ביקורת ספרותית על המורה - פרנק מק'קורט #3 מאת פרנק מק'קורט
ספר מעולה

---

כשבחנתי לראשונה את כריכת הספר "המורה", הבחנתי בשורה העליונה בשם 'פרנק מק'קורט' הסקתי שזהו שמו של המחבר.
כחובב ביוגריפיות כרוני, תהיתי לעצמי כמה מעניינת יכולה להיות מסכת חייו של מורה פשוט לאנגלית אי שם בניו יורק -ארצות הברית.
מה הוא ומה חייו בהשוואה לביל קלינטון או שמעון פרס?! כמה מעניינים יכולים להיות ימיו מול ימי איסר הראל או שוורצנגר?!
השורה השניה על כריכת הספר "מחבר רב המכר האפר של אנג'לה" שכנעה אותי שכדאי לנסות בכל זאת.
אלא שכבר בהקדמה לספרו הצליח פרנק מק'קורט לגרום לי התאהבות בספר העתידי. כבר בהקדמה מצאתי את עצמי מחייך ונעצב חליפות. גומע דף ברצף ואז נעצר לעכל משפט חכם על מלוא משמעותו לחיי שלי.
ומההקדמה פנימה בצלילה מיוחדת והנאתית אל תוך חייו של האיש הפשוט הזה 'פרנק מק'קורט'. אל פחדיו המתחדשים כל פתיחת שנת לימודים עת עומד הוא מול תפזורת נערים לא מפוענחת. אל רגשותיו הכנים שמתחדשים ומתפרצים בכל סוף שנה עת עומד יחד עם גוש נערים מתוקים שנקשרו אליו בעבותות אהבה תוך שהוציא מהם את המיטב.
כזה הוא פרנק מק'קורט, מוציא את המיטב מכל דבר. מתלמידיו, מקוראיו, מחייו, מכתיבתו. והוא עושה זאת בפשטות ובחן. אין הוא מחסיר בוידויו אף אנקדוטות מביכות מחייו, אין הוא מכסה על חוסר ההצלחות בימיו. פורש הוא את עצמו על עלי הספר כפי שהוא ללא כחל וסרק. הכנות המדהימה הזאת היא שגורמת לקורא להתאהב באיש. כתיבתו הקולחת והמרתקת, היא שגורמת לקורא להתאהב בספר, להתאהב עד כלות. קשים יהיו לך ימיו הדלים, שמחים יהיו לך ימי תפארתו.

הספר פותח צוהר נרחב אל תוך נפש המורה. אל שליחותו, התמודדויותיו, הצלחותיו וכשלונותיו.
נפשו של המורה פותחת צוהר נרחב אל עולמו של התלמיד. ולכל תלמיד סיפור חייו שלו, חריצותו, עצלנותו, שקדנותו, כניעתו, שאיפותיו ומאוויו.
יש את התלמיד שגדל עם כפית של זהב, וישנו שספק אם גדל עם כפית בכלל...
ישנו התלמיד המוכשר שהצלחתו תוצאה של הוריו התומכים, ויש את המוצלח הכיתתי שהצלחתו היא למרות חוסר משפחה שתתמוך בו...
ועולמו של כל תלמיד פותח חרך צר לעולמם של הוריו ומשפחתו. ורק מורה אכפתי דוגמת פרנק מק'קורט, משכיל דיו כדי להרחיב את אותו חריץ לכדי פתח של ממש. שהרי מתוך עולמם בונה התלמיד את עולמו שלו.
ישנה המשפחה הבורגנית החייה את חייה בזרימת העדר ושולחים הם את בנם לבית הספר כחלק מהעדר המכתיף ילקוטו בכל בוקר.
וישנה המשפחה הפשוטה ששואפת להוציא מביתם הדל זרקור עתידי שיאיר את פני החברה ויטבע בה חותם. אלו מלווים בתפילה את בנם לבית הספר שלא יכשל ולא ייבוש ואל יבושו בו מוריו והוריו.
ישנו האב אשר שולח את ילדו לבית הספר רק בשביל שלא להסתבך עם החוק, די לו בהסתבכויותיו שלו הוא, שאלמלא מוראה של מלכות היה מזמן שולח את בנו להביא לו את לחמו.
וישנו האב אשר שולח את ילדו לבית הספר רק בכדי שילמד חוק מהו. די לו בהסתבכויותיו שלו הוא, ובילדו שלו גמר אומר לתקן את המעוות ומפיו יחסוך פיתו על מנת שבנו ילך בדרך ישרים...
מעולמם של המשפחות מתקבלת זוית ראיה רחבה על החברה בארצות הברית כולה. על יתרונותיה ומגרעותיה. על העושר העצום הנמצא בהישג יד תדיר ועל העוני המשווע העומד בפינת הרחוב ממול וממתין לכישלון...
ומתוך מכלול העולמות הללו בורר לו המורה 'פרנק מק'קורט' את דרך ההתמודדות עם כל תלמיד ותלמיד כשמטרה בהירה לנגד עיניו "הצלחת התלמיד"
פעמים שבוחר להתמודד עם הבעיה דרך עולמו שלו עצמו, ופעמים בוחר להתמודד דרך עולמה של משפחתו. פעמים בוחר הוא לפתור הכאב בהתמקדות על עולמו של הילד הניצב מולו, ופעמים שיעדיף לפתוח בפני הילד פרספקטיבה רחבה יותר של פני החברה בכללותה, פני עולמו העתידי של הנער.
גאונותו של מק'קורט בפשטותו. שאת כל התובנות שתיארתי לעיל, העולות בהתבוננות שלאחר הקריאה, את כל אלו שוטח מק'קורט בכתיבה קולחת, בשפה פשוטה ונוחה.
בניגוד לכוכבים ידועים בשמי הספרות, שופך מק'קורט את עצמו בספר בכנות ופשטות כזו, עד שהקורא מרגיש כי הסופר מצא אותו כחבר טוב שיכול הוא לפרוק אצלו מטעניו ללא בושה. כ"כ הרגשתי חברו הטוב של פרנק מק'קורט, שהתחושה היא שאוכל לפוגשו ברחובות ניו יורק, לטפוח בחיבה על חולצתו הלא מגוהצת ולומר לו "היי פרנק, מ'מצב? הסתדרו העניינים? טוב אני קצת ממהר אפגוש אותך בספר הבא...."

לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן ולחזור לימי הנעורים, ספק אם הייתי עושה זאת.
לו היה בית הספר של פרנק מק'קורט פותח את שעריו לילדי ישראל, או אז הייתי משיב את מחוגי הזמן. הייתי הולך ללמוד בכיתתו של פרנק מק'קורט!

כשסיימתי את הספר, בחנתי שוב (באהבה) את כריכת הספר. הבחנתי בשורה העליונה בשם "פרנק מק'קורט", הפעם הבנתי שזה שם הסיפור...

"המורה" הינו ספר חובה לכל מורה, זכות לכל קורא, חסד לעולם כולו.

» ביקורות נוספות של מנדי
» ביקורות נוספות על המורה - פרנק מק'קורט #3