“לאחרונה מסתמן כי יש לי קצת חוסר מזל עם ספרים, ומהאפשרויות הרבות העומדות בפניי, אני בוחרת את המשעממים ביותר.
"חף מפשע" מספר על אלכסנדר, סוכן מג"ב (גלגול אחד לפני הקג"ב) שנשלח לבית חולים פסיכיאטרי לבחון חולה-עצור. הוא חושד שהחולה עושה את עצמו, ולא באמת השתגע, ומבקש להעביר אותו לחוות דעת שנייה, אך מנהל בית החולים מסרב. אלכסנדר בתגובה מביא למעצרו של מנהל בית החולים ומוצא את עצמו נכנס לזוגיות עם אשתו של המנהל.
הספר מסופר בשתי נקודות זמן - 1948, ו-1972, כשאלכסנדר כותב את זכרונותיו.
הבעיה היא שהספר מבולגן מדי. לא ברור מה קרה מתי, איך דברים התפתחו וקרו ואיך לעזאזל מה שמסופר קשור לעלילה. למשל, במשך לא מעט עמודים מסופר על אליפות שחמט ועל שני השחקנים ושאלכסנדר מרותק למשחק. יכול להיות שאליפות שחמט באמת תרתק אנשים מסוימים, אבל אם אין לזה שום קשר לעלילה או להתפתחות הסיפור - אותי זה ממש לא מעניין.
אני לא אוהבת ספרים שמספרים על כלום ושום דבר, ואתה צריך להסיק מזה דברים לגבי עולמה הפנימי של הדמות. אני לא אוהבת ספרים שעושים לך טובה בזה שהם נותנים לך בדל מידע על העלילה ואז מפליגים למחוזות אחרים לגמרי, ואתה צריך לנחש ולהבין מה קרה, מה קורה ומה יקרה. אני לא אוהבת ספרים מבולגנים.
ולצערי, "חף מפשע" הוא כל אלה יחד.”

“החיים ברוסייה הסובייטית לא היו ליקוק דבש.חשד קטן (לפעמים אפילו בלי חשד) ויכלת למצוא את עצמך באיזה גולאג או מול כיתת יורים.
הסופר מספר על חוקר שנשלח לבית חולים פסיכאטרי ע"מ לחקור את אחד החולים.הוא חושד שהרופא לא מספר לו הכול על החולה,ולכן דואג שיפוטר ויכלא.

הספר כ"כ גרוע שאין לי מאיפה להתחיל.למשל אחרי שהוא מנסה לפטר את הרופא ,ציפיתי שיקרה משהו ואני מתקדם בספר וכלום לא קורה.כל מיני אפיזודות כמו משחקי אליפות העולם בשחמט או רצח הספורטאים היהודים במינכן - שממש לא ברור מה הן קשורות לספר.
בקיצור הספר מתחיל עם רעיון ולאחר זמן מסוים כנראה לסופר נגמר מה לכתוב .
לשמור מרחק !!!”

“לא קל לכתוב ביקורת על הספר הזה, אנני יודעת אפילו מאיפה להתחיל. הספר כתוב בשני רובדים - סיפור העלילה, ויומן שניכתב תוך כדי והוא לא פעם מתערבב עם העלילה עצמה. אותי זה קצת בילבל ויצר תחושה של אי בהירות ואי וודעות שלאחר זמן הבנתי שהתחושה עצמה היא חלק מנושא הספר - חיים ברוסיה בין השנים 1948 ו1972 תקופה שבה המידע שקיבל אזרח רוסי היה מצונזר ומכוון פוליטית ואומה שלמה עברה שטיפת מוח והייתה נתונה לטרור מפלגתי שלאיש לא היתה חסינות מפניו כך שאנשים חיו בפחד מתמיד כסומים באפלה. דיוויד סאלאי בחר לכתוב דווקא על סוכן במשטרה החשאית. מה בדיוק חקר, מה מצא , מדוע נענש קורבנו לא ממש ברור וגם לא ממש ברור מה יחסו של איש הק.ג.ב לכל הענין. בצד עבודתו נחשפים חיו האישיים, אהבותיו , משפחתו, רגשותיו ומחשבותיו. הוא מתגלה לגמרי אנושי כזה שאפשר בהחלט להיות אמפטיים לגביו ןאפילו לחבב אותו וזה גרם לי להיות קוראת מאד מעורבת, כל משך הקריאה בחנתי את מחשבותי ורגשותי וגם איך הייתי אני שורדת במדינה עם משטר כזה ובזה אני רואה את עיקר גדולתו של הספר זהו ספר טוב ואני ממליצה לנסות.”