ביקורת ספרותית על טובת הילד - ספריה לעם #706 מאת איאן מקיואן
ספר לא משהו

---

הספר הזה העלה בי תהיות שלא בטובתו. מעורר מחשבה הוא לא, רוגז קל בהחלט כן. נקודת ההתייחסות שלי היא בני דורו של מקיואן: אוסטר ומורקמי. מבין שלושתם, מקיואן הוא בהחלט החוליה החלשה, בעיקר כשמביאים בחשבון שמקיואן אינו סופר אחיד ברמתו. לזכותו של מקיואן הספרים כפרה, אהבה עיקשת ודברי מתיקה. לגנותו הספרים התמים, על חוף צ'זיל, שבת, סולאר, אמסטרדם, גן הבטון – כולם יומרניים, תינוקיים, סתמיים, משעממים ונפוחים מחשיבות עצמית.
אם עד עכשיו לא הובן לאן שייך טובת הילד, אומר מפורשות שזה ספר הנראה כמו תרגיל כתיבה, משתמש בנושא בעייתי, חיקוי של אהבה עיקשת הטוב ולבסוף התקבל ספר שהוא על סף בזבוז מוחלט של זמן.
פיונה היא שופטת בריטית שלחיקה נופלת החלטה בעייתית של כפיית טיפול על מתבגר בן 17, שהוריו הם מכת עדי יהוה. אלה מתנגדים לקבלת טיפול המצריך עירוי דם וקבלת טיפול דרך דם זר. התנגדות כזו תביא למותו של אדם הנרי, החולה בלוקמיה. פיונה, בלחץ זמן, נוסעת לפגוש את הצעיר, פוגשת בבחור אינטליגנטי, יפה תואר, רגיש וכל קלישאה אפשרית נוספת. היא מחליטה מה שמחליטה והסוף טרגי וכלל לא שייך להחלטתה המיידית.
כאמור, הספר נראה כמו תרגיל כתיבה, ביום טוב אפשר לכנותו ספר ביכורים, אבל מקיואן אינו צעיר, ספרים רבים פורסמו בשמו וקשה להשתכנע שזה אותו מקיואן הכותב בצורה קיצונית ספרים טובים שהוזכרו למעלה, כמו גם ספרים גרועים בתכלית.
טובת הילד עוסק בנושא נפיץ. הטיפול שמקיואן העניק לו מעליב ממש. הדרמה הודחקה, העדינות דומה לריקוד רומבה של פיל בחנות חרסינה, ההיבטים השונים הבינאישיים מגוחכים והקלישאות נערמות אחת על גבי השניה, משל באו לפגישת מחזור. חבל. נושא כזה היה צריך מישהו מוכשר אחר שיכתוב עליו. למרבה הצער, מקיואן הלא מוכשר כתב עליו.
אוסטר אמנם מעבר לשיאו, מורקמי מיוחד במינו ומקיואן מתעתע. לקרוא את מקיואן זה פשוט הימור והפעם ההפסד כולו שלי.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על טובת הילד - ספריה לעם #706