ביקורת ספרותית על ז'וזפין מאת קייט ויליאמס
ספר בסדר

---

את הסקירה הזו אני מנסה לכתוב כבר זמן מה מאז סיימתי לקרוא את הספר. את הספר הזה קראתי לאיטי. מדובר בתקופה הסטורית עמוסה בשלל אירועים ותאריכים שכמו רודפים זה את זה ונושכים זה בעקבו של זה ואין רגע דל. תקופה מפחידה מדי לחיות בה לטעמי, אבל לפני כל זה, זהו סיפורה של ז’זפין דה בוארנה לימים ז’וזפין בונפארט. תמיד כשלומדים על התקופה הזו מי שממלא את התפקיד הראשי הוא כמובן נפוליאון בונפארט הקורסיקני נמוך הקומה בעל תאוות השליטה האינסופית ואילו כאן בספר הזה ההסטוריונית קייט ויליאמס מתמקדת בז’וזפין.

ז’וזפין היא אישה מרתקת בעיני. עוד כשהייתי נערה קראתי ספר שעמד שנים רבות על המדף בבית סבתי ושמו ז’וזפין רעיית הקיסר שנכתב ע”י פ. וו קניון ובחיפש ברשת מצאתי רק את הפרטים האלו: תרגום: חמדה אלון, ספרי גדיש, תל אביב, תשי”ט. לצערי, הספר הזה אינו ברשותי היום. כבר אז ריתקה אותי הדמות הזו – ז’וזפין.

ז’וזפין נולדה במרטיניק בת לבעל מטעים ועבדים בעל מעמד. בגיל מאוחר יחסית (ביחס לגיל הנישואים באותה תקופה) היא נישאת לאציל צרפתי שמאמלל אותה ויולדת לו שני ילדים אורטנז ואז’ן. היא נמצאת במאסר והוא מוצא להורג בזמן המהפכה, כמו רבים מחבריה. השלטון הפכפך הכלכלה לא יציבה והמהפכה אינה מובילה לתוצאות הרצויות שהיוו את הקרקע לה מלכתחילה. אביה מאבד כמעט את כל רכושו באי מרטיניק ושום עזרה לא יכולה להגיע מהכיוון הזה. ז’וזפין מבינה שעליה לדאוג לעתידה בעצמה וחותרת למעמד חברתי גבוה. בסבלנות ובשאפתנות אין סופית, היא מובילה את עצמה במעלה הסולם החברתי ורק כאשר היא הופכת לאחת הנשים הידועות והמבוקשות בפריז, היא מכירה את הקצין הצעיר נפוליאון בונפארט. הוא מוקסם ממנה ומחזר אחריה ללא ליאות.ככל שז’וזפין שואפת למעמד חברתי גבוה, כך גוברת שאפתנותו של נפוליאון לשלוט, אבל לא רק בצרפת, אלא הרבה מעבר לגבולותיה. הוא חם מזג ומתנהג לעיתים מזומנות בחזירות והיא פוליטיקאית מוכשרת בעלת גינונים ונימוסים מפלסת לו את דרכו היכן שלא היה מצליח להתמודד בעצמו. יחד עם זאת, ביזה ובזבוזים איפיינו את שניהם.
משפחתו של נפוליאון לא אהבה את ז’וזפין. לטעמם היא היתה זקנה מדי עבורו בהיותה מבוגרת ממנו ב – 6 שנים ואי יכולתה להעמיד לו יורש עמדה לרועץ בדרכה גם אחרי שהכתיר אותה בעצמו לקיסרית וזה גם היה מה שהפריד ביניהם לבסוף. הפרידה הזו גם סימנה את מפלתו ואת סוף שלטונו.

מלבד הזוית הנשית שהספר הזה מציג, אין בו שום עלילה. העלילה היחידה בו היא התקופה העמוסה שבה כל זה מתרחש זוהי ביוגרפיה שמסתמכת על אירועים, רכילויות , איזכורים ומראי מקום ביחד עם מערכת היחסים הסוערת של ז’וזפין ונפוליאון והדמויות הנוספות של אותה תקופה, אין ממש מקום לבנות עלילה נוספת כלשהי.

ביוגרפיות הן לא ממש ז’אנר שאני קוראת. אני משתעממת מהן בקלות זו גם הסיבה שקראתי לאט והתעכבתי בכתיבה, היה לי קשה לנסח, אבל כמו שכתבתי בתחילת הסקירה, ז’וזפין היא דמות מאד מרתקת בעיני ובכל זאת, אני מעדיפה לקרוא עליה ברומן ולא בביוגרפיה. זה כשלעצמו טעמי האישי בלבד. אני כן ממליצה על הספר הזה למי שחובב את התקופה או ביוגרפיות. עד עכשיו אני מדמיינת את מאלמזון הבית האהוב של ז’וזפין את הצמחיה והחיות שהיא הביאה לשם מכל העולם. משהו בספר הזה כן עשוי היטב.

» ביקורות נוספות של סיגלית
» ביקורות נוספות על ז'וזפין