוז של זמן

---

הספר נחשב לאחת היצירות הנחשבות של תחילת המאה ה- 20.
עובדה זו בתוספת השם המסקרן, והרשום על הכריכה עוררה סקרנות
מצד חברתי, אשר המליצה לי לקראו (לפני שהיא בעצמה קראה).
המלצתה נרשמה.
כמה זמן לאחר ההמלצה, סיפרה חברתי כי היא הביאה את הספר מהספרייה,
ומאד התאכזבה. סתם ספר, אמרה. הזוי, דוחה, לא ראוי לקריאה.
איני יודעת למה האי ההמלצה החמה לא עבדה עלי הפעם.
עדיין רציתי לקרא את הספר.

הספר הוא נובלה. ספר קטן (קצת מעל 100 עמודים).
הכתיבה ייחודית. עד כה לא נתקלתי בצורת כתיבה שכזו.
הסופר חוזר על אותם השורות, הפסקאות שוב ושוב ושוב.
בראשונה כשנתקלתי בדבר, חשבתי כי נפלה טעות דפוס, שלא נעשתה הגהה טובה
לספר. כשהעניין המשיך, תהיתי באם המתרגם תרגם את הספר בעבור דיסלקטים?
בקיצור לקח זמן להתרגל לעניין שקטעים שלמים חוזרים על עצמם, לעתים מילה במילה,
לעתים בשינוי קל. הרגשתי שאפשר לדלג עם פסקאות כי במילא תתקשה לפספסן,
הן יופיעו שוב. לא פעם הרגשתי שדי, הבנתי את הפואנטה, עבור הלאה!
הספר אירוני, מין הומור שחור? ביקורת על הנעשה בצ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השניה.
הגבור הראשי סתום והזוי, כחלק מסמליות הרבה שבספר.
ללא ספק אפשר לשבת ולהתפלצף רבות למה התכוון "המשורר", וזה גם אשר נעשה בסוף
הספר. דברי ה...שהיו ארוכים ומשעמים מכדי להינות מהם.
לעוסקים, מתעניינים בספרות כמדע - כדאי להכיר את הספר בגלל יחודיותו.
לקהל הרחב, לקוראים הקוראים לשם הנאה? - כדאי לוותר!

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על שורף הגופות