סיפור די קצר וקריא שנקרא בנשימה אחת כמעט על פריז של פעם... לפני המלחמות.
סיפורה של אלמנה אחת שמסרבת להיכנע לרוע הגזרה של נפוליאון להחריב את הבית שלה לצורך בניית שדרה ענקית ומודרנית.
היא מתחילה בכתיבת מכתבים לבעלה שנפטר עשר שנים קודם ועל ידי כך מגוללת בפנינו את סיפור חייה איתו ואז גם בלעדיו.
אני דווקא לא מאלה שהתאהבו בפריז בעקבות הספר הזה או התמלאו געגועים אליה. מבחינתי הסיפור הזה היה עדיין יפה אם היה מסופר גם על כל מקום אחר בעולם. בית זה בית...אנשים זה אנשים והיופי בספר הזה הוא הדמות לדעתי ואופן הכתיבה.
בספר לא ארוך עדיין הצלחתי להתחבר לגיבורה ולהישאב לסיפור חייה.
את הספר סיימתי בפחות משבוע ואני מאמינה שיהיו כאלה שיסיימו אותו גם ביום אחד.
בהחלט שווה את ההשקעה
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
