ביקורת ספרותית על תגידו לזאבים שחזרתי הביתה מאת קרול רבקה בראנט
ספר טוב

---

ג’ון וגרטה הן אחיות. האב והאם יועצי מס. רוב הסיפור מתרחש ב”עונת המס”, התקופה הכי עמוסה מקצועית עבור הורי הבנות. בתקופה זו, גרטה הבכורה נדרשת להשגיח על אחותה הצעירה ממנה עד השעות המאוחרות של הערב. זה עובד היטב כשהן צעירות, אבל כשהסיפור מתחיל, גרטה מתנכרת לג’ון והחברות עמה היא נחלת העבר.

אף אחד לא באמת מבין את ג’ון הגיקית שמדמיינת שהיא חיה בימי הביניים מלבד הדוד פין – הסנדק שלה. פין הוא גם צייר ידוע וחולה במחלה מסתורית שאסור לדבר עליה. גרטה וג’ון מדגמנות לציור שהוא מצייר בימיו האחרונים. כל הסיפור נוגע-לא נוגע בציור הזה.

כמו שאסור לדבר על מחלת הדוד המסתורית, אסור לשאול שאלות על הגבר המסתורי שמגיע ללוויה, צופה בהם מהצד והולך עוד לפני שהלוייה מתחילה.

זהו סיפור על אהבה וקינאה. הגבול ביניהן כ”כ דק ושקוף שלמעשה אין גבול ברור. כל היחסים בספר נעים על הקו הזה. נערות מתבגרות ללא השגחת מבוגר חלק מהשנה כל שנה. גרטה מאד מוכשרת במשחק ובשירה. היא דילגה שנה וקפצה כיתה. היא צעירה מאד בין בוגרים ממנה ולמרות שהיא במרכז העניינים, מוקפת בחברים, היא זקוקה נואשות לתשומת ליבה של אחותה הצעירה שמופנית למקום אחר באותו הזמן. כדי לזכות בתשומת לב זו היא מותחת את הגבולות עד כדי הרס עצמי.

ג’ון מקבלת חבילה עם חפצים שדודה המת השאיר עבורה ועם מכתב שבו האיש הזר שראתה בהלוויה מבקש ממנה לפגוש אותו בחשאי. הוא קובע את המקום והמועד והיא סקרנית מאד. טובי. טובי הוא האיש שהרג את הדוד פין. כך לחשה גרטה באוזנה כשראו אותו בהלויה. בהעדר השגחת הורים, היא מגיעה אל מקום המפגש ומכאן מתפתחת חברות אסורה. טובי הוא האדם היחיד שמבין את הכאב שלה, האדם היחיד שמזדהה היטב עם הגעגועים שלה לדוד פין.



העדר השגחת הורים. זה כ”כ הציק לי בספר הזה. אני כן מאמינה בעצמאות של ילדים. אני כן חושבת שצריך לתת אמון בילדים ולתת להם להתפתח לכיוונים שלהם. לא לעצור את הדמיון, המוטיבציה והמעוף שלהם, אבל אני גם מאמינה שצריך להשגיח ולפקוח עיניים. להיות יד מכוונת. הורי הבנות עובדים קשה מאד ומן הסתם, לא רק במדינה שלנו קשה להתפרנס, להחזיק בית ולגדל שתי בנות, אבל ההורים האלה שבסיפור הזה משקיעים את כל כולם בעבודה לתקופה רצופה ואז לפתע פתאום התקופה הזו נגמרת והם חוזרים להיות הורים עם עין מפקחת, לא מתארים לעצמם שבזמן העדרם נעשו דברים שאת חלקם אי אפשר להחזיר לאחור.

אז תגידו לזאבים שהלכתי לישון ואחרי שתקראו תחזרו לבחון את תמונת הכריכה כמו שאני עשיתי ותגידו לי כמה זאבים אתם רואים בה.

ביקורות נוספות ניתן לקרוא בבלוג שלי:

http://saloona.co.il/sigaliot/

» ביקורות נוספות של סיגלית
» ביקורות נוספות על תגידו לזאבים שחזרתי הביתה