ביקורת ספרותית על הרופא הטוב - סדרה לספרות יפה # מאת דיימון גלגוט
ספר טוב

---

בטח בארץ אחרת, במקןם שמכירים את הספרים מכאן רק אחרי שתורגמו, כשמגיע ספר של סופר ישראלי פחות מוכר, אחרי שמסיימים לקרוא אותו עוצרים רגע, נאנחים ואז אומרים "טוב, גרוסמן זה לא".

דיימון גלגוט הוא דרום אפריקאי. ככזה מובטח לו שמתישהו, במהלך הקריאה, במעבר על ביקורות שנכתבו עליו, בסתם שיחה על הספר, מתישהו יעלה השם של קוטזי. אז נכון, קוטזי זה לא, אבל זה לא בהכרח רע, הרי יש גם מטלון וקשוע ורביניאן ובטח עוד כמה שאני לא כ"כ מכירה.



מבחינות מסויימות הוא הזכיר לי את קפה בגדד. אמנם לא באמריקה אלא באפריקה. דרום אפריקה. גם לא מוטל אלא דווקא בית חולים ובכל זאת, חולים, כמו אורחים, אין שם, האווירה קצת מלנכולית, ורופא צעיר, נמרץ ואידאליסט שמגיע פתאם מפר את שיווי המשקל במקום שבו שגרה ואדישות התמזגו באופן שקשה להבחין ביניהם.

את הסיפור מספר אחד הרופאים הותיקים, זה שצריך לחלוק חדר עם הרופא החדש והסיפור שלו הוא בעל פנים רבות, החל מהאינטימיות הגברית שנגזרת עליהם, דרך יחסי הכוחות בדרום אפריקה הישנה ובדרום אפריקה החדשה והשאלה בדבר האפשרות לחולל שינוי היכן שהתמצקה הספקנות, ולבסוף גם ההיבט האישי, כי במידה רבה מקום כזה, שכוח מה שלא יהיה, הוא גם מקום שאפשר להסתתר בו מפני החיים.

מהבחינה הזאת, האישית, למרות שאפשר לקחת את זה גם למישורים פוליטיים, יש פה התבוננות לעומק, כזאת שמתאפשרת בקלות רבה כשיש משב של חדשנות בחוץ. ותוך כדי אתה שואל מה אם מה שאתה רואה שם, כשאתה מסתכל על עצמך, לא מוצא חן בעיניך? מה אם הפער בין מי שאתה לבין מי שהיית רוצה להיות, במובן הפשוט ביותר, בהתייחס להיותך אמיץ או פחדן, מתחשב או אנוכי, טוב או רע, מה אם הוא גדול מידי?

היה מעניין.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על הרופא הטוב - סדרה לספרות יפה #