ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 30 ביולי, 2011
ע"י דולדול
ע"י דולדול
זהן ספר "אוטוביוגרפי" על תקופת עבודתו של הסופר כמורה בבתי ספר תיכונים בניו יורק, ביניהם תיכונים מקצועיים שבהם לומדים ילדי העשירונים התחתונים בארה"ב וגם התיכון הכי יוקרתי בניו יורק שאליו מתקבלים 700 תלמידים מבין 15000 הפונים.
בהומור מסכני בנוסח וודי אלן מתאר מק'קורט את עצמו כמורה מסכן שאינו יודע המ לעשות עם חייו. אינו נהנה בדרך כלל מההוראה ששכרה הנמוך אינו מצדיק את המאמץ. חיי הנישואין שלו אומללים, ילדותו עברה עליו בסבל ועוני. חברים קרובים אין לו והוא נכשל בחלום חייו לעלות למעמד תברתי יותר גבוה על ידי עבודת דוקטורט באוניברסיטט טריניטי המכובדת בדבלין.
ןלמרות זאת הוא נחשב למורה טוב עד מצויין. תלמידיו אוהבים אותו ובתיכון היוקרתי הוא מבוקש ביותר וכיתותיו מלאות עד להתפקע. במקום לתפוח על כתפו ולשמוח הוא תוהה מדוע הוא פופולארי: אולי כי הוא רק מברבר בכיתה ןנותן בקלות ציונים גבוהים?
זהו ספר של הומור כמו"אשרי יתום אני". לאוהבי הסגנון הזה. אני לא נמצאת בינותם.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
