“בטח בארץ אחרת, במקןם שמכירים את הספרים מכאן רק אחרי שתורגמו, כשמגיע ספר של סופר ישראלי פחות מוכר, אחרי שמסיימים לקרוא אותו עוצרים רגע, נאנחים ואז אומרים "טוב, גרוסמן זה לא".
דיימון גלגוט הוא דרום אפריקאי. ככזה מובטח לו שמתישהו, במהלך הקריאה, במעבר על ביקורות שנכתבו עליו, בסתם שיחה על הספר, מתישהו יעלה השם של קוטזי. אז נכון, קוטזי זה לא, אבל זה לא בהכרח רע, הרי יש גם מטלון וקשוע ורביניאן ובטח עו”
