ביקורת ספרותית על חף מפשע מאת דיוויד סאלאי
ספר לא משהו

---

לאחרונה מסתמן כי יש לי קצת חוסר מזל עם ספרים, ומהאפשרויות הרבות העומדות בפניי, אני בוחרת את המשעממים ביותר.
"חף מפשע" מספר על אלכסנדר, סוכן מג"ב (גלגול אחד לפני הקג"ב) שנשלח לבית חולים פסיכיאטרי לבחון חולה-עצור. הוא חושד שהחולה עושה את עצמו, ולא באמת השתגע, ומבקש להעביר אותו לחוות דעת שנייה, אך מנהל בית החולים מסרב. אלכסנדר בתגובה מביא למעצרו של מנהל בית החולים ומוצא את עצמו נכנס לזוגיות עם אשתו של המנהל.
הספר מסופר בשתי נקודות זמן - 1948, ו-1972, כשאלכסנדר כותב את זכרונותיו.
הבעיה היא שהספר מבולגן מדי. לא ברור מה קרה מתי, איך דברים התפתחו וקרו ואיך לעזאזל מה שמסופר קשור לעלילה. למשל, במשך לא מעט עמודים מסופר על אליפות שחמט ועל שני השחקנים ושאלכסנדר מרותק למשחק. יכול להיות שאליפות שחמט באמת תרתק אנשים מסוימים, אבל אם אין לזה שום קשר לעלילה או להתפתחות הסיפור - אותי זה ממש לא מעניין.
אני לא אוהבת ספרים שמספרים על כלום ושום דבר, ואתה צריך להסיק מזה דברים לגבי עולמה הפנימי של הדמות. אני לא אוהבת ספרים שעושים לך טובה בזה שהם נותנים לך בדל מידע על העלילה ואז מפליגים למחוזות אחרים לגמרי, ואתה צריך לנחש ולהבין מה קרה, מה קורה ומה יקרה. אני לא אוהבת ספרים מבולגנים.
ולצערי, "חף מפשע" הוא כל אלה יחד.

» ביקורות נוספות של אספנית כפייתית
» ביקורות נוספות על חף מפשע