“הסופרת דפנה ויטלה בן–בסט מספרת את סיפורה של סבתה – ויטוריה. סיפור חייה של ויטוריה נפרש מילדותה ועד לזקנתה. ויטוריה, אישה צעירה, יהודייה, באיטליה, חיה חיים שלווים, נוחים ונעימים באיטליה של לפני מלחמת העולם השנייה. האם מבשלת מטעמים מהמטבח האיטלקי. האב ומשפחתו בעלי חנות בדים משגשגת. הם מגדלים שלוש בנות ובן. ויטוריה נישאת למאורציו ויטלה, משפחה יהודייה אחרת, עשירה. אף הם בעסקי הטקסטיל. גם אחי”

“ספר מקסים המשתרע על פני 146 עמודים. אותי הוא ריגש במיוחד בגלל שלקראת סופו, גיליתי שמספר הטלפון של אחת הדמויות, מצוי אצלי באנשי הקשר של הסלולארי. איזה עולם קטן! דפנה ויטלה בן-בסט, מגוללת בגוף ראשון את שורשי משפחתה, מפיה של סבתה, שנפטרה ב-1990 ממחלת הסרטן. (דפנה היא נכדתה החמישית של סבתא ויטוריה). ליבת הסיפור היא אהבתה והערצתה של הסבתא ויטוריה לסבא מאוריציו. הסיפור מתחיל לפני כמאה שנה. בשנת”

“קצר מדי! רוב הסקירות שלי מתחילות בתאור הסיפור באריכות או בקצרה, אבל בספר הזה התחברתי כמעט לכל הדמויות אז ברור לי שלא כל ספר בין אם הוא סיפור אמיתי או לא חייב להיות סאגה משפחתי של 400 או 600 עמודים, אבל כאן יש סאגה משפחתית וככזו הייתי קוראת עוד ולא, זו לא ממש ביקורת, זה רק אומר שאהבתי את הספר. אחרי ששפכתי את זה אל הכתב, הרי הגילוי הנאות: את הספר קיבלתי דרך מועדון הקוראות של סלונה כאשר הכותבת”

“הסופרת דפנה ויטלה בן–בסט מספרת את סיפורה של סבתה – ויטוריה. סיפור חייה של ויטוריה נפרש מילדותה ועד לזקנתה. ויטוריה, אישה צעירה, יהודייה, באיטליה, חיה חיים שלווים, נוחים ונעימים באיטליה של לפני מלחמת העולם השנייה. האם מבשלת מטעמים מהמטבח האיטלקי. האב ומשפחתו בעלי חנות בדים משגשגת. הם מגדלים שלוש בנות ובן. ויטוריה נישאת למאורציו ויטלה, משפחה יהודייה אחרת, עשירה. אף הם בעסקי הטקסטיל. גם אחי”

“ספר מקסים המשתרע על פני 146 עמודים. אותי הוא ריגש במיוחד בגלל שלקראת סופו, גיליתי שמספר הטלפון של אחת הדמויות, מצוי אצלי באנשי הקשר של הסלולארי. איזה עולם קטן! דפנה ויטלה בן-בסט, מגוללת בגוף ראשון את שורשי משפחתה, מפיה של סבתה, שנפטרה ב-1990 ממחלת הסרטן. (דפנה היא נכדתה החמישית של סבתא ויטוריה). ליבת הסיפור היא אהבתה והערצתה של הסבתא ויטוריה לסבא מאוריציו. הסיפור מתחיל לפני כמאה שנה. בשנת”

“קצר מדי! רוב הסקירות שלי מתחילות בתאור הסיפור באריכות או בקצרה, אבל בספר הזה התחברתי כמעט לכל הדמויות אז ברור לי שלא כל ספר בין אם הוא סיפור אמיתי או לא חייב להיות סאגה משפחתי של 400 או 600 עמודים, אבל כאן יש סאגה משפחתית וככזו הייתי קוראת עוד ולא, זו לא ממש ביקורת, זה רק אומר שאהבתי את הספר. אחרי ששפכתי את זה אל הכתב, הרי הגילוי הנאות: את הספר קיבלתי דרך מועדון הקוראות של סלונה כאשר הכותבת”