ביקורת ספרותית על בלי להשאיר עקבות מאת ג'יימס פטרסון
ספר בסדר

---

הספר הזה מלא פוטנציאל, באמת. סיפור מתח שיכול להחזיק אותך ולא להרפות, אבל יש כמה דברים שמפריעים לו בדרך לשם.
בראש ובראשונה, הספר כתוב משום מה בפרקים קצרצרים של עמוד-עמוד וחצי כל אחד. אין לי מושג מה עומד מאחורי ההחלטה התמוהה הזו, ואני יכולה רק להניח שהמטרה היא לגרום לקורא קוצר נשימה ולתת לו תחושה שהדברים זזים במהירות, אבל בעיניי, המבנה הזה רק פגע. במקום לתת לקורא להיכנס לספר, להתרווח לתוכו ולשקוע בו, הספר מכריח את הקורא לרוץ, שזה לא בהכרח דבר טוב בספר מתח.
דבר נוסף הוא שכמעט אין בניית מתח ורגעי שיא. כל פעם שאתה חושב שאתה מגיע לאיזשהו פיק או לאיזושהי נקודת מפנה, הבעיה נפתרת עמוד אחרי. נינה, הגיבורה, מצליחה להיחלץ מכל בעיה קטנה שעומדת בפניה בקלות מדהימה (כמובן שמהבעיה הגדולה לא בדיוק, אבל לא ייתכן לצאת מכל כך הרבה בעיות קטנות ומשפיעות בלי מאמץ).
בגלל השילוב של שני הדברים הללו, הספר מרגיש לא מציאותי (עם כמה שספר מתח מסוגל להיות מציאותי) ולא מספיק מושך. הכל נפתר בקלות רבה מדי, בפרק הבא שיגיע עוד עמוד וחצי. אתה לא רואה את תהליך החשיבה של הדמויות ואתה גם לא עובר שום תהליך חשיבה בעצמך, מה שלא פחות חשוב בספרים מהסוג הזה.

בקיצור, המון פוטנציאל, מעט ביצוע.

» ביקורות נוספות של אספנית כפייתית
» ביקורות נוספות על בלי להשאיר עקבות