ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 5 במרץ, 2016
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
השעון המעורר של האייפון צפצף פתאום, והתעוררתי. לא, לא יכול להיות שעבר לילה שלם. נראה שרק לפני שעתיים-שלוש הלכתי לישון. כל כך אין לי כוח ליום הזה. פקחתי את העיניים. שש וחמישים, לעזאזל. הילדים כבר היו למטה, שמעתי את הרחשים שלהם, שיעולים קטנים, בלתי מודעים, המהומים של שיחות על גיבורי-על.
עפתי עד השירותים, עשיתי פיפי וצחצחתי שיניים. התלבשתי, ופתחתי את החלון של חדר העבודה. על העץ היתה דוכיפת. הנקבה, הפחות יפה. היא הביטה בי והתעופפה מהענף, ואני יצאתי מהחלון, מתחתי ידיים ועפתי אחריה, כמו סופרמן, במין משובה פתאומית. אחרי כמה שניות נמאס לי, שיניתי כיוון ועפתי לסופר. נגמר הלחם, וצריך גם שקיות לסנדוויצ'ים.
****
אילו היו לחלקנו כוחות-על, גם לזה היינו מתרגלים. היינו מתבאסים שלשכנה יש אפשרות להבעיר אש מרחוק, אז היינו נמנעים מלהעיר לה שהיא שוב חוסמת את החניה. לראש הממשלה היה חשמל בידיים, והוא היה מחשמל את מי שלא היה שומר על משמעת סיעתית. לשר הביטחון היתה אפשרות לירות טילים מאצבעות הרגליים, והרבנים הראשיים היו יכולים לזמן שדים מהגיהנום ולהטיל קללות. אולי רק הרב הראשי הספרדי. תכל'ס, כנראה שמי שהיו לו כוחות יותר "שווים" בטח היה משתכר מכוחו ומשתמש בו כדי להתקדם בחיים ולא נשאר סתם אהבל עם חיים רגילים, משוללי-כוח.
וזה מה שסנדרסון עושה כאן. הוא לוקח את העולם שאנחנו מכירים ומכניס קצת קסם ועוד קצת כוח פנימה. הוא מנצל את ההזדמנות, לא רק לחשוב מה משתנה באמת בתרחיש כזה, שבו לחלק נבחר מהאנשים זוכה לכוחות-על, וכמה החיים האינדיווידואלייים שלנו היו משתנים, אלא מדמיין גם את ההשלכות החברתיות והמוסריות של עולם כזה. האם מי שחונן ביכול לעוף או לשלוט במים היה משתמש בכוחו לטובה או לרעה? האם כוח מוביל בהכרח להשחתה מוסרית? בפרפראזה על דבריו של לורד אקטון ("כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט"), האם היינו חוזים בהשתלטות של טיטאנים על העולם, ובמלחמה בלי פוסקת בין כוחות גדולים? ואולי זו בעצם אלגוריה למה שקורה גם היום, שכולנו בני תמותה אבל לחלק מאיתנו יש כוח עצום לשנות, ואכן חלק מצטרפים לטרור העולמי, וחלק מוצאים את ייעודם דווקא בהפיכת העולם למקום טוב יותר, מצטרפים לגרינפיס, מוצאים תרופה לסרטן, פותחים עמותות ועוזרים לאלפים. אם אתה פוליטיקאי ויש לך כוח - האם באמת מה שמוביל אותך היא תחושת שליחות או לחילופין היכולת לעשות מה שאתה רוצה, מה שיוביל אותך למקומות אפורים מבחינה מוסרית, ושם תיפול בהכרח, כי אי אפשר אחרת?
מדובר בספר השלישי בטרילוגיית "הנפילים", שמתוכה תורגם לעברית בינתיים רק הספר הראשון, "לב-פלדה" וגם השני עומד לצאת אוטוטו. הטרילוגיה מוצלחת מאוד, גם מפני שהפעם אנחנו לא נמצאים בעולם אחר או מקביל אלא בעולם - טוב, באמריקה - שלנו, רק שכאמור ביום בהיר אחד חלק מהאנשים זוכים כתוצאה מאיזשהו אירוע קוסמי בכוחות עליונים. נדמה לי שמי שלא אוהב את ה"הוקוס-פוקוס" הזה לא יתחיל פתאום, אבל מי שאוהב לשקוע בסיפורי פנטזיה אלגוריים שגם עומדים בפני עצמם, יכול מאוד ליהנות פה. הכתיבה של ברנדון סנדרסון מופתית כרגיל, מלאה הומור, אקשן וקונפליקטים מעוררי מחשבה - כך שאני לא רואה שום דבר שממש נגרע כאן מחווייה ספרותית רגילה. מעניין מה היה קורה אילו כותבים כמו שי עגנון היו מעזים לחצות את אוקיינוס הריאליזם למקום שבאמת שום דבר אינו מגביל אותם. האם היינו כולנו, גם "מי שלא מתחבר לספרי פנטזיה" - קוראים פנטזיה? או שאולי גם עולם כזה הוא נשגב מבינתנו? המממ.
****
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
קצת קסמים בהחלט ישדרגו לנו את החיים
גם לי עמדה דוכיפת בחלון זה הזכיר לי לעצור רגע את ההמולה בראש ולהקשיב...
אוהבת את הג'אנר אבל הוא בעדיפות שנייה. כיף לקרוא אותך אפרתי שר הטבעות יוצר קסם כי שם יש את הרוע המוחלט מול הטוב המוחלט.זה אומר שיש תקווה שהטוב ינצח. |
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
טוב, ננסה. תודה בכל אופן.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
בדיוק. אני רק יכול להניח שהרתיעה שלך דומה לזו שהיתה לי - זה היה נראה לי ילדותי, לא רציני ודבילי. זה לא.
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
במחשבה לאחור, ראיתי לא מעט סרטי פנטזיה, אם כי בקריאה ניסיתי הרבה פחות.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
המבוך של פאן זו דוגמה מצויינת. מדובר בסרט פנטזיה, פאר אקסלנס.
אז נכון שהוא יושב על בסיס "ריאליסטי", אבל רבים מסיפורי הפנטזיה הם כאלה. ואין "בלי הפנטזיה". זה כמו עוגת גבינה בלי גבינה. היצירה עצמה מחוברת בטבורה לפנטזיה. זה שלא נזקקת לה כדי להרגיש שהסיפור טוב מספיק, זה מצויין. אבל היה משהו בפנטזיה שנתן כיוון לסרט כולו והפך אותו לשלם, ובלעדיו - הוא לא היה.
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
נזכרתי במבוך של פאן כדוגמה. הסרט היה נפלא גם בלי הפנטזיה. אז...
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
טוב, תודה רבה. נו, עכשיו אני נאנחת. כי אני לא מוצאת עניין בסרטים כמו שר הטבעות ודומיו.
לעומת זאת, הטרילוגיה של האביר האפל נהדרת בעיני, כי החוקיות שלה מעוגנת במה שאני יכולה לתפוס. אני זוכרת זמנים שנורא אהבתי את עין הדג, גם כתבתי שם די הרבה, ולא הבנתי למה הם כל כך אוהבים פנטזיה. הסבירו לי שם, שזה החידוש, פריצת גבולות הדמיון, כי את המוכר והידוע לעסו עד זרא. ובכל זאת. יש בי שניות גדולה. כי מצד אחד הדמיון שלי מפותח מאוד, ומצד שני, כל מיני יצורים לא עושים לי את זה. לכן דיסטופיות כן ועם פנטזיה קשה לי.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
גבולות הגזרה של פנטזיה יכולים להיות מעט מטושטשים. יש פנטזיה hard core, מלחמות אור וחושך, ויש אחרות.
אני לא בטוח אם סטיבן קינג הוא ממש פנטזיה מובהקת, זה יותר סיפורים שיש בהם מימד על-טבעי מאשר עולם אחר. אבל תחשבי על גוליבר, נגיד, או אפילו על סיפורי התנ"ך, למרות שלא מקובל לראות אותם כפנטזיה - זה בדיוק מה שהם, so to speak. אלים, מלאכים, נסים, גמדים, ענקים, זה חלק מהעניין.
ב"הערפילאים" שכבר הזכרתי, מדובר בעולם אחר אמנם, אבל למרות שלא מדובר בו על נצרות או על ניו יורק, על תקופת ימי הביניים או על מערכת השמש, העולם הזה חולק עם זה שלנו לא מעט נקודות דמיון, ודי הרבה ערכים אוניברסליים - טוב ורע, בגידות וחברויות, כוח, בריתות, מעמדות וכן הלאה, וכן, גם קצת "על טבעי", אבל לא באופן שרירותי או ילדותי. הדבר היחידי שאני יכול להמליץ לך עליו בגישה לז'אנר הזה, זה לשמור על ראש פתוח, וליהנות מהדרך. זה לא כרוך בסבל (בדיוק להיפך) ואת גם לא צריכה להיחשף, או לעשות משהו מפחיד או דוחה. אין דאון-סייד. |
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
קודם כל, אני שמחה שבעטת בי עם מחמאה, זה בהחלט מרכך את המהלומה.
האם לסטיבן קינג (או סטיפן) אפשר לקרוא פנטזיה? כ אם כן, אז זה בסדר. אם לא, תצטרך להמליץ לי על צעדים בוני אמון עם הסוגה.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
זה מדהים שבנאדם אינטיליגנטי כמוך נגוע בכאלה דעות קדומות. פנטזיה טובה, כמו איור טוב, כמו סרט טוב, כמו פסל טוב, כמו וידאו-ארט טוב,
יש בה חוקיות והיגיון, וגם אם העולם שהיא מתארת הוא לרוב לא העולם "שלנו", הוא לא משוגע ולא נונסנס, הוא לא פרוע ולא ילדותי. כבר קראתי לא מעט ספרים כאלה, וגם בנאדם שמגדיר עצמו כמוך כמי שלא מתחבר למשהו שונה "מדי" יכול בקלות למצוא סדר והיגיון גם ביצירה שאולי התנאים הפיזיקליים או התקופתיים בה שונים במשהו, אבל יש בה מערכת חוקים יציבה ועמוקה, בדיוק כמו בשחמט או בסרט תקופתי על המאה ה-18, או במופע של דייוויד קופרפילד.
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
בגילגול הבא, כנראה. אני כבר מעדיפה מדע בדיוני, כי אני אוהבת חוקיות והגיון. אז נכון שגם
מד"ב לא תמיד הגיוני, אבל פחות משוגע מפנטזיה. יש לי דווקא ראש די משוגע ואני מאוד אוהבת סוריאליזם בציור, ובכל זאת, פנטזיה זה עושה לי משהו פרוע מדי.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
1. עקיצה ממחשבות בעוד שלוש... שתיים... אחת...
2. "המשחק של אנדר" זה מדע בדיוני. לו תרצי ספרות פנטזיה, אני ממליץ בכל לב על טרילוגיית הערפילאים של ברנדון סנדרסון 3. כשהתחלתי את הארי פוטר הוא הרגיש לי מטופש וילדותי. אבל זה עבר לי. ממליץ לך לצלוח לפחות חצי מהספר הראשון. |
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
קניתי את המשחק של אנדר. זה הצעד הפנטזיונרי הראשון שלי. (מהארי פוטר צלחתי בקושי
שלושים עמודים). אז אני בדרך הנכונה.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
פואנטה, אני סלדתי מפנטזיה במשך שנים ארוכות.
ואז הגיע הארי פוטר, ומתישהו לפני שנתיים-שלוש קראתי אחד אחר, בעקימת אף מסויימת, and it grew on me. גם עכשיו אני לא יכול להגיד שאני *מת* על פנטזיה. אני בהחלט אוהב ספרות טובה, ופנטזיה טובה לא נופלת בעיניי מספרות רגילה, ריאליסטית שמתרחשת כאן ועכשיו. בסך הכול מדובר על קפיצה הצידה מההסתכלות הרגילה שלנו. אין בזה שום רע.
ובת-יה, נדמה לי שאת צודקת, אבל אני לא משוכנע לאיזה חלק בדבריי בדיוק את מתייחסת. |
|
בת-יה
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
מעורר מחשבה, אם כי חוקרי האבולוציה סבורים שבמצב של אי שיוויון תמיד החזק שורד, בזמן
שהחלש הולך ונכחד, כך שלבסוף, בזמן מסויים בהיסטוריה, שוב כולם כמעט שווים, עד שקורה משהו חדש - וחוזר חלילה.
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אם היו לי
כוחות-על, הייתי מפעילה כישוף על כפתור העריכה של חמדת. תמיד הנסתר (או הנמחק, במקרה הזה) מסקרן יותר מהגלוי...
אח, פנטזיה...ממש לא מזמן שוחחנו על זה, ושוב אני תוהה כיצד קרה שאין לי שום חשק לדעת מה סבתא הייתה עושה אם היו לה גלגלים. נ.ב. שיעולים קטנים ובלתי מודעים עלולים להפוך לדלקת ריאות (כך התברר לי לאחרונה עם הקטן...רק אומרת) |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
תמיד רצוי לקרוא ספרים בשפת המקור, ובספרים מסויימים זה ממש הכרחי כי המון הולך לאיבוד בתרגום.
אבל מה לעשות, לא תמיד, אפילו באנגלית, זה פשוט.
אני מסכים עם חמדת בעניין הזה, הלוואי שיכולתי לכתוב יותר על ספרי בישול ומלאכת יד עממית, אבל אני כמעט אף פעם לא מגיע לזה. |
|
ניר אזולאי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
גם לא הז'אנר שאני אוהב לקרוא.
אבל הביקורות שלך הופכות כל ספר למעניין... |
|
חמדת
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
הספר הזה לא ממש מהג'אנר
של הספרים שאני אוהב לקרוא אבל נחמד לראות כאן, בסימניה מדי פעם ספרים גם באנגלית. גם אני אוהב לקרוא ספרים באנגלית, בעיקר ספרים שקשורים למוסיקה, ובמקרה שלי לא משנה כמה זמן אחכה פשוט לא מתרגמים אותם לעברית.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אני לא בטוח איך להגיב לזה. הספרים האלה לא קשים באופן מיוחד, אבל מי שלא קורא אנגלית באופן שוטף עלול להתייגע יותר מאשר ליהנות, ואלה לא ספרים קצרים.
ההמלצה שלי תהיה לחכות לתרגום העברי.
|
|
snow fox
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת יפה והתחברתי מאוד. בינתיים קראתי רק ספר אחד של סנדרסון (בעיקר בגלל המחיר של ספריו וזה שכמעט אי אפשרי למצוא אותם בחנויות) וזה האימפריה האחרונה כמובן, אבל אני מחכה בקוצר רוח לקרוא גם את ההמשך. שאלה: הרמה של האנגלית קשה? כי יש עוד כמה ספרים שלו שבא לי לקרוא באנגלית ואני מתלבטת אם לקנות אותם כי אולי לא אבין מהם כלום ( למרות שאני קוראת ספרים באנגלית, אבל משום מה יש לי תחושה שאצל סנדרסון זה יהיה קשה יותר. האם זה באמת כך?)
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
כתיבה שנונה ומבריקה, כרגיל.
ז'אנר הפנטזיה זר לי ולא מעניין אותי, אך אם אחד הסופרים האהובים עלי היה "חוטא" (עם או בלי מירכאות כפולות) וכותב ספר פנטזיה, סביר להניח שלא הייתי עומד בפיתוי. בילדותי הנשכחת אהבתי את סטפן קינג (עבר לי), ואהבתי מאוד את ספרי האימה-פנטזיה שלו "זה" ו- "נדודי שינה". |
29 הקוראים שאהבו את הביקורת