• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

מאת טטיאנה דה רוניי

הביקורת של יפה

תמונה של יפה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

מאת טטיאנה דה רוניי

הביקורת של יפה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של יפה
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2015
הקודמת
חיית טוטם
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“אני די משוכנע שהספר הוא אחד הטובים שקראתי - הקצב שלו ועומק הרגשות קושרות, אותנו הקוראים, יחד בחוויה”

10/12
ביקורות על הבית שאהבתי
הבאה
טופית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•1 דקות קריאה

ספר נחמד שונה מהקודם שכתבה "המפתח של שרה". בפקודת נפוליאון בשנת 1860 הברון אוסמן מתחיל בשורה של שיפוצים גדולים שישנו את העיר פאריז לחלוטין.
באותן שנים הוחלט להפוך את פריז לעיר מודרנית ולכן היה צורך למחוק ולהרוס את כל בתיה הישנים, שינוי שמחק גם דורות של הסטוריה מבנית.
בעיצומה של כל המהומה הזו ניצבת רוז שעומדת מנגד ומסרבת להרס בית משפחתה שעמד על תילו מדורי דורות. כולם מסביבה עוברים לבתים חדשים אך היא איתנה בדעתה
שלא להתפתות לכסף ולהתפנות.
היא אותבת מכתבים לבעלה ארמן שאותו אהבה מכל וכל והוא בעולם המתים כבר עשר שנים. בכתיבת המכתבים הללו היא בעצם מתמודדת עם המצב ודרכם אנחנו הקוראים גם לומדים להכירה.
ספר מסקרן על תקופה שהיתה ואיננה, על התמודדות של תושבי פאריז עם השינויים שעוברים עליה.
ספר שונה אך מעניין מאד על חברות אמיצה והדוקה לעיתים יותר ממשפחה ביולוגית.
סך הכל ספר קצר שסיימתי בתוך יומיים וממליצה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של מירית
מירית
3קוראים|גיל ממוצע58|100%נשים

על המבקרת

תמונה של יפה

יפה

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
207 ביקורות•4 נבחרות•805 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יפה
יפה
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות207
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה805
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית97ספרות מתורגמת80מתח ריגול והרפתקאות6

דיון על הביקורת

2 תגובות
מירב ל
מירב ל•לפני שנה

תודה על ההמלצה. זו היתה דמות אמיתית? ביוגרפיה של סרבנית פינוי בינוי הראשונה ? :-)

מירית
מירית•לפני שנה

ביקורת יפה לספר מסקרן.

המפתח של שרה שלה השאיר עליי חותם, ספר עוצמתי.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של יפה

שמור אותי בלב שלך

שמור אותי בלב שלך

שרית ישי-לוי

שרית ישי לוי יודעת לכתוב והיא סוחפת בכתיבתה. לא רוצה להשוות ספר זה לקודמיה שכן כל ספר הוא בפני עצמו.
נטע עיתונאית נשואה למיכאל איש תקשורת מצליח מאד כ-25 שנה אמא ליולי והמשפחה מתגוררת בתל-אביב.
משבר אמצע החיים תופס אותה מנהלת רומן מחוץ לנישואיה דבר המתגלה לבעלה והוא מחליט לפרק את הנישואים. הבן יולי שכלל אינו
יודע על בגידותיו של אביו מאשים את אמו בהרס המשפחה.
נטע שנהנתה ממנעמי החיים מאבדת את עבודתה העיתונאית, את בעלה ובנה מחליטה להתרחק מהכל ויוצאת למסע חיפוש אחר בנה שנעלם ובעצם גם חיפוש עצמי.
המסע שלה מתחיל בפאריז בדירתו של חברה ז'אן בטיסט שהיה בחייו הנפש התאומה שלה עד למותו בגיל צעיר. בצעירותם חיו חיים פרועים עד לנישואיה למיכאל. גם בפאריז אליה ברחה הבדידות חנקה אותה היא חזרה ונסעה עם איש מוסד לקהיר לחפש את בנה, שם כמעט ועלה בחייהם. פיסת מידע אודות בנה ששהה באי יווני מזניקה אותה לאי שם היא תוקעת יתד למשך שנה. כאן היא מתקלפת לגמרי ועושה חשבון נפש לגבי חיי הנוחות שחיה, הזיוף שבהם ומערכות היחסים, אם זה מערכת היחסים עם הוריה, אחיותיה סיגל וגליה שהן העוגן שלה, בני זוגה, ובינה לבין בנה יחידה יולי.
כאן באי היא חווה במלוא העוצמה את הבדידות הקשה אליה נקלעה ומתוך כך גם מתאהבת בניקו המקומי והעניינים לאט לאט מתבהרים לה.
אחרי שאוגרת כוחות חוזרת לארץ ומתעמתת עם מיכאל ועם הסביבה על כל מה שניגזל ממנה.
הכתיבה עצמה יפה ומותחת אם כי הרגשתי שיש חזרה על דברים וכמובן הסוף המפתיע.
בסך הכל הספר הוא כמו חץ בלב. בימים טרופים אלו עם חדשות רציניות וכבדות היה לי כייף להתרגש מהמסע והפכחון.
"יש אנשים שנרטבים מהגשם
ויש אנשים שמרגישים את הגשם" ניקו לנטע כתפס אותם הגשם באי.
ממליצה

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•יפה
הילדה האנגלייה האבודה

הילדה האנגלייה האבודה

ג'וליה קלי

אוהבת ספרים שמביאים הסטוריה דרך סיפור. זהו סיפור כואב על נשים חזקות, אמיצות וגיבורות שהתגייסו לטובת העורף ואף נאלצו להחליטה החלטות הרות גורל.
סיפור על הורות, דיעות קדומות ושיפוטיות בתקופה לא פשוטה כלל. טעויות הרות גורל עם כל ההשלכות ופצעי הילדות של אותם ילדים שנשלחו מהוריהם למשפחות אחרות ולמקומות רחוקים עקב ההפצצות הגרמניות בבריטנה במלחמת העולם השניה.
בספר יש גם אהבה גדולה, אמפתיה והכלה.
כתוב בגוף שלישי מפי הגיבורים בכתיבה סוחפת ומרגשת אם כי ההתחלה היתה נורא איטית ובהמשך הסיפור קיבל תאוצה ואי אפשר היה להורידןו מהיד.
ויו נערה קתולית מליברפול פוגשת בחור בשם ג'ושוע שהוא יהודי ואחרי שתי פגישות מגלה שהיא בהריון. זו תקופה שהיתה בושה גדולה ולכן ההורים מחתנים אותם בחופזה.
ביום החתונה החתן שלא רצה ולא היה מוכן כלל להיות אבא מקבל הצעה להגשים את חלומו כנגן ג'אז ולמרות התנגדות הוריו הוא פשוט נעלם ונוסע מעבר לים.
ויו נאלצת להמשיך ולגור בבית הוריה, לסבול את אימה האיומה ויולדת את בתה מגי לה מקדישה את כל כולה.
הכומר מציע להעביר את מגי למקום בטוח ולמשפחה אמידה שתאמץ אותה לתקופת המלחמה, ויו מתנגדת בתחילה אך עם הזמן מסכימה ומגי נשלחת למשפחה תומפסון העשירה.
בינתיים גם ג'ושוע חוזר לבריטניה ומתגייס לחיל האויר המלכותי ומנסה אט אט לחזור ולחדש את קשריו עם משפחתו. ויו ממשיכה את חייה ללא בתה אך מקפידה כל חודש בחודשו לנסוע ולבקר אותה עד שההפצצה מגיעה גם למקום מגוריה של מגי. עוד טרגדיה שנופלת על ויו שגם לא מוצאים כלל את גופות המשפחה בכלל וגופת ביתה בפרט.
היא מוצאת עבודה כדוורית ובאחד הימים בתוקף עבודתה היא נתקלת במשפחת לווינסון משפחתו של בעלה הנוטש וסביה של בתה מגי. מכאן מתחיל קשר אמיץ של חיבור למשפחה הזו ואף חיבה גדולה.
עם מותו של הכומר חלה תפנית בעלילה. ויו הולכת ללוויה ושם פוגשת אשה המקורבת לכומר ונחשפת לסוד שישנה את חייה.
ספר נפלא ומרגש.
ממליצה בחום.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
החנות למכשירי כתיבה בטהראן

החנות למכשירי כתיבה בטהראן

מרג׳אן כמאלי

ספר מדהים!
רומן הסטורי משובח על ימי המהפכה של אירן ב-1953 עת היתה דמוקרטית ועד לארה"ב בימינו.
ספר שנותן לך הזדמנות לקבל את הניחוחות של האימפריה בת 6000 שנה,מאפייני המקום המרתק עם ניחוחות ומאכלים מהמטבח הפרסי המיוחד.
ספר המלמד על פוליטיקה, יריבות בין השאה ומשטרת הצללים שלו ועד ההפיכה הדתית וחזרתה של אירן לתקופת האבן.
האהבה בספר היא אהבת אמת והגורל האכזר שהתערב והפריד בין האוהבים ל-60 שנות ניתוק.
אהבתי ונהניתי מכל רגע ורגע. החנות למכשירי הכתיבה שם קורה הרבה והיא חלק מכריע בגורל הדמויות.
רויה אוהבת מאד ספרים, נערה חולמנית שמבלה המון בחנותו של מר פח'רי האדיב והשקט. הוא בוחר לה ספרי שירה בעיקר של המשורר הפרסי רומי מהמאה ה-13 והוא גם עוקב אחר הניצוץ בעיניה כשנכס לחנותו עוד לקוח אהוב עליו, בהמן שגם הוא אוהב שירה וגם פעיל פוליטי. הוא עושה ביניהם הכרה ואף עד לניצוץ האהבה ביניהם.
הם מבלים וחולמים על עתיד משותף למרות התנגדות אימו של בהמן. היא לועגת לה בכל הזדמנות ולמרות הכל בהמן לא מוותר והם מתארסים.
ביום שהם קובעים מקום מפגש כדי לערוך את טקס החתונה פורצת המהפכה באירן ומתחילות מהומות בכיכר.
רויא מחפשת אותו ולא מוצאת במקום המפגש ומאותו יום הוא נעלם מחייה.
שבורת לב מחליטה לעזוב לקליפורניהל ללמוד ושם היא ממשיכה את חייה ומוצאת אף אהבה.
באופן מפתיע ולא צפוי פוגשת לאחר שישים שנה אדם שמפגיש אותה עם בהמן שגם נמצא בארה"ב. מכאן הסיפור מתחיל ועובר מהעבר ולהווה עד לסופו המרגש.
לרויא שחייתה עם שאלות רבות יש סוף סוף הזדמנות לשאול את אהובה מהעבר מה קרה בדיוק ביום המפגש? שאלות ששאלה את עצמה תקופה ארוכה כדי שתוכל לסגור מעגל. הרי במשך כל חייה חשבה עליו יום יום ולא שכחה אותו אף לרגע ועדיין אהבה אותו. האם גם הוא חשב עליה?
סיפור בלתי נשכח שכדאי לקרוא ולהכנס למדינה שנפלה בידי משטר חשוך ואפל שבימים אלו במלחמה עם מדינתינו האהובה.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
אוספת הצדפות

אוספת הצדפות

קרסטי וויט

קטרינה נולדה בכפר קטן בסקוטלנד למשפחה עניה שעיקר פרנסתה היא איסוף צדפות.
האם נפטרת בלידה ועיקר העול נופל על קטרינה. האב מתחתן בשנית, וקטרינה מחליטה לעזוב את הבית ולעבור לעיר הגדולה גלזגו.
בעיר הגדולה היא מתחזה לנערה בת שש עשרה שבפועל היא צעירה בשנתיים. מוצאת עבודה במשרד עורכי דין ואת שכרה היא שלחת לאביה ומשפחתה בכפר.
התקופה היא ערב מלחמת העולם הראשונה כאשר כל הצעירים והגברים הכשירים מגוייסים, תקופה קשה של אובדן ועוני. היא עוזבת את מקום העבודה ומתגלגלת עם
אפיית פשטידות וניהול דוכן אוכל אשר בעקבות הצלחה גדולה בנושא היא פותחת מסעדה מצליחה. בנוסף מגדלת את בנה של אחותה ולאחר תלאות ובגידות גם מוצאת אהבה.
בסך הכל ספר נחמד וזורם.
ממליצה

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
עד שהגשם יחזור

עד שהגשם יחזור

סלעית שחף פולג

סיפור שנפרש על פני שלושה חודשים בלוח השנה העברי, שלושה חודשים קריטיים אלול חודש הסליחות, תשרי שנה חדשה עם התחלה ותקוה, חשוון חודש גשום שמנקה את כל הלכלוך שהצטבר במהלך השנה.
בכפר קטן בעמק יזרעאל מחכים לגשם כבר המון זמן. ישנה בצורת ארוכת שנים. משבושש הגשם להגיע הכפר שינה את פניו ובאין מים הדבר פוגע בחקלאות, אז נפתחו הרחבות שמשכו אליהם תושבי חוץ.
אנשי הכפר הוותיקים מזלזלים בהם וקוראים להם בהתנשאות "עירוניים".
האחיות גלי ויעלי בנשות משפחת שטיימן משפחה שורשית וותיקה עוזבות את הכפר שלא לחזור אך נסיבות חייהן מחזירות אותן חזרה וכל אחת מסיבותיה היא.
זהו סיפור ישראלי נחמד על שתי אחיות שחלמו בגדול שהן הולכות לכבוש את העולם, אך הן מובסות וחוזרות בתחושת כשלון ומעלות סודות וטינות ישנות.
ככל שהסיפור נמשך ישנו רמז על סוד אפל בקרב תושבי הכפר בדמות צללים. כל הרוע של האנשים יוצא החוצה. בגלל הסוד הכפר נענש.
מבנה הספר הוא שכל פרק מובא מנקודת מבט של אחת מהדמויות העיקריות ומציג נקודת מבטו מעניינת.
העלילה נעה קדימה ואחורה בזזמן ונעה בין הדור הצעיר (האחיות) לדור המבוגר סבא יוסקה וסבתא סופי עם הבלחות לדור ההורים שהוא די מנותק (ענתי ובנצי).
העלילה מתוחכמת, יש המון מצוקות וצרות על הגיבורים שבלאו הכי אומללים ולהעמיס עליהם עוד ועוד סבל עד לנקודת הזבירה.
הדמות שאהבתי זו הדודה שובת הלב שיוצרת עגורים מנייר אוריגמי.
נראה שהסופרת מושפעת ממאיר שלו וכאן שוחטת פרה קדושה (חלום ההתיישבות) שאט אט הולך וננטש בתהליך מייאש.
הספר סחף אותי ומעורר מחשבה אם כי טורדנית מאד.
ממליצה.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
הלבד הגדול

הלבד הגדול

כריסטין האנה

ספר מטלטל שעוסק בנושאים רבים. ארנט אולברייט נלחם בויאטנם ואף נפל בשבי. חזר הביתה מצולק נפשית. שירתתי במרפאה שטיפלה בהלומי קרב והנושא
הזה קרוב לליבי. המשפחה לא מתפקדת ויום אחד מקבל בשורה שחברו לקרב שמת הוריש לו חלקת אדמה באלסקה הרחוקה. האיש היה חולה בפוסט טראומה שבשנות
השבעים לא ידעו לטפל בה ולעבור לחבל ארץ שרוב חודשי השנה הוא חורף (תשעה חודשים) וחושך במשך 18 שעות ביום לא מיטיב עם חולים אלו. אבל מי ידע.
הסופרת ביד אומן מתארת את הטבע היפה ששלח אותי לראות את כל סרטי הטבע על אלסקה שנהניתי בנוסף לספר. המשפחה מתחילה חיים חדשים באלסקה עם ביתם בת
השלוש עשרה. לני משתלבת בבית הספר, אמה מתחילה להשתלב בעזרת חברותיה ולומדת לבשל, לשמור מאכלים לקראת החורף הקשה ומגדלת גינת ירק ומשק חי כמו
שאר המתיישבים האחרים. ארנט פורח, בונה את ביתם וככל שהחורף מתקרב הזאב שבתוכו יוצא החוצה ומתחילה מסכת של אלימות קשה כלפי אשתו ובתו ובהמשך מסתכסך
גם עם שאר הנפשות בקהילה.
בספר ישנן סצינות אלימות קשות אך יחד עם זאת הקהילה באה לעזרת האם והילדה שאף מוצאת אהבה.
ממליצה לקרוא ולהנות ממקום שלא כולם מבקרים בו.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
הצמה

הצמה

לטישיה קולומבני

ספר מתוק וקצר על שלש נשים משלש יבשות.
שלש נשים- שלושה עולמות
שלש נשים - שלשה מעמדות
שלש נשים - מנטליות שונה
שלש נשים - שלושה גורלות.
הסופרת עשתה עבודת מחקר מדהימה וכותבת על שלש נשים מרקע שונה ומה שמאחד ומקשר ביניהן הוא הנחישות, האומץ ודבקות במטרה.
סמיטה ההודית - גרה בכפר הודי ממעמד הכי נמוך בהודו, חיה מחוץ למערכת. נולדה לחיי אומללות כמו אמה, סבתה. היא מנקה שירותים בחצרות הבתים בידיים חשופות וחולמת על עתיד אחר לבתה. היא שולחת אותה לבית ספר שם הילדה חווה אלימות ולכן היא מחליטה לקחת את גורלה בידיה ובורחת עם הילדה (משאירה את בעלה בכפר) למקום אחר בו חייה יהיו משופרים יותר.
ג'וליה - חיה בסיציליה ועובדת מגיל שש עשרה במפעל לפיאות של אביה. האב עובר תאונה קשה, ג'וליה מגלה שבית המלאכה נמצא בפשיטת רגל ולכן עושה הכל לשקמו למרות הקשיים שמציבה משפחתה.
שרה - עורכת דין מצליחה מקנדה, אמא לשלשה ילדים. קרייריסטית שמשקיעה בעבודתה ומסתירה מחבריה לעבודה את חייה האישיים. חווה אפליה במשרד על רקע מחלתה (סרטן) ועוזבת כדי להבריא.
שלש נשים הקשורות אחת בשניה מבלי דעת כמו צמה שתעבור דרך שלושתן ותסגור מעגל שיתגלה בסוף.
ספר שריגש אותי במיוחד. כל פרק מוקדש ומסופר ע"י אחת הנשים.
ספר קצרביותר וחבל...הכתיבה מושלמת, כתובה ברגישות רבה, סיפורי החיים מרתקים.
מעורר השראה שכמה שהחיים קשים אסור לאבד תקוה לעולם.
ממליצה בחום רב.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
אחותי והים

אחותי והים

דונטלה די פייטרנטוניו

ספר המשך לספר "אמא של הים". אותן דמויות מהספר הקודם שכבר בוגרות. הגיבורה היא מרצה לספרות באוניברסיטה. עזבה את משפחתה ואת עיירת הולדתה שהכילו זכרונות לא מאושרים. בעקבות אסון חוזרת לעיירה אל אחותה אנדריאה ואל הסודות האפלים של משפחתה.
הספר נע בין עבר והווה.
ספר על שתי אחיות שהן הפכים גמורים. אחת שמצאה מזור בלימודים והתפתחה למרצה לספרות ואילו אחותה שצעירה ממנה לא למדה ולא מימשה את עצמה. אחיות ששונות אחת מהשניה אך משלימות אחת את השניה. אחת חופשית ונוטה להסתכן והשניה שקולה ויציבה.
אנדריאה יולדת בן וקוראת לו בשמו של אחיה המת.
ספר קריאה ומדכא .
אישית אהבתי את הספר הקודם "אמא של הים" שגם הוא לא קל.

לפני שנה•יפה
אמא של הים

אמא של הים

דונטלה די פייטרנטוניו

ספר שהוא פנינה ומנגד נותן בוקס בבטן.
ילדה בת 13 מוחזרת להוריה עם מזוודה ובה ארוזים כל חייה הקצרים. מרגע שמצטרפת למשפחתה הביולוגית שהיא עניה מרודה נקלעת לחיים שונים מאלה שחיה עד כה.
בביתה הקודם היה לה חדר משלה, חיי שפע וכאן בבית הדל אפילו אין לה מיטה משלה ולכן חולקת אותה עם אחותה שעדיין מרטיבה במיטה. אין לה שם. במשפחה מכנים אותה "זאתי". צוחקים עליה. על מנת לקבל פת לחם חייבת לעזור בתחזוקת הבית ולטפל באחיה התינוק ועוד. היא נכספת לחברתה פטריציה, ומתחננת לחזור לביתה הקודם ולאמה המאמת שכביכול חולה ואולי כדאי לה לחזור ולטפל בה. היחידה שרגישה אליה היא אנדריאה שחולקת איתה מיטה והן נקשרות אחת בשניה.
היא מצטיינת בלימודה וזוכה לפרסים ולהכרה.
העלילה מרתקת ומכאיבה מאד. ספר שיש בו נושאים רבים כמו אמהות , חברות, בגידה, השרדות, נטישה ונפש מעורערת ומצולקת מכך.
ילד זה לא חבילה עוברת. ילד זקוק לאהבה ולסביבה תומכת.
ספר מרתק, עשיר בתובנות ומעורר מחשבות אם כי לדעתי קצר ביותר.

לפני שנה•יפה

ביקורות נוספות על "הבית שאהבתי"

הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

"...אבל אני
אוהב להיות בבית
עם התה והלימון
והספרים הישנים..."

בית זה כל כך הרבה יותר מדירה. את הדירה של ההורים שלי, נניח, יש לי את כל הסיבות לשנוא: הסביבה הלא נחמדה, השכנים מעלינו שבורכו בשמונה ילדים היפראקטיביים, השמש שלא מצליחה להיכנס לחדרים ומחייבת אור חשמל קר ומדכא כל היום, בכל עונה, ועוד לא מעט סיבות מוצדקות לחלוטין לשנוא את ששת החדרים הללו.

אבל את הבית הזה, הבית שבו גדלתי, שאילו הגעתי לראשונה בגיל כמה ימים ועד היום לא עזבתי – הבית הזה הוא התפאורה האמיתית של ילדותי, של כל חיי עד עכשיו בעצם.
הבית הזה שכמעט כל קירותיו מצופים ארונות ספרים, ובמטבח יש תמיד תמונות על המקרר וסירים על הגז, ובמרפסת עציצי גרניום ולפעמים שאריות מקרשי הסוכה – תלוי מתי יוצאים אליה – הבית הזה הוא תבנית נוף מולדתי. הוא עשוי מזכרונות.

אז לא אכפת לי עד כמה השמש נכנסת אליו או לא, ומה יהיה עם האספקה המתמדת של השכנים מעל. הבית הזה בשבילי הוא מודל לחיקוי. בית זה כל כך הרבה יותר מארבע קירות.

אהבתי מאד את הספר הזה. הוא כאילו דיבר מתוך גרונה של קריקטורה בת ארבעים, חמישים או שבעים. ככה אני אתגעגע לבית הזה. ככה כל מרצפת תעיר בי זיכרון.

קראתי על רוז שמתחבאת במרתף של הבית שהיא אוהבת - כל כך אוהבת עד שלא אכפת לה למות שם לבד, בחושך, במרתף ורק לא לעזוב אותו - ולא יכולתי להימנע מההשוואה למגורשי גוש קטיף.
גם אצל רוז וגם אצלם זו היתה הוראה מהשלטונות, מגוף רשמי וגדול עד שאין לך סיכוי אפילו להתמודד מולו. בשני המקרים הציעו פיצויים כספיים – כאילו שכסף יכול להוות תחליף לזכרונות.

ספר נפלא. כתוב ברגישות. משלב דיבור בגוף ראשון הווה, עם זכרונות עבר ומכתבים ישנים – שילוב מדהים ונוגע. מומלץ לסנטימנטליים, למתגעגעים, ולכל המאוהבים בביתם...

" הבית דומם ודומעים חלוניו
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו-
וביתו לא יכול להכיר..."

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קריקטורה
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

פריס, הו פריס.
לאורך כל הקריאה מצאתי את עצמי תוהה אם הספר היה תופס אותי באותה מידה לו היה מתרחש באמסטרדם, או חלילה בברצלונה או אפילו תל אביב.
האם הספר רלוונטי בכלל לדורנו שמחליף דירה כל עשור או פחות ?
תראו לי בית אחד שדורות על גבי דורות של אותה משפחה גרים בו.
ואולי בזכות העובדה שכבר אין דברים כאלה, הספר מקסים.
רומנטי ? כן. צפוי ? מאוד. פריס ? לא מזיק ולבטח מועיל.
בשורה תחתונה. מומלץ לפני נסיעה לפריס. או אחרי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שמוליק
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

סיפור די קצר וקריא שנקרא בנשימה אחת כמעט על פריז של פעם... לפני המלחמות.
סיפורה של אלמנה אחת שמסרבת להיכנע לרוע הגזרה של נפוליאון להחריב את הבית שלה לצורך בניית שדרה ענקית ומודרנית.
היא מתחילה בכתיבת מכתבים לבעלה שנפטר עשר שנים קודם ועל ידי כך מגוללת בפנינו את סיפור חייה איתו ואז גם בלעדיו.
אני דווקא לא מאלה שהתאהבו בפריז בעקבות הספר הזה או התמלאו געגועים אליה. מבחינתי הסיפור הזה היה עדיין יפה אם היה מסופר גם על כל מקום אחר בעולם. בית זה בית...אנשים זה אנשים והיופי בספר הזה הוא הדמות לדעתי ואופן הכתיבה.
בספר לא ארוך עדיין הצלחתי להתחבר לגיבורה ולהישאב לסיפור חייה.
את הספר סיימתי בפחות משבוע ואני מאמינה שיהיו כאלה שיסיימו אותו גם ביום אחד.
בהחלט שווה את ההשקעה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

אני אוהב שאוסף הספרים שלי (כאלפיים ספרים) הוא מקוטלג, מעבר לאתר סימניה, גם בכך שאני יודע על איזה מדף נמצא כל ספר. אני אוהב לקרוא באופן חופשי ואומר בלי לתכנן אלו ספרים אני הולך לקרוא בחודש הקרוב אלא פשוט למצוא ספר ולקרוא אותו בתקווה שהוא יהיה באמת מספיק מעניין (כמו שחשבתי כשקניתי אותו) שאני לא אפזול לכיוון אחת מערימות הספרים שמחכות לי ולשמחתי יש לא מעט והרשימה מתארכת כל הזמן.

בזכות הקיטלוג שאני עורך ומקפיד להכניס כל ספר שאני רוכש לרשימה הנכונה שלו, אני יכול להקדיש תקופה מסויימת לנושא מסויים ככל העולה על רוחי. בתקופה האחרונה אני נמצא בצרפת (לא פיזית אלא רוחנית) ולומד לאהוב אותה מחדש ולדעת עליה דברים שלוא דווקא סיפרו לי במשפחה שלי שעלתה לארץ מפאריס. אני בדרך כלל לא אוהב לקרוא ספרים כמו הספר הזה, "הבית שאהבתי". אני נמנע מספרים שמשאירים משקעים, כי לדאבוני החיים מספיק רוויים גם כך. קראתי את הספר הזה בעניין רב, כי לא ידעתי שבתקופה של נפוליאון השלישי פאריס שורטטה מחדש ולא מעט אנשים שגרו באותם רחובות שעברו שינוי סבלו על בשרם.

אני כמובן שלא אגלה לכם את סוף הספר אבל אומר לכם שהעלילה משולבת בכל מיני מכתבים שקשורים לחייה של אותה אישה שעליה מסופר שאהבה את הבית שבו העבירה את מיטב שנותיה. הסופרת שכתבה את הספר הזה כתבה גם את "המפתח של שרה", אני לא יודע אם אני אקרא גם את הספר הזה אבל אני יכול לומר לכם שאם לשפוט לפחות את העבודה שלה עם "הבית שאהבתי" יש לה כישרון לא רק להחיות תקופה אלא להיכנס לרגשותיה של אישה. בעיניי זה מדהים.

כהמשך לספר הזה בחרתי לרכוש את "המשיסה" של אמיל זולא, לשמחתי מצאתי את הספר שלו דיי בקלות למרות שהספרים שלו הם לדעתי סוג של זן נכחד, אני בספק אם מוצאים לנכון להוציא אותם במהדורות חדשות אבל אם אתם אוהבים לקרוא ספרים באווירה צרפתית ולוא דווקא על הנושא הספציפי הזה, אני ממליץ לכם בחום לעקוב אחר הקטלוג של הוצאת הספרים "נהר" של ראובן מירן, מי שמגדיר את עצמו פרנקופיל ועושה עבודה נפלאה. גם בימים לא פשוטים אלה אני בוחר לסיים את דבריי באמירה: Viva La France !!!

לפני 5 שנים•אהוד בן פורת
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

ספר נחמד על פריז, צרפת, שנת 1860. בפקודת נפוליון השלישי החל הברון אוסמן
בתוכניתו להרחבת הכבישים, השדרות והרחובות בפריז, כדי להפכה לעיר מודרנית
עם שדרות רחבות, מוארות ומנוקזות היטב, כיאה לעיר חדשה ומודרנית.
לצורך כך נדרש להרוס בתים רבים, חנויות, בתי עסק, בתי מלון וגנים,
דבר הגורם לשברון לב ומפח נפש לתושבים הנפגעים, גם אם מפצים אותם בסכום כסף כזה או אחר.
הסיפור הוא על אישה אחת, רוז בזלֶה שסירבה להתפנות מבית משפחתה שהיה מועמד להריסה.
הספר מסופר כהתכתבות בין רוז לבין בעלה המנוח, ארמן.
קצב האירועים איטי לטעמי, לעיתים אף משעמם.
נושא הספר מעניין. שופך אור על אירוע שלא הכרתי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תמי
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

תענוג של ספר! נהניתי מכל רגע , קראתי לאט לאט שלא ייגמר לי התענוג 
ספר שכתבה אותה סופרת שכתבה את "המפתח של שרה" המדהים. הספר הזה שונה לחלוטין מספרה הקודם אבל גם כאן הכתיבה מצויינת, הקריאה זורמת והלוואי ויתרגמו עוד ספרים שלה.
מסופר על רוז, אישה אמיצה, בשנות ה- 60 לחייה, שלא מוותרת על רצונה ונלחמת על זכותה להישאר בביתה הישן בפריז שנהרסת לקראת הפיכתה לעיר מודרנית.
הסיפור מתרחש בפריז בשנת 1860, כאשר הברון אוסמן מבצע את הנחיית נפוליאון השלישי ומתחיל להרוס אותה במטרה להפוך אותה לעיר מודרנית.
כל העיר נהרסת, בתים, שכונות, היסטוריה שלמה עומדת להיעלם. גם ביתה של רוז עומד להיחרב. רוז מחליטה להילחם בהוראה להרוס את ביתה. הבית שבו היא גרה היה של בעלה ולפני כן של אביו ושל סבו. כל 40 שנות חייה האחרונות עברו בבית הזה. היא מסתתרת במרתף וכותבת מכתבים לבעלה האהוב שנפטר ממחלה. במכתבים היא מספרת לו על הכוונות של הברון, על מלחמתה בשלטונות, על מחשבותיה, על רגשותיה ועל כל קורות חייה וחושפת בפניו סוד גדול שלא גילתה לו בחייו.
המכתבים כל כך מרגשים. האהבה של רוז לבעלה היתה ועודנה כל כך עזה. היא מספרת איך הם הכירו, איך הכירה חברות חדשות לאחר שנפטר (מוכרת פרחים וברונית), על הידיד שלה, על בתה ובנה.
אגלה לכם שגם הסוף של הסיפור היה "וואו" בעיניי.
זה רומן על אהבה, חברות, נאמנות ואומץ. ממליצה מכל הלב לקרוא את הספר הזה!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•תושיק
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

הבית שאהבתי הוא מכתב אהבה לבעל מת ולפריז הישנה, ​​לפני שהקיסר נפוליאון והברון האוסמן השלימו את מאמצי המודרניזציה המסיבית שלהם בעיר פריז ב -1860.
מהמרתף של הבית הריק שלה כותבת האלמנה רוז בזלת וידוי ארוך על החינוך, נישואין, ילדים, חברויות והטרגדיות שלה. ביתה של רוז מתוכנן להריסה והיא מסרבת לעזוב.

“הבית שאהבתי” סיקרן אותי.
אהבתי מאוד את “המפתח של שרה”.
זהו ספר שונה מהמפתח של שרה. אין הספר עוסק בסיפורה של ממשלת צרפת השולחת אזרחים יהודים למחנות השמדה גרמנים במלחמת העולם השנייה, אלא במצוקה הנגרמת על ידי הפקעת בתים ונכסים כחלק משיפוץ מסיבי של העיר פריז בתקופת שלטונו של קיסר נפוליאון שלישי.

זהו ספר על שכונה פריסאית, אישה ובית, אבל זה לא רק בית, זה בית בעל היסטוריה. בית בו חוו אהבה ושמחה מחד מוות וטרגדיה מנגד.
בית שהוקם ב -1715 ודורות של משפחת בזלה גרו וגדלו בו.
רוז בזלה, בת קרוב ל – 60, מספרת כי “הפעם הראשונה שכף רגלי דרכה בבית הזה היתה כדי לקנות פרחים… זה היה לפני קרוב לארבעים שנה. הייתי בת תשע עשרה…”

רוז ובעלה ארמנד בזלה חיו חיים שקטים. לאחר מותו, היא מנהלת מערכות יחסים עם שכניה, שוכריה ועובדיה. לאורך הסיפור ישנם הבזקים של העיר פריז באותה תקופה ושל חיי הקהילה הקטנה והאינטימית באותה שכונה.

רוז נחושה בדעתה שלא לעזוב את ביתה ולהתמודד עם הפסד הדבר היחיד שנותר לה.
במקביל היא מתאבלת על המוות האיטי של העיר האהובה שלה, פריז. רצון הקיסר והמושל להופכה לעיר מודרנית מביא להחרבת שכונות ובתים ולמחיקת היסטוריה במחיר של אובדן קהילה.

אהבתי

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מירב גת
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

זהו סיפורה של משפחה בעידן נפוליאון השלישי, הקיסר היהיר שהחליט לשנות את פניה של פריז ולהפוך אותה לבירת העולם. ספר מעניין במיוחד, מביא את הצד השני של המטבע בעידן של הריסת הישן (מבנים שלא זכו להכרה כמורשת עולמית).סגנון הכתיבה והיכולת להגיש לקורא תמונה של המעגל הקרוב, לפרטי פרטיו, כולל הרגעים המרגשים, הכבוד ההדדי, העצב והשמחות בין קרובים ושכנים. אופי החיים במעגל הקרוב בהשוואה לניכור וליהירות של השלטון. סודות אפלים מההיסטוריה של פריז בשלבי הפיכתה לעיר מושכת עין, ומודרנית, המאבדת את אופיין הייחודי של השכונות הוותיקות. מומלץ מאוד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•טרי
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

אני די משוכנע שהספר הוא אחד הטובים שקראתי - הקצב שלו ועומק הרגשות קושרות, אותנו הקוראים, יחד בחוויה חזקה של אישה שהולכת עם האמת שלה עד הסוף, בעיקר בגלל שברור לנו שאנשים כאלה ואהבות כאלו כבר לא קיימים בעולמנו , ספר קטן שמשאיר רושם ענק.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חיית טוטם
דירוג
3.0
לפני 8 שנים

“הכתיבה יפה אבל הספר מאוד איטי ולמעשה לא קורה בו שום דבר מעניין מלבד חשיפת איזה סוד קטן מהעבר שעבורו”