ביקורת ספרותית על המורה - פרנק מק'קורט #3 מאת פרנק מק'קורט
ספר טוב

---

לב שכולו אהבה גדולה

רעייתי היא מורה ומחנכת בחטיבת ביניים, מי שרואה בתפקידה שליחות.

השבוע עברו על כפר סבא שעות קשות, כשנודע שמאיה, תלמידת חטיבת ביניים בעיר, נערה בגיל - 13, שמה קץ לחייה. היו שהאשימו ללא מחשבה שנייה את מערכת החינוך. רעייתי למרות שלא מלמדת באותה חטיבה, חשה הזדהות וכאב על הנערה וחבריה המורים שהואשמו.

רעייתי, היא מורה טוטאלית, הלוקחת כל בעיה חינוכית ללב, מגלה אחריות אישית, מנסה לעודד ולמצוא את האור והיפה שבקצה התהליך החינוכי, מבקשת לתמוך בבני נוער המצויים במשבר, או בנבוכות, כאותה אם ממוצא אתיופי שנגישה לרעייתי ושאלה בחשש, איך לדעתך ירגיש בני כאתיופי יחידי בכיתה. היפה הזה, ירגיש כמו חתיך אמיתי, אמרה רעייתי וחיבקה את בנה חיבוק גדול ואוהב.

החלטתי באותו שבוע לקרוא את הספר המורה, בכדי להבין ולהזדהות עם רעייתי וחבריה הנמצאים בחזית מערכת החינוך, חזית שאין קשה ממנה.

רעייתי כלל לא מכירה, את פרנק מק'קורט האירי שכתב את הספר המורה, Teacher Man, ששמו האנגלי משקף את מהותו, אדם מורה, אבל היא מאמינה במהות הבסיסית הזאת, האדם שבמורה כיסוד הכרחי, וגם הפוך המורה שבאדם, היכולת האנושית ללמד באמצעות התחברות לבני הנוער ויצירת אמון, בכדי ליצור עולם טוב יותר.

מהם יסודות החיים באמצעותם אנחנו מעצבים את היעוד והערכים שלנו כבני אדם וכמחנכים ?

למק'קורט, תשובה מעניינת, דרך סיפור חייו שהחל במקומות הנמוכים ביותר, באירלנד הענייה, בשכונות בהן שלטה אלימות, בבתי הספר שפעלו בהשראת דיכוי קתולי שראה בהכאת ילדים אמצעי חינוכי. מק' קורט מספר לנו במרירת המשולבת בהומור על לימודיו האקדמאים, בהם לימדו חינוך מרצים נפוחי חשיבות שמעולם לא עמדו מול ארבעים בני נוער, אך הם החשיבו את עצמם לסמכות חינוכית. דרך חייו מק' קורט למד את מה שהחינוך היה, כלי לדיכוי ולהנצחת כוחה של הכנסייה והעשירים, על ידי הנצחת הבערות והעוני כמעגל סגור שאין בו סיכוי לפריצת תקרת הזכוכית.

מק'קורט יצא למסע לחיפוש האמת האישית שלו, בה החינוך מבטא הבטחה לנאורות, הומניות, ולעולם טוב יותר, המושתתת על אהבת האדם, ועל האמונה בחינוך כאמצעי למתן הזדמנויות, אמירה שבהחלט רלוונטית כעת לישראל, בה הפריפריה החברתית ההולכת ומתרחקת מישראל המבוססת.

מק'קורט, לימד בבתי הספר הציבוריים בשכונות העוני, בשנות החמישים. הנשיא הייה אייזנהאואר, בתקופת שגשוג וצמיחה שלא חלחלה לבתי הספר ולמורים בשכונות העוני שסבלו ממחסור בציוד ובמשאבי חינוך בסיסיים, אליהם נזקקו יותר מכל הילדים האבודים של הדור האבוד, הורים שחוו את השפל הגדול והמלחמה. אמריקה היא סיפור הצלחה, לצד נכשלות הפרברים, אותה משקף מק' קורט המורה התמודד עם תלמידים שבטאו יותר מכל מצוקה, את שיוכם למערכת חברתית וחינוכית שלא האמינה בהם או במוריהם.

איך להיות מורה, קודם להכיר את האויב, התלמידים שעומדים מולך, בוחנים אותך בכל רגע, ומנסים לאתר את חולשותיך ולפגוע בך, הם ימנעו ממך בכל מחיר ללמד מקצוע משמעותי. אלו העצות שמק' קורט קבל מהמורים הוותיקים בתחילת דרכו, אבל הוא החליט ללמוד לבדו להיות מורה אחר, באמצעות ניסוי וטעייה, למידה הנמשכת שנים, ולעתים הוא שילם עליה מחירים אישיים כבדים.

מק'קורט סיפר סיפורים על חייו בכדי לשרוד את השיעור, וגילה שהחיים מעניינים את תלמידיו. הוא אכל סנדביץ' שנזרק במריבה בכיתה, בכך הוא פעל באופן לא צפוי, ומחוץ לקופסא. היצירתיות הייתה עיקרון ההוראה שלו, הוא קודם כל אהב את תלמידו והעניק להם אמון, למי שספגו אכזבות כל חייהם. מק' קורט הוא מורה ואדם, כמו אחדים ממורי שעיצבו את חיי, כך הרגשתי במהלך קריאת הספר, ראיתי את עצמי יושב בכיתה מוכרת, בה מלמד מורה מוכר שהותיר בי את חותמו לכל חיי.

המורה הוא ספר מופת, שראוי שיהפוך מגדלור, למורים המבקשים לראות בחינוך יעוד, ולחברה הרואה כחינוך כלי למתן הזדמנות לחיים טובים יותר. הוא תיקווה לנמצאים במקומות הרחוקים מהלב, החינוך אמור לגעת בהם, ולהעניק להם אמון והאהבה באמצעות המחנכים כבני אדם.

שבוע לאחר מותה של מאיה הנערה האתיופית, התאספו חברותיה לתמונה קבוצתית, ידיהן מעל ראשיהן מסמנות לב גדול, כפי שמאיה נהגה לסמן, אוהבת אתכן, בידיה ובמבטה. בדיעבד עולה שהסמל הזה משמעותו לגביה הייתה גם בקשה לאהבה, חיבה וחברות אמיתית, יחסים אנושיים להם אנחנו משוועים. באו ונלמד להיות אנשים טובים שיש בהם אהבה וחמלה, אומרת תמיד רעייתי. על כך אני מסמן, לה ולבני הנוער הצולחים נהר גועש, לב שכולו אהבה גדולה, כפי שהחינוך נתפס בעיני רעייתי.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על המורה - פרנק מק'קורט #3