ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 במרץ, 2016
ע"י חני
ע"י חני
"יש בחיים רגעים כאלה, קצרים להדהים, חמקמקים וצבועים, מוקפים בשאון החיים הרגילים – השמש אינה קופאת פתאום והשמים אינם מתכווצים – שאחריהם שום דבר אינו חוזר עוד לקדמותו."
מדהים, מדהים, מדהים....הספר הוא פנינה ספרותית אחת גדולה, כל משפט פה הוא צרור לקחים, תובנות מהחיים עצמם. הספר הוא גם על העמדת פנים על איך וצריך לשמור פאסון מול החברה החיצונית כמו כן מול ההשתקפות שלנו כאנשים יום יום מול המראה של עצמנו. הספר הוא גם על סודות, המוני סודות מתערבלים ומתובלים בחריפות מטורפת עד שהעיסה הופכת להיות סוג של שקר מציאות ודמיון הכל ביחד .אז מהם החיים עצמם אתם שואלים? כנראה שהכל ביחד כמקשה אחת בלתי ניתנת להפרדה. העלילה כולה מתרכזת במגזר החרדי ששם כמובן מעל לפני השטח הכל רוחש שיגרה , הלבוש ,המוסר הבלתי מתפשר והנשים שהעולם מונח בכף ידן והן מחליטות על מה יקום ויפול דבר. אך מתחת לפני השטח אוי אוי אוי ..כולם מראים לכולם מהיכן "משתין הדג" ,מי יותר חזק ,ועל מי אפשר "לעבוד" בקלות ומי הפתייה שנשארה עם שימלת כלה ביד בלי חתן. מי נשארה רווקה ומי התעשר על חשבון התמימים .ספר מורכב מהרבה פרטים קטנטנים שדורשים ריכוז.
אני הכי אהבתי את פייגי, היא הערימה על כולם במשחק כפול של עצמה כמו "משחק דווקא" של ילדים קטנים מול ההורים .
בסופו של יום ניתנה לנו זכות לחיות פה בחיים פעם אחת.אז אם משהו הערים על משהו זה היא על עצמה ועל חייה שלה. וכל כך חבל לבזבז 20 שנה במיטה רק כי רוצים לעשות "דווקא". גם אם מאוד מאוד כועסים.
חבל לנו לבזבז את החיים על כעסים ועל מריבות,והכי חשוב כששומרים סודות בבטן זה כואב אבל בעיקר עושה אותנו חולים. ולפייגי היו סודות כה גדולים שלפעמים רבה עם עצמה אם לשבור ולנפץ כי נמאס לה.
כאישה חילונית שמסתכלת על העולם החרדי מבחוץ. זה נדמה שהנשים שם תופסות מטען כבד על הכתף ולא תמיד הכתף יכולה להחזיק מעמד כשצרות בצרורות מגיעות. במיוחד כשלעיתים גם הנפש מתבלבלת לה ורוצה לפוש..
העמדת פנים כבר אמרנו והרבה הרבה "דווקא"
אני חושבת שבכלל העולם השתנה לו ופעם הכל היה בסודי סודות, מחלות לא היו מספרים לאף אחד חוץ מלמשפחה, שידוכים ,הריונות ריבים..הכל היה מכובס ונלעס בשקט. לעומת היום בקיצוניות גמורה , לא משאירים כלום בבטן הכל יוצא לאוויר והכל פתוח לכולם.
יש בכך משהו קצת מפחיד.
זה מזכיר לי שנסענו לקרובים בלונדון בשכונה הכי חרדית שקיימת. קניתי שימלה שמכסה את כולי
כדי לכבד את המשפחה. וכשהגעתי גם הנשים והבנות לבשו מכנסי ג'ינס וזה היה צחוק גדול על חשבוני...
בסוף הספר שמתי לב שהדמויות ברובן הן נשים .וכשמדברים על נשים אי אפשר שלא לדבר על הומור השחור שמשתחל לו כאן בכל ניגוב ריצפה או ריצה למכולת או שידוך,.זה לא איזה מגזר או חלק של עם לא מוכר נניח כמו "האיימשים בארה"ב". העולם החרדי הוא חלק מהחברה הישראלית
לכן כשיוכי מציירת לנו תמונת חיים היא מביאה לכאן אלינו את הבית כפי שהיא רואה אותו.
ספר לא פשוט ודי כבד אך הוא מתובל בהומור שאי אפשר להישאר לו אדישים.
מחכה לספר הבא שלך יוכי...
36 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אב"פ תודה תודה...לא מכירה את דבורה אלך לחפש.
מסמר...רב תודות הספר אכן פנינה והסופרת פשוט חדה כתער בשנינותה הרבה.
קורא..צריך לבקש יפה יותר מיוכי שתכתוב עוד..תודה. גילי אחד היפים שלנו.תודה. רץ אני מכירה בכמה מגזרים את גודל האישה ומשאה.אבל בחברה החרדית זה ניכר פי כמה...תודה |
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
חני - ביקורת מקסימה - זה מזכיר לי שבאחת מהתערוכות הקבוצתיות בגלריה שלנו הופיעה אמנית חרדית מבני ברק, הנושא שלה היה איך לא, האישה הנושאת על כתפיה את כובד המשפחה.
|
|
|
גבריאלה
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אכן, ספר מצוין.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אני מבקש... יוכבד
אהבתי
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
חני יקרה,
כמה כיף להתחיל את הבוקר עם ביקורת מצוינת על ספר מעולה. שתי ציפורים במכה אחת (או שאולי, ברוח הדברים, שתי פייגיות...) |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
חני, יופי של חוות דעת !!!
אני בכלל אוהב לקרוא את מה שאת כותבת. ככל שאני קורא על הספר הזה גדלה הסקרנות שלי לקרוא אותו. הזכרת את העניין של "לבזבז" 20 שנה במיטה, וזה הזכיר לי אישית את הסופרת, דבורה בארון.
|
36 הקוראים שאהבו את הביקורת
