ביקורת ספרותית על תגידו לזאבים שחזרתי הביתה מאת קרול רבקה בראנט
ספר מעולה

---

רומן מרגש עד דמעות, ממליצה ממליצה ממליצה!
זהו סיפור התבגרות של ילדה מופנמת בת 14 ושמה ג'ון. הסיפור מתרחש בשנת 1986. דודה של ג'ון, פין, גוסס מאיידס. הוא צייר ידוע שגר בניו יורק והוא החבר הכי טוב של ג'ון.
הוריה של ג'ון עובדים מאד קשה ואת רוב זמנה היא מבלה עם דןדה האהוב. פין הוא גם הסנדק שלה והיא לאט לאט מבינה שהיא פשוט מאוהבת בו.
פין שוקד על ציור דיוקן של ג'ון ואחותה שהיו חברות טובות והתרחקו לאט וכל מטרתו הוא לאחד את השתיים כי אין כמו משפחה. ג'ון תבין זאת מאוחר יותר.
ג'ון מבלה עם פין את ימי ראשון עד שהוא נפטר וג'ון הרוסה מכאב. בלוויה שלו היא מבחינה באדם שמסתכל עליה. אחותה מגלה לה שהאדם הזה, טובי שמו, הוא בן הזוג של פין והוא זה שהרג אותו.
טובי שולח לג'ון מכתבים וחבילות עם פריטים שהיו שייכים לפין ומבקש להיפגש איתה. רגשותיה של ג'ון מעורבים. מצד אחד הוא בן זוגו וחייב להיות אדם מקסים כי פין כזה אבל מצד שני הוא אשם במוות של פין אז היא שונאת אותו. היא מתלבטת מה לעשות ומחליטה להיפגש איתו.
מרגע הפגישה מתפתחת ביניהם חברות מרגשת שהם שומרים בסוד גם מהמשפחה של ג'ון. ג'ון מגלה שגם טובי מתגעגע מאד לפין והיא לומדת לאהוב אותו. הוא מספר לה דברים רבים על דודה שלא היו ידועים לה לפני כן.
ג'ון מבלה עם טובי הרבה במקומות שפין אהב ונקשרת אליו. אהבתי מאד את הסוף המרגש.
ספר יפהפה,מרגש מאד, מעניין, משלב בתוכו אהבה, חברות, התמודדות עם אובדן ויחסים בין בני משפחה. אני בטוחה שהוא יהיה רב מכר. ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על תגידו לזאבים שחזרתי הביתה