ביקורת ספרותית על תגידו לזאבים שחזרתי הביתה מאת קרול רבקה בראנט
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 ביוני, 2018
ע"י מיכל חלמיש


היו מספר יצירות מעטות שהצליחו לרגש אותי כמו הספר הזה.
בעייני הוא חובת קריאה, מצטרף לאותם ספרים שיש בהם מעט דמויות אבל כל דמות עמוקה מני ים.
קרול מתארת ביד אמן מערכות יחסים, פחדים וחרדות ששיש בכל קשר ובלבד שקיים בכל קשר.
לקח לי כמה ימים לחזור לעצמי לאחר שסיימתי אותו ולא כי הוא סוחט דמעות כי הוא הופך את הבטן ונוגע בנקודות מאוד אמיתיות וחזקות שקיימות בכל מערכת יחסים
מצאתי את עצמי שם בקלות וכאב.

והנה ציטוט שאהבתי במיוחד:
"עונת המס. בקרוב נגמור עוד שנה. תודה לאל"
"אבל זה לא כל כך נורא, נכון?
אבא שלי נעץ בי מבט של "את צוחקת עלי?"
"אז אם ככה, למה אתה עושה את זה?"
התכוונתי לזה ברצינות. באמת לא הבנתי למה אנשים עושים תמיד דברים שהם לא אוהבים לעשות. החיים נראו לי כמו מנהרה שהולכת ונהיית צרה. כשאתה נולד, המנהרה ענקית. אתה יכול להיות כל דבר. ואז, כאילו ממש שנייה אחרי שאתה נולד, המנהרה נהיית צרה בחצי, נולדת בן, אז כבר ברור שלעולם לא תהיה אמא וגם סביר שלא תהיה מניקוריסטית או גננת. ואז אתה מתחיל לגדול, וכל דבר שאתה עושה סוגר את המנהרה עוד קצת. אתה מטפס על עץ ושובר את היד, אז כבר לא תוכל להיות מגיש בביסבול. נכשלת בכל מבחן במתמטיקה, אז כבר אין סיכוי שתהיה מדען. וככה זה נמשך. עוד ועוד לאורך השנים, עד שאתה נשאר תקוע. נהיית אופה או ספרן או ברמן, או רואה חשבון. וזהו, זה מה שאתה. ביום שאתה מת, המנהרה בטח כבר כל כך צרה, ואתה נדחק אליה עם כל כך הרבה בחירות שבחרת, שאתה פשוט נמעך.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 3 חודשים)
ספר חשוב המתמודד עם אובדן ומוות
דידי (לפני 3 חודשים)
יש היום גם גננים ולא של צמחים - של ילדים.
לפחות מחלק מהבחירות האוטו' משתנה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ